1. יש לקחת בחשבון שקיים חשש מוגבר למתח מגע ולמתח צעד באתר חקלאי ולכן יש לבצע השוואת פוטנציאלים בכל המשק.
2. בתקנות החשמל-מיתקני חשמל בחצרים חקלאיים, מוגדרות שיטות הגנה אפשריות, תצורה זו שהציע המתכנן אסורה בכל מקרה באתר חקלאי.
3. במשק חקלאי נדרשת גם הגנה ע"י מפסק מגן אחד לפחות (בעל זרם הפעלה של 0.5 אמפר), במקרה שהשנאי נמצא בתוך המבנה, הגנת פחת כאמור לא תהיה יעילה.
4. מאחר והשנאי מותקן בתוך המבנה, יידרש כושר ניתוק גבוה, במקרה זה לא יידרש להשתמש בלוחות פלסטיק (סוג II.)

בחצרים חקלאיים שבהם נמצאים בעלי חיים מחייבות התקנות מערכת להשוואת פוטנציאלים של כל הגופים המתכתיים ותעלות הנוזלים. בעלי חיים רגישים למתחי מגע ומתחי צעד נמוכים בהרבה מאדם, והצבת שנאי מתח גבוה בתוך מבנה הרפת מגדילה את הסיכון. לפיכך התכנון חייב לכלול השוואת פוטנציאלים בכל המשק, וזו ההסתייגות הנכונה לתכנון שהוצע.

• תשובה 2: התקנות מתירות במפורש שלוש שיטות הגנה — איפוס, הארקת הגנה ומתח נמוך מאוד — והתצורה המוצעת נכנסת בגדרן; אין איסור גורף.
• תשובה 3: ערכי זרם ההפעלה שנקבעו בחצרים חקלאיים הם 0.03 אמפר למעגלים סופיים המזינים בתי תקע עד 32 אמפר ו-0.1 אמפר מעל 32 אמפר. ערך של 0.5 אמפר אינו מופיע כדרישה.
• תשובה 4: כושר הניתוק הנדרש אינו קובע את חומר הלוח, ומיקום השנאי במבנה אינו פוטר מדרישות הלוחות.

1. אין לייצר או למכור אותו, אלא אם התאימו המצרך או את תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי.
2. אין לייבא או לייצא אותו, אלא אם התאימו המצרך או את תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי.
3. אין להשתמש או להתקין אותו, אלא אם התאימו המצרך או את תהליך העבודה לדרישות התקן הרשמי.
4. כל התשובות נכונות.

חוק התקנים מטיל שורת איסורים מצטברים על מצרך שמפרטו נקבע כתקן רשמי: אין לייצרו, אין למוכרו, אין לייבאו ואין להשתמש בו בכל עבודה שהיא, אלא אם המצרך או תהליך העבודה מתאימים לדרישות התקן הרשמי. האיסורים חלים אפוא על הייצור והמכירה, על הייבוא, ועל השימוש וההתקנה כאחד.

• תשובה 1: נכונה כשלעצמה אך חלקית — האיסור אינו מוגבל לייצור ולמכירה.
• תשובה 2: נכונה בחלקה בלבד; הייבוא אסור, אך הייצוא אינו נמנה בסעיף 9.
• תשובה 3: נכונה כשלעצמה אך חלקית — האיסור חל גם על ייצור, מכירה וייבוא.

1. נדרש מאחר והעמדה מרוחקת מעל 10 מ.'
2. לא נדרש, העמדה היא עמדה פרטית ניתן להפעילה רק באמצעות סיסמא.
3. העמדה כוללת מגן מתח יתר ולכן לא נדרש בנוסף לכך.
4. נדרש מאחר וכל עמדה בבניין מגורים נחשבת לעמדה ציבורית.

התקן להגנה בפני מתחי יתר פועל ביעילות רק בקרבת הציוד המוגן, מפני שההשראות של אורך הכבל שבין ההתקן לציוד מוסיפה מתח שארי בזמן פריקת הגל. הכלל המקובל הוא שכאשר המרחק בין ההתקן לציוד עולה על 10 מטרים, יותקן התקן נוסף בקרבת הציוד. כאן המרחק בין לוח החניון, שבו מותקנת ההגנה, לבין לוח עמדות הטעינה הוא 20 מטרים, ולכן נדרשת הגנה נוספת בסמוך לעמדה.

• תשובה 2: סיסמת כניסה אינה משנה את דרישת ההגנה בפני מתחי יתר.
• תשובה 3: השאלה אינה מציינת שבעמדה עצמה מותקן מגן מתח יתר; ההגנה הקיימת היא בלוח החניון.
• תשובה 4: אין צורך להיזקק לסיווג העמדה כציבורית; המרחק לבדו מחייב.

1. ניתן להשתמש בתשתית הקיימת בתנאי שכבל ההזנה לעמדה יהיה בצינור בהתקנה סמויה.
2. לא ניתן להשתמש בתעלת רשת, זו לא התקנה סמויה.
3. ניתן להניח את תשתית הכבל ולדאוג לשילוט כל 20 מטר.
4. ניתן להשתמש בתעלות כבלים, אין עירוב הזנות.

כבל המזין עמדת טעינה ועובר בשטח הניזון מלוח ראשי אחר חייב התקנה שאינה נראית לעין, בתוך אדמה, קיר, תקרה, רצפה, מחיצה, צינור או מובל רציף לכל אורכו שאינו ניתן לפתיחה אלא בכלים. תעלת רשת פתוחה שבחניון אינה התקנה סמויה ואינה מובל רציף וסגור, ולכן אי אפשר להשתמש בתשתית הקיימת כפי שהיא. הטעם הוא שמי שמפסיק את המתח בלוח שבשטח אינו מנתק בהכרח את כבל ההזנה של העמדה, וכבל חשוף בתעלה משותפת עלול להטעות.

