בכל צומת סכום הזרמים היוצאים שווה לזרם הנכנס. בענף שיש בו מקור מתח בטור עם נגד, מחסירים או מוסיפים את מתח המקור למונה — לפי הקוטביות שקראנו:

נכפול את משוואת הצומת הראשון ב-60 ואת השנייה ב-12, ונקבל מערכת של שתי משוואות בשני נעלמים:

נחלץ את המתח בצומת A מן המשוואה השנייה ונציב בראשונה:

אימות: נציב את שני המתחים בחזרה במשוואת הצומת A ונבדוק שסכום הזרמים היוצאים שווה לזרם שמזרים המקור:

הזרם בענף העליון נקבע מהפרש הפוטנציאלים על פני הענף כולו, כולל מתח המקור שבתוכו:

הסימן השלילי מלמד שהזרם זורם בכיוון ההפוך לזה שהנחנו: הוא נכנס אל הענף מן הצומת B ויוצא אל הצומת A. הסיבה פיזיקלית — המקור E₄ פועל כאן נגד הפרש הפוטנציאלים שבין שני הצמתים, וגובר עליו.

נחשב תחילה את הריאקטנסים בתדר הזוויתי הנתון:

כעת המתירות של כל ענף — הופכי העכבה שלו:

מתירויות של ענפים מקביליים מתחברות בחיבור פשוט — זה כל היתרון שבשיטה:

החלק המדומה שלילי, ולכן המעגל בכללותו הוא בעל אופי השראותי — שני הסלילים גוברים על הקבל.

הזרם בכל ענף הוא מכפלת מתח המקור במתירות של אותו ענף:

אימות: נחבר את ארבעת זרמי הענפים בהצגה מלבנית ונשווה לזרם הכולל:

ריאקטנס הקבל הפוך ביחסו לתדר. הורדת התדר הזוויתי מ-1000 ל-500 מכפילה אותו:

ההנמקה בלי חישוב: בענף הזה הקבל הוא השולט המוחלט — הריאקטנס שלו גדול פי חמש מאות מן הנגד שבטור. לכן עכבת הענף כמעט שווה לריאקטנס עצמו, וכשהוא מוכפל, הזרם נחלק בשניים.

שני הרכיבים נגזרים ישירות מן הריאקטנס הנתון ומן התדר:

בכל אחת משתי הקבוצות יש ענף טורי המקביל לרכיב יחיד. נחשב כל קבוצה בנפרד:

שתי הקבוצות מחוברות בטור, ולכן העכבות מתחברות:

זווית העכבה חיובית, כלומר הזרם מפגר אחרי המתח — סימן ההיכר של מעגל השראותי.

שני הזרמים האלה מתחלקים בתוך הקבוצה הראשונה, ולכן נחשב תחילה את המתח על אותה קבוצה:

אימות: סכום שני הזרמים הוא 2.85 - j2.08, שגודלו 3.53 A וזוויתו -36° — בדיוק הזרם הכולל שחישבנו בסעיף ג ✓

בלי המד, שני הנגדים מהווים מחלק מתח פשוט:

המד מתחבר במקביל ל-R₂, ולכן הזרוע התחתונה של המחלק קטנה:

שגיאה מוחלטת היא ההפרש בין הערך האמיתי לערך הנמדד, והיא נמדדת באותן יחידות של הגודל עצמו — כאן בוולט. שגיאה יחסית היא היחס בין השגיאה המוחלטת לערך האמיתי, ומבוטאת באחוזים; היא זו שאומרת אם המדידה טובה או לא, כי היא מנרמלת את השגיאה לגודל הנמדד.

המקור V₁ מחובר ישירות לכניסה החיובית של המגבר הראשון, והנקודה A היא הכניסה השלילית שלו. לפי הקצר המדומה:

הנקודה B היא הכניסה השלילית של המגבר השני, ולכן היא שווה למתח בכניסה החיובית שלו — הנקודה C, שנקבעת על ידי מחלק המתח של R₅ ו-R₆ על המקור V₂:

הקומה הראשונה בנויה כמגבר לא-הופך: האות נכנס לכניסה החיובית, R₁ יורד מן הנקודה A אל האדמה, ו-R₂ סוגר את המשוב:

הקומה השנייה היא מגבר הופך, אלא שכניסתו החיובית אינה מוארקת אלא יושבת על 4 V. לכן כל המפלים נמדדים ביחס למתח הזה:

את הזרם דרך R₃ כבר חישבנו, והוא ממשיך במלואו דרך R₄ — שכן אל כניסת המגבר אין זרם. הזרם דרך R₅ הוא זרם מחלק המתח, והזרם דרך R₇ הוא זרם העומס שמספק המגבר:

הסימן השלילי בזרם האחרון אינו תקלה: מתח המוצא שלילי, ולכן הזרם בנגד R₇ זורם מן האדמה אל המוצא, והמגבר בולע אותו.

