הצומת A ידוע מיד. המקור E₁ מחובר ישירות בין הפס התחתון לבין A, בלי שום נגד בדרך, ולכן:

הצומת B. נכתוב בו את חוק הזרמים. הענף המגיע מ-A מכיל את R₂ ואת E₂, וקוטבו החיובי של E₂ פונה אל B — ולכן הפוטנציאל עולה ב-20 V בדרך:

נכפול ב-16 ונפתור:

ומכאן שני הזרמים הנותרים:

אימות בחוק הזרמים בצומת B — שני הזרמים הנכנסים אליו שווים לזרם היוצא:

דרך המקור E₁ עובר כל הזרם שיוצא מן הצומת A — הזרם שיורד ב-R₁ והזרם שהולך אל B:

אימות במאזן הספקים: שלושת הנגדים בולעים יחד 382.8 mW, ובדיוק אותם 382.8 mW מוסרים שלושת המקורות — E₁ ‏(220 mW), ‏E₂ ‏(38 mW) ומקור הזרם ‏(124.8 mW) ✓

נכווץ כל ענף בנפרד:

שני הענפים במקביל, והתוצאה בטור עם R₁:

החלק המדומה של העכבה השקולה שלילי, ולכן אופי המעגל קיבולי: הזרם הכולל מקדים את מתח המקור בזווית של 23.37°. הקבל שבענף האמצעי גובר על הסליל שבענף הימני.

המתח על שני הענפים המקביליים הוא המתח בין A ל-B:

אימות בחוק הזרמים — החיבור נעשה בהצגה המלבנית:

אימות ישיר — ההספק הפעיל מתפתח על שלושת הנגדים בלבד, כל אחד עם הזרם שעובר בו:

מקדם ההספק נקבע על ידי זווית העכבה:

אימות: שלושת ההספקים חייבים לסגור משולש ישר-זווית, ומקדם ההספק חייב להתקבל גם מהם:

הניצב האופקי הוא P = 6.4 kW, הניצב האנכי הוא Q = 4.8 kvar ומצויר כלפי מעלה מפני שהעומס השראי, והיתר הוא S = 8 kVA. הזווית שבין P לבין S היא 36.87° — בדיוק זווית העכבה. זהו משולש 3-4-5 מוכפל, ולכן כל שלושת הצלעות יוצאות מספרים עגולים.

בחיבור משולש כל עכבה מקבלת את המתח הקווי המלא במקום את המתח המופעי — כלומר מתח גדול פי שורש שלוש, ולכן זרם גדול פי שורש שלוש:

תחילה נכווץ את שתי העכבות שבטור. כאן מסתתרת ההפתעה של השאלה:

הזרם הכולל הוא סכומם, והחיבור נעשה בהצגה המלבנית:

מתח המקור הוא סכום המתח שנופל על Z₁ והמתח שעל שני הענפים המקביליים:

אימות: העכבה השקולה חייבת להתקבל גם מחלוקת מתח המקור בזרם הכולל —

שלושת הפאזורים יוצאים מאותה ראשית. הזרם I₂ מצויר על הציר האנכי, בזווית של 90°, ואילו I₃ נופל ממנו ב-36.9° — בדיוק זווית העכבה Z₄. שניהם שווים באורכם ‏(2 A), ולכן המקבילית שהם בונים היא מעוין, והאלכסון שלה — הזרם הכולל I₁ — חוצה בדיוק את הזווית שביניהם ויושב על 71.57°. אורכו:

לולאת המבוא עוברת מן המקור דרך R_B אל הבסיס ומן הפולט אל האדמה. על המפגש בסיס-פולט נופלים 0.7 V, וכל היתר נופל על R_B:

בלולאת המוצא הפולט מוארק, ולכן:

במעגל התמורה מקצרים את מקור המתח הישר ואת שני הקבלים. מה שנשאר הוא:

קיצור מקור ההזנה מוריד את הקצה העליון של R_C אל האדמה, ולכן הוא מופיע במקביל ל-R_L ולא בטור עמו. זו כל ההבחנה שבין המעגל הישר למעגל החילופין, והיא זו שקובעת את ההגבר.

סימן המינוס מציין היפוך פאזה של 180° בין המבוא למוצא — תכונה קבועה של מגבר בפולט משותף. גודל ההגבר הוא 307.7, גבוה במיוחד מפני שאין נגד פולט שיגביל אותו.