• תשובה 1: צינור המונח בתוך תעלת רשת פתוחה אינו התקנה סמויה.
• תשובה 3: הסימון נדרש בכל עשרה מטרים ובשני הקצוות, והוא אינו מייתר את ההתקנה הסמויה.
• תשובה 4: השאלה אינה שאלה של עירוב הזנות בלבד; הדרישה היא התקנה סמויה במובל רציף.

1. לכל הפחות 5 מטר.
2. לכל הפחות 3 מטר.
3. לכל היותר 20 מטר.
4. בהינתן אישור הדדי בין בעלי קו החשמל לבין בעלי הצינור, ניתן לרדת מערך 5 מטר.

צינור נפט או גז המונח מעל פני הקרקע הוא מתקן בעל סיכון דליקות ופיצוץ, ולכן נדרש מרחק אופקי מזערי בינו לבין קו מתח גבוה: חמישה מטרים לפחות. המרחק נועד למנוע מגע של מוליך שנקרע בצינור, ולהרחיק את הצינור מקשת חשמלית או מנפילת ציוד. אין בכללים אפשרות להקטין את המרחק בהסכמה בין בעלי המיתקנים.

• תשובה 2: שלושה מטרים קטנים מן המרחק הנדרש.
• תשובה 3: עשרים מטרים אינם ערך שבכללים, והניסוח "לכל היותר" הפוך.
• תשובה 4: אין אפשרות להקטין את המרחק בהסכמה הדדית.

1. לא. יש להחליף את מפסק מגן 2 ל-0.03 אמפר, את 3 ל-0.1 אמפר ואת 4 ו-5 ל-0.3 אמפר.
2. לא. יש להתאים את הזרם הנומינלי של מפסקי מגן 2 ו-4 למפסקים המתאימים.
3. כן. המתקן תוכנן לפי התקנות הישנות ואין חובה להתאימו.
4. לא. מפסקי מגן מדגם AC אינם בתקן.

תקנות המיתקנים בחצרים חקלאיים קובעות שלושה ערכים מרביים לזרם ההפעלה של מפסקי הפחת, לפי סוג המעגל: 0.03 אמפר למעגלים סופיים המזינים בתי תקע לזרם נקוב עד 32 אמפר, 0.1 אמפר למעגלים סופיים המזינים בתי תקע לזרם נקוב מעל 32 אמפר, ו-0.3 אמפר לקו ללוחות חשמל, כאשר מהפך במיתקן פוטו-וולטאי וממיר במיתקן אגירה נחשבים אף הם לוח חשמל. בשרטוט כל ארבעת מפסקי הפחת מכווננים ל-0.5 אמפר, ערך שאינו קיים בתקנות. לכן: מפסק הפחת של מעגל בתי התקע (32 אמפר) יוחלף ל-0.03 אמפר, זה של מכונת החליבה (63 אמפר) ל-0.1 אמפר, ואלה של הקו ללוח המשנה ושל הקו למיתקן הפוטו-וולטאי והאגירה ל-0.3 אמפר. הטענה שהמיתקן פטור מהתאמה אינה נכונה, שכן הבדיקה התקופתית בודקת את המיתקן מול התקנות התקפות.

• תשובה 2: הפגם אינו בזרם הנומינלי של המפסקים אלא בזרם ההפעלה שלהם.
• תשובה 3: הבדיקה התקופתית נערכת מול התקנות התקפות במועד הבדיקה.
• תשובה 4: התקנות אינן פוסלות מפסקי פחת מדגם AC; הפגם הוא בערכי זרם ההפעלה.

1. לא. המתקן תוכנן בזמן שהתקנות הקודמות היו בתוקף בהן הייתה חובה למפסק מגן על כל מעגל.
2. כן. בתנאי שהקווים המזינים את לוח המשנה והמערכת הסולארית עומדים בתנאים הרלוונטיים.
3. לא. נדרש להחליף את RCD3 ל-0.03 אמפר.
4. לא. נדרש להוסיף מפסק מגן לקו המזין את לוח המשנה לזרם של 0.3 אמפר לכל היותר.

בשרטוט מוגנים שני המעגלים הסופיים כנדרש: בתי התקע ל-32 אמפר במפסק פחת של 0.03 אמפר, ומכונת החליבה במפסק של 0.3 אמפר. הקו אל המיתקן הפוטו-וולטאי והאגירה אינו מוגן במפסק פחת, וזה מותר בכפוף לחריג שבתקנות: אישור חשמלאי מהנדס, זליגה העולה על 0.3 אמפר, והטמנה באדמה או תעלה נפרדת ומוגנת. אלא שגם הקו אל לוח המשנה אינו מוגן במפסק פחת, וקו זה אינו נכלל בחריג: החריג חל על הקו שבין הלוח הראשי לבין הלוח לזרם חילופין של מיתקן פוטו-וולטאי או מיתקן אגירה, או לבין חלק שאישר המנהל. לכן נדרש להוסיף לקו המזין את לוח המשנה מפסק פחת בזרם הפעלה של 0.3 אמפר לכל היותר.

• תשובה 1: אין דרישה למפסק מגן על כל מעגל; הדרישה מדורגת לפי סוג המעגל.
• תשובה 2: הקו אל לוח המשנה אינו נכלל בחריג שבתקנה 3(א1), ולכן אינו יכול להיוותר בלא מפסק פחת
• תשובה 3: מפסק פחת של 0.3 אמפר מתאים למעגל מכונת החליבה, ואין חובה להחליפו ל-0.03.

