נכתוב משוואת מתחים לחוג השני ולחוג השלישי. הנגד R₂ משותף לחוג הראשון ולשני, והנגד R₅ משותף לשני ולשלישי — ובשניהם החוגים עוברים בכיוונים מנוגדים, ולכן האיבר המשותף נכנס בסימן שלילי:

נציב את הנתונים. שימו לב לאיבר הראשון: הוא נושא את R₂ = 4 Ω — הנגד המשותף לחוג הראשון ולשני — ולא את R₁:

נחלץ את I₂ מן המשוואה השנייה ונציב בראשונה:

הסימן השלילי בשני הזרמים מלמד ששניהם זורמים בפועל בכיוון ההפוך לזה שסומן באיור. הנגד R₅ משותף לשני החוגים, ולכן הזרם דרכו הוא הפרש זרמי החוגים:

אימות עצמאי בשיטת מתחי הצמתים: אם נקבע V_C = 0, מתקבל V_A = 2.18 V ו-V_B = 2.73 V. הנקודה B גבוהה מ-C, ולכן הזרם ב-R₅ אכן זורם מ-B ל-C, וגודלו הוא המתח 2.73 V מחולק בהתנגדות 5 Ω — כלומר 0.55 A ✓

נלך מ-A ל-B דרך הענף הימני, הכולל את R₃ ואת המקור E₃. הזרם בענף זה הוא I₂:

נוודא דרך המסלול השני, מ-A דרך R₂ ו-E₂ אל C ומשם דרך R₅ אל B:

הנגד R₄ נמצא בחוג השלישי בלבד, ולכן הזרם דרכו הוא I₃ במלואו:

השטף באיור מסומן בכיוון אחד סביב הליבה. לפי כלל יד ימין — כאשר האצבעות מתעקלות בכיוון הזרם בליפופים, האגודל מצביע בכיוון השטף בתוך הליבה — הזרם המייצר את השטף המסומן זורם בסליל מ-A ל-B.

נחשב תחילה את ההתנגדות המגנטית של המסלול. היא תלויה באורך המסלול, בשטח החתך ובחדירות החומר:

הכוח המניע המגנטי שמייצר הסליל AB הוא מכפלת מספר הכריכות בזרם, והשטף הוא היחס בינו לבין ההתנגדות המגנטית:

כדי שהשטף בליבה יתאפס, על הכוח המניע המגנטי של הסליל CD להיות שווה בגודלו ומנוגד בכיוונו לזה של הסליל AB:

מקור מתח בטור עם נגד שקול למקור זרם במקביל לאותו נגד. עוצמת מקור הזרם היא מתח המקור חלקי הנגד:

מעגל התמורה: שני מקורות הזרם מזרימים באותו כיוון, ושלושת הנגדים R₁, R₂ ו-R₃ מחוברים כולם במקביל בין A ל-B.

נחזור למקור מתח שקול: מקור של 18 V בטור עם 3 Ω. העומס מתחבר בין A ל-B, ולכן הוא בטור עם ההתנגדות הפנימית:

1. עומס של 9 Ω:

2. עומס של 15 Ω:

ההספק על העומס מרבי כאשר התנגדותו שווה להתנגדות הפנימית של המקור השקול — זהו תנאי התאמת העכבות:

אפשר להגיע לאותה תוצאה גם ישירות מן הנוסחה של ההספק המרבי:

הענף הימני הוא טורי, ובו נגד, סליל וקבל:

ענף זה מקביל לסליל X(L₁), ואת המקבילית מחברים בטור אל R₁ ואל X(C₁):

זווית העכבה שלילית, כלומר הזרם מקדים את המתח — וזהו סימן ההיכר של מעגל בעל אופי קיבולי.

המתח על הענף הימני הוא בדיוק המתח בין M ל-N, שהוא נתון:

אותו מתח מופיע גם על הסליל X(L₁), ולכן נקבל את הזרם השלישי:

זרם המקור הוא סכום שני הזרמים. נחבר אותם בהצגה מלבנית:

הנגדים R₃ ו-R₄ מהווים מחלק מתח על המקור של 3V, ואין זרם הנכנס אל כניסת המגבר:

הנקודה C מחוברת לכניסה החיובית של המגבר הראשון, ולכן לפי הקצר המדומה גם הכניסה השלילית, הנקודה B, נמצאת באותו מתח. הנקודה A מוארקת:

הזרם זורם מן הנקודה שמתחה גבוה יותר אל הנקודה המוארקת, כלומר מ-B ל-A.

