סכום הזרמים הנכנסים לצומת שווה תמיד לסכום הזרמים היוצאים ממנה. המטען נשמר — שום זרם לא "נעלם" ולא "נוצר" בצומת.
בחיבור מקבילי המתח על כל הנגדים שווה, והזרם הראשי מתפצל בין הענפים. ככל שהתנגדות הענף קטנה יותר — כך זורם בו זרם גדול יותר (יחס הפוך).
במעגל מקבילי אין צורך לחשב תחילה את המתח: אפשר לחלץ את זרם הענף ישירות מן הזרם הראשי. הצורה הכללית נובעת מכך שהמתח משותף — VP = IT · RP, ולכן:
המקרה הפרטי החשוב — שני נגדים בלבד. כאן RP = R₁·R₂/(R₁+R₂), ואחרי הצמצום נשארת נוסחה שכדאי לזכור בעל פה. שים לב להיפוך: בזרם של R₁ מופיע R₂ במונה, ולהפך — הזרם הגדול הולך אל הנגד הקטן.
מקרה פרטי שני — n נגדים שווים. אז RP = Rn, וכל ענף נושא בדיוק חלק שווה מן הזרם: Ik = ITn. זו הסיבה שמפצלים עומס בין כמה מוליכים זהים — כל אחד נושא רק חלק מן הזרם.
סכום הפרשי הפוטנציאל (המתחים) לאורך כל לולאה סגורה שווה לאפס. סך מקורות המתח שווה לסך מפל המתח (על הנגדים).
בחיבור טורי אותו זרם עובר בכל הרכיבים, והמתח מתחלק ביניהם ביחס ישר להתנגדותם (מחלק מתח).