1. מתחים נקובים זהים בצד הראשוני והמשני וקבוצת חיבורים זהה.
2. היחס בין ההספקים הנקובים של השנאים יהיה קטן מ-3.
3. הסטייה היחסית בין Uk % של כל אחד מהשנאים ממתח הקצר המשוקלל היא 10% /+-.
4. כל התנאים המוזכרים.

לחיבור שני שנאים במקביל נדרשים ארבעה תנאים הנלמדים יחד: מתחים נקובים זהים בשני הצדדים וקבוצת חיבורים זהה, שהם התנאים המבטיחים מתחים משניים שווים ובפאזה; יחס הספקים שאינו עולה על שלוש, כדי שהשנאי הקטן לא יועמס יתר על המידה; וסטייה של עד עשרה אחוזים בין מתחי הקצר, כדי שחלוקת העומס בין השנאים תהיה מאוזנת. הרשימה שבתשובה הרביעית כוללת את שלושתם.

• תשובה 1: התנאי נכון ואף הכרחי, אך הוא אינו התנאי היחיד שברשימה.
• תשובה 2: התנאי נכון אך אינו לבדו.
• תשובה 3: התנאי נכון אך אינו לבדו.

1. כן, תמיד צריך להתקין גם מפסק מגן לעמדת טעינה ללא קשר לשיטת ההגנה בפני חשמול של עמדת הטעינה.
2. לא, בעמדת טעינה המוגנת בזינה צפה אין צורך להתקין מפסק מגן.
3. לא, בתנאי וקיימת התראה כאשר ערך הבידוד יורד מתחת ל- 69kΩ וניתוק כאשר ערך הבידוד יורד מתח ל- 23kΩ.
4. לא, בתנאי וקיימת התראה כאשר ערך הבידוד יורד מתחת ל- 120kΩ וניתוק כאשר ערך הבידוד יורד מתח ל- 40kΩ.

בזינה צפה אין הארקת שיטה, ולכן תקלת בידוד ראשונה אינה סוגרת לולאת תקלה ואינה מסוכנת כשלעצמה; ההגנה נשענת על משגוח המפקח על רמת הבידוד. בעמדת טעינה המוגנת בשיטה זו אין חובה להוסיף מפסק מגן, ובלבד שהמשגוח מתריע כאשר התנגדות הבידוד יורדת מתחת ל-120 קילו-אוהם ומנתק כאשר היא יורדת מתחת ל-40 קילו-אוהם. שני הערכים נגזרים ממתח הרשת של 400 וולט לפי מקדמים של 300 ו-100 אוהם לוולט.

• תשובה 1: אין חובה גורפת במפסק מגן בכל שיטת הגנה; בזינה צפה המשגוח ממלא את התפקיד.
• תשובה 2: הפטור אינו מוחלט אלא מותנה בערכי ההתרעה והניתוק של המשגוח.
• תשובה 3: 69 ו-23 קילו-אוהם נגזרים ממתח של 230 וולט ולא ממתח הרשת של 400 וולט.

1. אם מערכת ההחלפה היא ארבע קוטבית, פירוש הדבר שבוצע איפוס בהזנת ח"ח.
2. אם מערכת ההחלפה היא ארבע קוטבית, פירוש הדבר שנדרש להסיר את הארקת השיטה של הגנרטור.
3. אם מערכת ההחלפה היא תלת קוטבית, פירוש הדבר שבוצע איפוס במבנה שלא מקיים את כל התנאים הדרושים לאיפוס ויש להתקין הארקת שיטה עצמאית לגנרטור.
4. אם מערכת ההחלפה היא תלת קוטבית, פירוש הדבר שנדרש להסיר את הארקת השיטה של הגנרטור מאחר ואין תנאים לאיפוס במבנה.

מפסק מחלף תלת-קוטבי לגנרטור תלת-מופעי מותר רק כאשר מיתקן הצריכה מוגן בשיטת האיפוס, ואילו במיתקן המוגן בהארקת הגנה נדרש מפסק מחלף ארבע-קוטבי. המבנה שבשאלה מוגן ב-TT ואף חסרה בו השוואת פוטנציאלים, ולכן אינו מקיים את התנאים לאיפוס. אם נמצא בו מפסק מחלף תלת-קוטבי, משמעות הדבר שנוצר בפועל איפוס במבנה שאינו כשיר לכך, והתיקון הוא הפרדת הגנרטור בהארקת שיטה עצמאית משלו — כמתחייב מן התצורה של הארקת הגנה עם מפסק מחלף ארבע-קוטבי.

• תשובה 1: מפסק מחלף ארבע-קוטבי הוא דווקא התצורה של מיתקן המוגן בהארקת הגנה, ואינו מעיד על איפוס.
• תשובה 4: הסרת הארקת השיטה של הגנרטור הייתה מותירה את הגנרטור בלי הארקת שיטה כלל; הפתרון הוא הארקת שיטה עצמאית ומפסק ארבע-קוטבי.

1. רק טענה מס' 1.
2. טענה מס' 2 + טענה מס' 3.
3. טענה מס' 1 + טענה מס' 2.
4. רק טענה מס' 3.

המבנה ישן והארקתו מבוססת על אלקטרודות, כלומר אינו מקיים את התנאים לאיפוס וההגנה בו היא הארקת הגנה. מפסק מחלף תלת-קוטבי מותר רק כאשר מיתקן הצריכה מוגן בשיטת איפוס, ולכן טענה 1 נכונה — יש להחליפו בארבע-קוטבי בכל מקרה. בנוסף, הגנרטור ממוקם מחוץ לתחום השפעת הארקת המבנה, ולכן חיבור הארקת השיטה שלו אל פס ההארקה של המבנה אינו מתאים; נדרשת לו הארקת שיטה עצמאית ונפרדת מן המבנה, וזו טענה 2. שתי הטענות יחד הן התיקון הנדרש בתצורה שתוארה.