המגבר הראשון בנוי כמגבר לא-הופך: האות נכנס לכניסה החיובית, והמשוב מגיע דרך R₂:

המגבר השני הוא מגבר הופך, אך כניסתו החיובית אינה מוארקת אלא מחוברת אף היא לנקודה C. לכן הכניסה השלילית שלו נמצאת ב-2 V, וזהו המתח שממנו נמדדים המפלים על R₅ ועל R₆:

כל הזרם שנכנס דרך R₅ ממשיך דרך R₆ אל מוצא המגבר, שכן אין זרם הנכנס אל הכניסה עצמה. כעת אפשר לחשב את העומס:

נחשב תחילה את קבוע הזמן:

כעת נעקוב אחרי שלושת השלבים. בזמן אפס קופצת הכניסה ל-8V, וכל הקפיצה מופיעה על הנגד:

בזמן 4 מילישניות יורדת הכניסה מן 8 V לאפס — קפיצה של 8 V כלפי מטה. גם היא עוברת במלואה אל המוצא, ולכן המוצא צונח מן 4.85 V אל:

ומשם הוא דועך מעריכית חזרה לאפס. אות המוצא הוא אפוא שני קטעים מעריכיים: הראשון יורד מן 8 V אל 4.85 V, והשני עולה מן -3.15 V לעבר האפס.

1. בזמן 2 מילישניות — עדיין בקטע הדועך הראשון:

2. בזמן 6 מילישניות — שתי מילישניות אחרי הקפיצה, בקטע השני:

מתח של 5V מתקבל רק בקטע הראשון, בדרך מ-8V כלפי מטה:

בקיטוב מחשבים בזרם ישר, ולכן הקבלים מהווים נתק. נכתוב משוואת מתחים ללולאת הבסיס: מן המקור, דרך R(B), מעבר הבסיס-פולט, ונגד הפולט אל האדמה. שימו לב שדרך נגד הפולט זורם זרם הפולט ולא זרם הבסיס:

זרם הקולט נובע ישירות מזרם הבסיס:

כעת נכתוב משוואת מתחים ללולאת המוצא — מן המקור, דרך R(C), דרך הטרנזיסטור מקולט לפולט, ודרך R(E) אל האדמה:

בזרם חילופין הקבלים מהווים קצר: קבל המעקף מקצר את נגד הפולט אל האדמה, ומקור ההזנה נחשב אף הוא כאדמה. המעגל השקול כולל אפוא: מקור האות בכניסה, הנגד R(B) במקביל להתנגדות הכניסה של הטרנזיסטור h(ie), מקור זרם מבוקר בעוצמת h(fe)·i(b) במוצא, והנגדים R(C) ו-R(L) במקביל זה לזה על המוצא.

בצד הכניסה נראות שתי ההתנגדויות במקביל, ובצד המוצא נראה מקור הזרם המבוקר מול המקבילית של נגד הקולט עם העומס:

מתח המוצא הוא זרם המקור המבוקר כפול העכבה שהוא רואה, ומתח הכניסה הוא זרם הבסיס כפול h(ie). הסימן השלילי מבטא את היפוך הפאזה האופייני לפולט משותף:

נעקוב אחרי המערכת שער אחרי שער. שער ה-NAND נותן את השלילה של המכפלה X·Y, שער ה-NOT נותן את השלילה של Z, ושניהם נכנסים לשער ה-OR. במקביל, שער ה-AND פועל על X ועל השלילה של Y. שני המוצאים נכנסים לשער NOR סופי, שמוצאו הוא שלילת הסכום שלהם:

לפי חוק דה-מורגן, שלילת הסכום היא מכפלת שלילותיהם של שלושת האיברים. שלילה כפולה מתבטלת, ולכן שני האיברים הראשונים חוזרים לעצמם: הראשון חוזר להיות המכפלה X·Y והשני חוזר להיות Z. האיבר השלישי אינו משולל מלכתחילה, ושלילתו נעשית שוב לפי דה-מורגן — מכפלה הופכת לסכום, וכל אחד ממרכיביה מתהפך:

נפתח את הסוגריים. האיבר הראשון מכיל גם את X וגם את השלילה שלו ולכן הוא מתאפס, והאיבר השני נבלע לפי חוק הבליעה:

הפונקציה המפושטת מקבלת אחד רק כאשר שלושת המשתנים הם אחד:

שתי השאלות האחרונות נשענות על קטעי קריאה באנגלית המצורפים לשאלון בנספחים א׳ ו-ב׳: שאלה 9 עוסקת באגירת אנרגייה, ושאלה 10 בבינה מלאכותית. בכל שאלה ארבעה סעיפים, והנבחן עונה על אחת מהן בלבד.

מכיוון שהתשובות נגזרות ישירות מנוסח הקטעים המצורפים, אין כאן פתרון מספרי לצטט. עברו על הקטע, סמנו בו את השורות הרלוונטיות לכל סעיף, וכתבו תשובה קצרה ומדויקת המפנה אליהן.