המגבר A₁ — תצורה הופכת. הכניסה החיובית מוארקת, האות מגיע דרך R₁ אל הכניסה השלילית ו-R₂ הוא המשוב:

המגבר A₂ — עוקב מתח. המוצא מחובר ישירות אל הכניסה השלילית, בלי שום נגד, והאות נכנס אל הכניסה החיובית. ההגבר של תצורה כזאת הוא בדיוק אחד:

R₆ ו-R₅ בונים מחלק מתח פשוט בין מוצאו של A₂ לבין האדמה. הנקודה X מחוברת לכניסת מגבר שרת, ולכן היא אינה מושכת זרם והמחלק אינו מועמס:

המגבר A₃ מקבל את V_X בכניסה החיובית ואת V_o1 דרך R₃ בכניסה השלילית — זהו מגבר הפרש. המשוב משווה את שתי הכניסות, ולכן גם על הכניסה השלילית יושבים 2 V:

אימות בנוסחת מגבר ההפרש, שנותנת את אותה תוצאה בשורה אחת:

המגבר A₁ הוא מגבר הופך בהגבר 2. הוא מגדיל את האות פי שניים והופך את סימנו — ולכן המתח השלילי של 3 V יוצא ממנו כמתח חיובי של 6 V.

המגבר A₂ הוא עוקב מתח (מגבר בידוד) בהגבר 1. הוא אינו משנה את גודל האות כלל, ותפקידו היחיד הוא לנתק בין המקור לבין העומס שאחריו — כדי שהמחלק R₆ ו-R₅ לא יטעין את המקור V₂.

הכניסה אינה מושכת זרם, ולכן המחלק אינו מועמס:

במשווה אין משוב, ולכן ההגבר הוא זה של המגבר בלולאה פתוחה — עצום. די בהפרש זעיר בין שתי הכניסות כדי שהמוצא יגיע עד קצה תחום ההזנה, ולכן המוצא יודע שני מצבים בלבד:

האופיין הוא מדרגה: הציר האופקי הוא V_i, הציר האנכי הוא V_o, והקפיצה מתרחשת בדיוק ב-2 V. ערכי המבוא שיש לסמן על הסרטוט הם 0, ‏2 V ו-5 V, וערכי המוצא הם 0 ו-10 V בלבד.

אות המבוא הוא משולש העולה מאפס ל-5 V בחצי מילישנייה וחוזר לאפס בחצי מילישנייה — מחזור של 1 msec. נמצא את שני הרגעים שבהם הוא חוצה את סף ההשוואה.

בעלייה קצב השינוי הוא 5 V לכל 0.5 msec, כלומר 10 V למילישנייה:

בירידה האות סימטרי, ולכן הוא חוצה את אותם 2 V באותו מרחק מסוף המחזור:

המוצא הוא אפוא גל מלבני בין 0 ל-10 V, באותו מחזור של 1 msec, שרוחב הדופק שלו הוא 0.6 msec — מחזור פעולה של 60 אחוזים. בשני מחזורים שלמים יופיעו שני דפקים כאלה.

מעגל א׳ — נגד בטור וסליל במקביל למוצא. בתדר אפס הסליל הוא קצר, המתח עליו אפס והמוצא מת. בתדר גבוה עכבתו גדלה ללא גבול, והאות עובר כמעט במלואו:

מעגל ב׳ — קבל בטור ונגד במקביל למוצא. בתדר אפס הקבל חוסם לגמרי, ובתדר גבוה עכבתו שואפת לאפס והאות עובר:

לכל אחת מן הרשתות נוסחה משלה, אבל התוצאה כאן זהה:

אות המבוא הוא מלבן: קופץ ל-10 V ברגע אפס, נשאר שם 2.5 msec וחוזר לאפס. הקבל אינו מאפשר קפיצה במתח שעליו, ולכן כל קפיצה של המבוא עוברת במלואה אל המוצא ומשם דועכת:

התוצאה היא שני חודים — חיובי בעליית הדופק ושלילי בירידתו — עם דעיכה מעריכית ביניהם. משך הדופק שווה בדיוק לקבוע זמן אחד, ולכן החוד השני קטן במקצת מן הראשון.

בזמן הדופק המוצא דועך מן הערך שאליו קפץ:

ברגע 2.5 msec יורד המבוא ב-10 V בבת אחת, והקפיצה עוברת במלואה אל המוצא:

שתי השאלות האחרונות נשענות על נספחים באנגלית: שאלה 9 היא קטע קריאה על מוליכים — הגדרת המונח, אילו חומרים נחשבים מוליכים טובים ומדוע, וההשוואה בין כסף לנחושת; ושאלה 10 היא טבלה משווה בין טכנולוגיות תאורה — יתרונות וחסרונות, נצילות אורית, זמן הדלקה ותחומי שימוש. הנבחן עונה על אחת מהן בלבד.

מכיוון שהתשובות נגזרות ישירות מנוסח הנספחים, אין כאן פתרון מספרי לצטט. עברו על הנספח, סמנו בו את השורות הרלוונטיות לכל סעיף, וכתבו תשובה קצרה ומדויקת המפנה אליהן.