• תשובה 1: החלפת המפסק לבדה אינה מספיקה: כל עוד הארקת השיטה של הגנרטור מחוברת לפס ההארקה של המבנה בעוד הגנרטור עצמו מחוץ לתחום ההשפעה, התצורה אינה תקינה.
• תשובה 2: טענה 1 נכונה אף היא ואי אפשר לוותר עליה, שכן מיתקן הצריכה אינו מוגן בשיטת האיפוס.
• תשובה 4: טענה 3 לבדה אינה מטפלת לא בסוג המפסק ולא בהארקת השיטה של הגנרטור.

1. גוף התאורה יכלול שנאי אינטגרלי למתח נמוך מאוד ויהיה בעל דרגת הגנה מתאימה.
2. גוף התאורה יוזן ממעגל במתח נמוך המוגן באמצעות מפסק מגן לזרם דלף שאינו עולה על 0.03 אמפר.
3. אסור בשום מקרה להתקין גוף תאורה במקום המסומן.
4. גוף התאורה יוזן במתח בטיחות נמוך מאוד (SELV) ומקור הזינה יהיה במרחק העולה על 3.5 מטר מהבריכה.

הסימון בשרטוט נמצא ברצועה החיצונית, מעבר לרצועת שני המטרים — כלומר באזור 2. זהו ההבדל המהותי בין שני האזורים: באזור 1 מותרת זינה במתח בטיחות נמוך מאוד בלבד, ואילו באזור 2 מתירות התקנות גם זינה במתח נמוך, ובלבד שכל מעגל סופי יוגן במפסק מגן בפני זרם דלף העולה על 0.030 אמפר.

• תשובה 1: מקור הזינה למתח בטיחות נמוך מאוד חייב להימצא מחוץ לאזורים 0, 1 ו-2, ולכן שנאי אינטגרלי בגוף התאורה פסול גם באזור 2.
• תשובה 3: אין איסור מוחלט באזור 2. התקנות מונות בו שלושה מסלולים מותרים.
• תשובה 4: מסלול זה אפשרי, אך הוא הכלל של אזור 1 ואינו המסלול המייחד את אזור 2. ההיתר לזינה במתח נמוך עם מפסק מגן הוא מה שמבחין בין שני האזורים.

1. רמת העיוות ההרמוני המותרת בזרם נקבעת בהתאם לסוג הציוד במתקן.
2. רמת ההרמוניות המותרת בזרם לא תעלה על 10%.
3. רמת ההרמוניות המותרת בזרם נקבעת בהתאם לגודל החיבור של המתקן.
4. רמת ההרמוניות המותרת בזרם נקבעת בהתאם לערך של הזרם במתקן.

אמות המידה אינן קובעות אחוז עיוות אחיד לכל הצרכנים. הן מחייבות את ספק השירות החיוני לוודא שצרכניו אינם חורגים מן הרמות שבטבלה 3, והטבלה בנויה לפי קשיחות מקור ההספקה בנקודת החיבור, שהמדד שלה הוא היחס בין זרם הקצר של הרשת לבין זרם העומס של המיתקן. זרם העומס נגזר מגודל החיבור, ולכן ככל שהחיבור גדול יותר ביחס לעוצמת הקצר שברשת, כך היחס קטן והרמה המותרת נמוכה יותר. מכאן שהרמה נקבעת בהתאם לגודל החיבור של המיתקן ולא לפי סוג הציוד שבו, ואין ערך אחיד.

• תשובה 1: הטבלה אינה מסווגת לפי סוג הציוד אלא לפי יחס הזרמים בנקודת החיבור.
• תשובה 2: אין באמות המידה ערך אחיד של עשרה אחוזים; הערכים נעים בין 5 ל-20 אחוזים לפי היחס.
• תשובה 4: הרמה נקבעת מראש בתכנון לפי גודל החיבור ביחס לעוצמת הקצר שברשת, ולא לפי הזרם הרגעי הזורם במיתקן.

1. לא ניתן לקבוע התאמה, שכן נדרש מידע הנדסי נוסף על אופיין המפסקים.
2. כן, כושר הניתוק של המפסק הראשי, גבוה מזרם הקצר הצפוי בלוח ולכן הלוח מוגן.
3. לא, כושר הניתוק של המא"זים והמפסק הראשי נמוך מזרם הקצר הצפוי בלוח.
4. כן, קיימת הגנה עורפית משען)(בין המא"זים למפסק הראשי, המכסה את זרם הקצר המחושב.

תחילה מחשבים את זרם הקצר הצפוי בלוח הראשי מנתוני השנאי: זרם נקוב של 2309 אמפר, מחולק במתח הקצר של 6 אחוזים, נותן כ-38.5 קילו-אמפר. המפסק הראשי, שכושר ניתוקו 50 קילו-אמפר, עומד בזרם זה, וכך גם המפסקים שכושר ניתוקם 50 קילו-אמפר (XT בגרסה S). הבעיה היא במא"זים (סדרה S203), שכושר ניתוקם 10 קילו-אמפר בלבד. טבלת ההגנה העורפית שמסר היצרן מלמדת שצירוף של מא"ז זה עם מפסק במעלה הזרם (XT1 בגרסה S) מעלה את כושר הניתוק המשולב ל-30 קילו-אמפר בלבד. מכיוון שהתנגדות פסי הצבירה זניחה, זרם הקצר הצפוי במקום התקנת המא"זים נותר כ-38.5 קילו-אמפר, הגדול מ-30, ולכן ההגנה העורפית אינה מכסה את זרם הקצר, והלוח אינו עומד בדרישה שכושר הניתוק של מבטח יתאים לעוצמת זרם הקצר הצפוי.