הנגד בטור והמוצא נלקח על הקבל — זוהי רשת מעבירת נמוכים (רשת אינטגרציה). מתח הקבל אינו יכול להשתנות בקפיצה, ולכן המוצא אינו מעתיק את קפיצות הכניסה אלא מטפס אליהן מעריכית:

בקטע הראשון, בין אפס לזמן 1 msec, מתח הכניסה הוא 5 V ומתח הקבל כבר 5 V — אין הפרש, ולכן שום דבר אינו קורה והמוצא נשאר קבוע.

בזמן 1 msec צונחת הכניסה ל--7.5 V. הקבל מתחיל להיפרק ואז להיטען בקוטביות הפוכה, לעבר -7.5 V, לפי המשוואה הכללית:

הקטע הזה נמשך שתי מילישניות — שני קבועי זמן בלבד — ולכן הקבל אינו מספיק להגיע ליעדו. בזמן 3 msec עולה הכניסה בחזרה ל-5 V, והקבל מתחיל להיטען כלפי מעלה מן הערך שאליו הגיע.

1. בזמן 3 msec — בסוף הקטע השני, שני קבועי זמן אחרי תחילתו:

2. בזמן 4 msec — קבוע זמן אחד אחרי הקפיצה חזרה, כשנקודת המוצא היא -5.81 V והיעד 5 V:

בזרם ישר הקבלים מהווים נתק. נכתוב משוואת מתחים ללולאת הבסיס: מן המקור דרך R(B), מעבר הבסיס-פולט, ונגד הפולט אל האדמה. דרך נגד הפולט זורם זרם הפולט, ולכן הוא מופיע במשוואה מוכפל ב-(1+β):

מזרם הבסיס נובעים זרם הקולט וזרם הפולט:

כעת לולאת המוצא — מן המקור, דרך R(C), דרך הטרנזיסטור מקולט לפולט, ודרך R(E) אל האדמה:

בזרם חילופין הקבלים מהווים קצר: קבל המעקף מקצר את נגד הפולט אל האדמה, ומקור ההזנה נחשב אף הוא אדמה. מעגל התמורה כולל אפוא: בכניסה — מקור האות מול R(B) במקביל ל-h(ie); ביציאה — מקור זרם מבוקר בעוצמת h(fe)·i(b) מול R(C) במקביל ל-R(L).

מתח המוצא הוא זרם המקור המבוקר כפול העכבה שהוא רואה, ומתח הכניסה הוא זרם הבסיס כפול h(ie). הסימן השלילי מבטא את היפוך הפאזה של מגבר בפולט משותף:

נציב A=0, B=0, C=1. אז המשלים של A הוא 1, המשלים של B הוא 1, והמשלים של C הוא 0:

מספיק שאיבר אחד בסכום מקבל אחד כדי שהפונקציה כולה תקבל אחד — כאן זהו האיבר הראשון.

המשלים של A משותף לשלושת האיברים, ולכן נוציא אותו כגורם משותף:

בתוך הסוגריים נוציא את המשלים של C כגורם משותף משני האיברים האחרונים, ונשתמש בכך שסכום של משתנה עם אחד הוא תמיד אחד:

נותר לפשט את הסוגריים. לפי כלל הבליעה, סכום של משתנה עם מכפלה שמכילה את משלימו מוותר על המשלים:

בהצגת סכום-של-מכפלות אפשר לכתוב את אותה פונקציה גם כך:

שתי ההצגות שקולות; הראשונה חסכונית יותר בליטרלים והשנייה נוחה יותר למימוש ישיר בשערי AND ו-OR. נוודא בטבלת אמת:

הפונקציה מקבלת אחד רק כאשר A הוא אפס וגם B ו-C אינם שניהם אחד — בדיוק מה שאומרת הצורה המפושטת.

הצורה המפושטת מתורגמת ישירות לשלושה שערים: שער NOT על A, שער NAND על B ועל C, ושער AND שמכפיל את שני המוצאים:

שתי השאלות האחרונות נשענות על קטעי קריאה באנגלית המצורפים לשאלון בנספחים א׳ ו-ב׳: שאלה 9 עוסקת באנרגייה סולרית, ושאלה 10 בבית חכם. בכל שאלה ארבעה סעיפים, והנבחן עונה על אחת מהן בלבד.

מכיוון שהתשובות נגזרות ישירות מנוסח הקטעים המצורפים, אין כאן פתרון מספרי לצטט. עברו על הקטע, סמנו בו את השורות הרלוונטיות לכל סעיף, וכתבו תשובה קצרה ומדויקת המפנה אליהן.