• תשובה 1: נתוני היצרן שבטבלה מספיקים להכרעה; אין צורך במידע נוסף על האופיינים.
• תשובה 2: כושר הניתוק של המפסק הראשי אכן מספיק, אך אין די בכך: כל מבטח בלוח חייב לעמוד בזרם הקצר הצפוי במקומו.
• תשובה 4: ההגנה העורפית קיימת אך מגיעה לשלושים קילו-אמפר בלבד, פחות מזרם הקצר המחושב.

1. 1
2. 2
3. 3
4. 4

שלושת הצרכנים העליונים ניזונים דרך המנתק FLSD-1, ושלושת התחתונים דרך FLSD-2. בקצה הרחוק מחבר המנתק LSD בין שני הקווים, והם יוצרים יחד טבעת. שלוש תצורות מזינות את כל ששת הצרכנים בלי לסגור את הטבעת: ראשית, שני המנתקים המזינים סגורים והמנתק המחבר פתוח (הזנה רדיאלית רגילה). שנית, FLSD-1 סגור, FLSD-2 פתוח ו-LSD סגור, וכל הצרכנים ניזונים מהקו העליון. שלישית, FLSD-2 סגור, FLSD-1 פתוח ו-LSD סגור, וכל הצרכנים ניזונים מהקו התחתון. סגירת שלושת המנתקים יחד יוצרת טבעת סגורה, ורשת מתח נמוך כזאת מופעלת כטבעת פתוחה.

• תשובה 1: בנוסף להזנה הרגילה אפשר להזין את כל הצרכנים מכל אחד מהקווים דרך המנתק המחבר.
• תשובה 2: שתי תצורות הן רק ההזנה החלופית מכל צד; חסרה ההזנה הרגילה, שבה שני הקווים סגורים והמנתק המחבר פתוח.
• תשובה 4: תצורה רביעית פירושה טבעת סגורה (שלושת המנתקים סגורים), והיא אינה מאושרת בהפעלה רגילה של רשת מתח נמוך.

1. ישיר-כוכב/משולש-התנעה כאסינכרוני-מתנע רך.
2. משנה תדר-התנעה כאסינכרוני-מנוע עזר עם מצמד.
3. ישיר-כוכב/ משולש-נגדים בטור לרוטור.
4. ישיר-כוכב / משולש-נגדים בטור לרוטור-מתנע רך.

מנוע סינכרוני אינו מפתח מומנט התנעה בכוחות עצמו, ולכן הוא מותנע תחילה כמנוע אסינכרוני באמצעות ליפוף הכלוב (ליפוף הריסון) שברוטור, ורק לאחר שהגיע קרוב למהירות הסינכרונית מוזרם מתח לליפוף העירור והמנוע נשאב לסנכרון. את ההתנעה האסינכרונית אפשר לבצע בהזנה ישירה, בהתנעת כוכב-משולש או במתנע רך, לפי גודל המנוע ומגבלות הרשת. נגדים בטור לרוטור אינם שייכים למנוע סינכרוני אלא למנוע השראה בעל טבעות החלקה, ולכן שתי החלופות המזכירות אותם נפסלות.

• תשובה 2: משנה תדר ומנוע עזר הם שיטות התנעה אפשריות למנוע סינכרוני, ראו ההערה הפתוחה.
• תשובה 3: נגדים בטור לרוטור שייכים למנוע השראה בעל טבעות החלקה.
• תשובה 4: נגדים בטור לרוטור שייכים למנוע השראה בעל טבעות החלקה.

1. החשמלאי רשאי להתקין את פס השוואת הפוטנציאלים בתוך לוח החשמל ובלבד שיהיה במרחק של 4 ס"מ מהמשטח עליו הוא מותקן. סוגו ומידותיו המזעריות של יתאימו לנדרש בתקנות החשמל.
2. המתכנן לא רשאי לכתוב הנחיה כאמור, מאחר ואסור בכל מקרה להתקין את פס השוואת פוטנציאלים בתוך לוח החשמל.
3. התקנת פס השוואת פוטנציאלים יעמוד בכל דרישות תקנות החשמל ויותקן בתוך הלוח רק ע"י יצרן הלוחות הפועל בהתאם לת"י 61439.
4. כאשר הלוח נושא ת"י 61439, פס הארקה יכול לשמש גם כפס השוואת פוטנציאלים, נדרש לחבר פס פלדה (פלח) מטבעת הגישור לפס זה על מנת להגדירו כפס השוואת פוטנציאלים.

התקנות מתירות במפורש שלושה מקומות התקנה לפס השוואת הפוטנציאלים: בתוך מבנה, על קיר, או בלוח חשמל. לכן ההנחיה מותרת, ובלבד שיישמרו התנאים הרגילים — מרחק של 4 סנטימטרים לפחות מן המשטח שעליו מותקן הפס, וכן החומר והמידות המזעריות שנקבעו בתקנות.

• תשובה 2: אין איסור כזה. התקנה מונה את לוח החשמל כאחד ממקומות ההתקנה המותרים.
• תשובה 3: אין בתקנות דרישה שההתקנה תבוצע דווקא בידי יצרן הלוחות. ההתקנה שמורה לחשמלאי.
• תשובה 4: התקנה קובעת שפס השוואת פוטנציאלים יכול לשמש גם כפס הארקה — ולא ההפך — ואינה מתנה זאת בתו תקן של הלוח או בפס פלדה נוסף.

1. נדרש לצרף רק תרשים חשמלי חד-קווי של הלוח.
2. יש לספק את הוראות ההתקנה, התפעול והתחזוקה בלבד.
3. יש לספק תיעוד מקיף הכולל את כל מאפייני הממשק (כגון מתחים, זרמים וערכי קצר), הוראות התקנה ותפעול, ובמידת הצורך, תרשימי חיווט.
4. יש לצרף את כל דוחות אימות התכנון המלאים (Reports)Design Verification של אב-הטיפוס.

התקן ללוחות חשמל מחייב את היצרן לספק עם הלוח את כל המידע שהמתקין והמשתמש צריכים. זה כולל את מאפייני הממשק של הלוח, כגון מתחים, זרמים נקובים וערכי עמידה בקצר, הוראות להתקנה, לתפעול ולתחזוקה, ובמידת הצורך גם תרשימי חיווט. תרשים חד-קווי לבד, או הוראות לבד, אינם מספיקים. דוחות אימות התכנון המלאים הם מסמכים פנימיים של היצרן, ואין חובה לצרף אותם לכל לוח.

• תשובה 1: תרשים חד-קווי לבדו אינו כולל את מאפייני הממשק וההוראות.
• תשובה 2: חסרים מאפייני הממשק של הלוח.
• תשובה 4: דוחות אימות התכנון נשמרים אצל היצרן ואינם מצורפים לכל לוח.

1. יש להשלים את אימות התכנון (Verification)Design לכל אחד מ-50 הלוחות, ולבצע אימות שגרה (Routine Verification) למדגם מייצג מתוך 50 הלוחות.
2. יש להשלים את אימות התכנון (Verification)Design לכל אחד מ-50 הלוחות, ולבצע אימות שגרה (Routine Verification) לכל אחד מ-50 הלוחות.
3. יש לספק תיעוד מקיף הכולל את כל מאפייני הממשק (כגון מתחים, זרמים וערכי קצר), הוראות התקנה ותפעול, ובמידת הצורך, תרשימי חיווט.
4. אין צורך באימות תכנון (Verification)Design נוסף, מכיוון שאימות התכנון שבוצע על אב-הטיפוס תקף לכל סדרת הייצור. יש לבצע אימות שגרה (Verification)Routine לכל אחד מ-50 הלוחות.

אימות תכנון מוכיח שהתכנון של דגם הלוח עומד בדרישות התקן, והוא נעשה פעם אחת על הדגם. לוחות שמיוצרים זהים לאב-הטיפוס נשענים עליו ואינם צריכים אימות תכנון נוסף. אימות שגרה, לעומת זאת, בודק שכל לוח יוצר ונבנה כראוי, כגון חיווט, בידוד ורציפות הארקה, ולכן הוא נעשה על כל לוח ולוח.

• תשובה 1: אין צורך באימות תכנון לכל לוח, ואימות שגרה אינו נעשה במדגם.
• תשובה 2: אין צורך באימות תכנון לכל לוח.
• תשובה 3: זו תשובה לשאלה אחרת, על תיעוד הלוח.

1. קביעת הבודק נכונה, ואין לאשר את הלוח.
2. קביעת החשמלאי נכונה, מאחר שאין זה מתפקידו של הבודק המאשר את הלוח לבדוק את תווית הנתונים.
3. קביעת החשמלאי נכונה, מאחר שאין דרישה בתקן הרלוונטי לסימון הזרם בתווית הנתונים.
4. קביעת החשמלאי נכונה, מאחר שאף על פי שיש דרישה בתקן לסמן את הזרם בתווית הנתונים, אין דרישה כזאת בתקנות.

הזרם הנקוב של הלוח אינו בהכרח שווה לזרם הנקוב של המפסק הראשי. הוא נקבע לפי מגבלות החימום של כל הלוח: פסי הצבירה, החיבורים והציוד, בתנאי ההתקנה שלו. התקן מחייב את היצרן להצהיר על הזרם הנקוב של הלוח. בלי הצהרה כזאת אין לבודק בסיס לאשר את הלוח לזרם שהוא נדרש לשאת, ולכן הבודק צודק.

• תשובה 2: בדיקת הסימון היא חלק מתפקיד הבודק.
• תשובה 3: התקן דורש הצהרה על הזרם הנקוב של הלוח.
• תשובה 4: תקנות החשמל מחייבות לוח שעומד בתקן, ולכן דרישת התקן מחייבת.

1. אימות תכנון (verification)Design נעשה לפני ההתקנה, ואימות שגרה (Routine verification נעשה לאחר התקנת הלוח.)
2. אימות תכנון (Design verification נעשה במדגם מייצג לסדרת לוחות מטעם היצרן וכן בתנאי בדיקה פרטניים ללוח,) ואימות שגרה (Routine verification נעשה על כל אחד מהלוחות.)
3. אימות תכנון (Design verification) נעשה על ידי יצרן הלוח, ואימות שגרה (verification)Routine נעשה על ידי מכון התקנים.
4. תהליכי הבדיקה בשני סוגי האימות זהים, וההבדל ביניהם הוא במרכיבי הבדיקה הנדרשים בכל אחד מהם.

אימות תכנון מוכיח שהתכנון של הלוח עומד בדרישות התקן. הוא נעשה על דגם מייצג, בבדיקות, בחישובים או בהשוואה לתכנון מאומת. אימות שגרה נעשה על כל לוח שיוצר, ובודק שהלוח בנוי כראוי. ההבדל אינו בזמן (לפני או אחרי ההתקנה) ואינו בגורם המבצע, שהוא היצרן בשני המקרים.

• תשובה 1: שני סוגי האימות נעשים לפני המסירה ולא לפני ואחרי ההתקנה.
• תשובה 3: את שני סוגי האימות מבצע היצרן, ולא מכון התקנים.
• תשובה 4: תהליכי הבדיקה אינם זהים; הם שונים במטרה ובהיקף.

1. שם יצרן הלוח וסימן המסחר שלו.
2. הוראות התקנה, תפעול ותחזוקה בשפה העברית.
3. ציון מספר התקן (ת"י 61439 על גבי הלוח.)
4. דוח אימות התכנון (Design Verification של הלוח.)

התקן מחייב לסמן על הלוח או לצרף אליו את שם היצרן או סימן המסחר שלו, את מספר התקן, ואת הוראות ההתקנה, התפעול והתחזוקה, ובישראל בעברית. דוח אימות התכנון הוא מסמך פנימי של היצרן, שמוצג לפי דרישה, ואין חובה לסמן או לצרף אותו לכל לוח.

• תשובה 1: שם היצרן או סימן המסחר חייבים להופיע על הלוח.
• תשובה 2: הוראות התקנה, תפעול ותחזוקה חייבות להיות מצורפות.
• תשובה 3: מספר התקן חייב להופיע בסימון.

1. 2 inch / 0.05 m ≤ b + a או 2 inch / 0.05 m ≤ c + a
2. 20 inch / 0.5 m ≤ b + aאו 20 inch / 0.5 m ≤ c + a
3. 200 inch / 5 m ≤ b + a או 200 inch / 5 m ≤ c + a
4. 10 inch / 0.25 m ≤ b + a או 10 inch / 0.25 m ≤ c + a

יעילותו של התקן ההגנה בפני נחשולי מתח נקבעת במידה רבה באורך מוליכי החיבור שלו, מפני שההשראות שלהם מוסיפה מתח שארי בזמן פריקת הגל: כל מטר של מוליך מוסיף כאלף וולט לכל קילו-אמפר למיקרו-שנייה. לכן הכלל המקובל הוא שסך אורך מוליכי החיבור, כלומר החיבור אל ההתקן והחיבור ממנו אל פס השוואת הפוטנציאלים, לא יעלה על חצי מטר.

• תשובה 1: 0.05 מטר הוא ערך קצר מכדי להיות מעשי ואינו הכלל המקובל.
• תשובה 3: 5 מטרים מוסיפים מתח שארי גבוה מאוד ומבטלים את יעילות ההתקן.
• תשובה 4: 0.25 מטר מחמיר מן הכלל המקובל של חצי מטר.

1. רמת הגנה"iz".
2. רמת הגנה"ia".
3. רמת הגנה"ib".
4. רמת הגנה"ic".

רמות ההגנה של מעגל בטוח מעצם מהותו נבדלות במספר התקלות שהמעגל חייב לשרוד: רמה ic בטוחה בפעולה תקינה בלבד, רמה ib בטוחה בתקלה אחת, ורמה ia בטוחה בשתי תקלות בלתי תלויות. הדרישה מתורגמת ליתירות של רכיבי ההגבלה: במחסום ברמה ia נדרשות שלוש דיודות זנר במקביל, כך שאף אם שתיים מהן כושלות עדיין נותרת אחת המגבילה את המתח. בתמונה מופיעות שלוש דיודות זנר במקביל לצד נגד מגביל ונתיך, ולכן המחסום מתאים לרמת הגנה ia.

• תשובה 1: הרמה iz אינה אחת מרמות ההגנה שבתקן.
• תשובה 3: רמה ib מסתפקת בשתי דיודות זנר.
• תשובה 4: רמה ic מסתפקת בדיודת זנר אחת.

1. אם המפסק בלוח המפסק הראשי הוא אלקטרוני, ובוצע כוונון של זרם קצר ל-300A = 1.5In X 200 = ISC, ניתן לחבר את המתקן בתצורה הנ"ל.
2. יש ליצור השוואת פוטנציאלים בסביבת לוח המפסק הראשי, דבר אשר היה מתקבל אם היינו מתקינים את האיפוס בלוח זה ולאחר מכן קושרים את הארקה אל המבנה החדש.
3. אם המפסק הוא אלקטרוני, ובוצע כוונון של זרם קצר ל-, 300A = 1.5In X 200 = ISC נדרש להתקין לוח מבודד (סוג II) במקום הלוח המתכתי ולחברו באמצעות מוליך הארקה חשוף המגושר לפה"פ המבנה.
4. יש לגשר בין הארקת הלוח הראשי לפה"פ המבנה. במקרה זה יידרש גם ליצור השוואת פוטנציאלים בסביבת לוח המפסק הראשי.

ההכרעה נשענת על כלל בתקנות הלוחות שקובע מול איזה מבטח נמדדת עכבת לולאת התקלה המרבית, והכלל שונה לפי סוג הלוח. בלוח מסוג I — מעטפת מתכת — העכבה המרבית נקבעת לפי המבטח שבקו הזינה של הלוח, כלומר לפי המבטח של חברת החשמל שבארון המונים. בלוח מסוג II — מעטפת מבודדת — היא נקבעת לפי המבטח הגדול ביותר שבלוח עצמו המגן על יציאה ממנו, כאן המפסק הראשי של 3X200A. עכבת הלולאה שנמדדה בלוח המפסק הראשי היא 0.5 אוהם, ובמתח 230 וולט היא מפתחת זרם תקלה של כ-460 אמפר. זרם זה גדול מכוונון זרם הקצר של 300 אמפר ולכן מבטיח ניתוק, אבל רק אם המבטח הקובע הוא המפסק שבלוח — כלומר רק אם הלוח יוחלף ללוח מסוג II. מכאן גם דרישת מוליך ההארקה החשוף המגושר לפס השוואת הפוטנציאלים של המבנה, שמקשר את הלוח המרוחק אל מערכת ההארקה היחידה של המבנה.

• תשובה 1: בלוח מתכתי מסוג I העכבה המרבית נמדדת מול המבטח שבקו הזינה — של חברת החשמל — ולא מול המפסק שבלוח. כוונון המפסק ל-300 אמפר אינו מרפא את זה, ולכן אין לחבר את המתקן בתצורה הקיימת.
• תשובה 2: העברת האיפוס ללוח המפסק הראשי מנוגדת לתקנות: מוליך ה-PEN מחובר לפס השוואת הפוטנציאלים של הארקת היסוד, ואסור חיבור נוסף בין האפס למוליך ההארקה. בנוסף, העברת נקודת האיפוס אינה יוצרת כשלעצמה סביבת השוואת פוטנציאלים.
• תשובה 4: גישור בלבד אינו פותר את הבעיה. כל עוד הלוח הוא מסוג I, העכבה נבחנת מול המבטח שבקו הזינה, ועכבה של 0.5 אוהם אינה עומדת בכך.

1. מאחר והלוח בקומה לא מהווה חלק ממתקן החירום, יכול שיהיה לוח מפלסטיק.
2. מאחר והלוח בקומה מזין גם תאורת חירום, עליו להיות עשוי פח פלדה.
3. מאחר והלוח בקומה מזין תאורה עם בידוד כפול, יכול שיהיה לוח מפלסטיק.
4. מאחר והלוח בקומה מזין תאורת התמצאות, עליו להיות מפח פלדה.

דרישת החומר חלה על לוח החירום בלבד: לוח החירום יהיה עשוי פח פלדה או חומר בידוד קשיח בעל דרגת התלקחות BH1 לפחות. תאורת החירום באזורים הציבוריים מוזנת מלוח החירום ולא מלוח קומתי, ולכן לוח קומתי המזין תאורה כללית בשטחים הציבוריים ובחדר המדרגות אינו חלק ממיתקן החירום ואינו כפוף לדרישת החומר. הוא יכול להיות עשוי פלסטיק.

• תשובה 2: תאורת החירום אינה מוזנת מלוח קומתי אלא מלוח החירום. וגם לוח החירום עצמו אינו חייב להיות מפח פלדה: מותר חומר בידוד קשיח.
• תשובה 3: בידוד כפול של גופי התאורה אינו הקריטריון לקביעת חומר הלוח.
• תשובה 4: תאורת ההתמצאות מוזנת מלוח החירום, ובכל מקרה אין חובה לפח פלדה דווקא.

1. נדרש להתקין את האיפוס בלוח המפסק הראשי ולגשר את הלוח למבנה באמצעות מוליך הארקה.
2. לא נדרש לבצע שום שינוי בחיבורי ההארקה והאיפוס כמתואר בתרשים המצורף.
3. נדרש להתקין לוח מבודד עבור המפסק הראשי ולחברו באמצעות מוליך הארקה חשוף לפה"פ המבנה.
4. נדרש להתקין אלקטרודות מסביב ללוח המפסק הראשי, המגושרות באמצעות מוליך הארקה חשוף ולחברם ללוח של המפסק הראשי.

תקנות הלוחות קובעות מול איזה מבטח נבחנת עכבת לולאת התקלה המרבית, ומבחינות לפי סוג הלוח: בלוח מסוג I, שמעטפתו מתכתית, העכבה נקבעת לפי המבטח שבקו הזינה של הלוח — כאן המבטח של חברת החשמל שבארון המונים; בלוח מסוג II, שמעטפתו מבודדת, היא נקבעת לפי המבטח הגדול ביותר שבלוח עצמו המגן על יציאה ממנו — כאן המפסק הראשי של 3X250A. לוח המפסק הראשי מרוחק מן המבנה ומן השנאי ואין ביניהם השפעה הדדית, ולכן אין דרך להוריד את עכבת הלולאה שלו לרמה שתספק את המבטח של חברת החשמל. הפתרון הוא להחליף את הארון המתכתי בלוח מבודד, וכך המבטח הקובע הופך למפסק הראשי שבתוכו, ולחברו בחיבור גלווני אל פס השוואת הפוטנציאלים של המבנה במוליך הארקה חשוף.

• תשובה 1: העברת האיפוס אל לוח המפסק הראשי אסורה: מוליך ה-PEN מחובר לפס השוואת הפוטנציאלים של הארקת היסוד שבמבנה, ולא תותקן נקודת חיבור נוספת בין האפס להארקה.
• תשובה 2: המצב הקיים אינו תקין. ארון מתכת מסוג I במרחק מן המבנה, בלי השפעה הדדית, אינו עומד בדרישת עכבת לולאת התקלה מול המבטח שבקו הזינה.
• תשובה 4: אלקטרודות מקומיות סביב הלוח יוצרות נקודת הארקה שנייה ומקבילה למערכת ההארקה של המבנה, ואינן משנות את המבטח שלפיו נבחנת העכבה.

1. 3.00 מ'.
2. 6.00 מ'.
3. 5.00 מ'.
4. 4.50 מ'.

הנחיות התכנון לחדרי שנאים קובעות מרחקי הפרדה בין חדר השנאים לבין מתחם לשהייה ממושכת, כדי שהשדה המגנטי יעמוד בערך הסף. בחדר שנאים לשנאי אחד, המרחק המזערי הוא 3 מטרים.

• תשובה 2: 6 מטרים אינו המרחק שנקבע לשנאי אחד.
• תשובה 3: 5 מטרים אינו המרחק שנקבע לשנאי אחד.
• תשובה 4: 4.5 מטרים אינו המרחק שנקבע לשנאי אחד.

1. 48 וולט למשך 5 שניות.
2. 48 וולט למשך 10 שניות.
3. 230 וולט למשך 5 שניות.
4. 230 וולט למשך 10 שניות.

תקנות האל-פסק קובעות שכאשר נפסקת הזינה או נשלף התקע המזין, לא יופיע מתח חוזר העולה על מתח נמוך מאוד בין שני הדקים או פינים כלשהם של המבוא, לרבות הדק ההארקה, למשך יותר מחמש שניות. משמע, בחמש השניות הראשונות מותר שיופיע מתח מלא, עד 230 וולט, הנובע מפריקת הקבלים שבמערכת, ורק לאחר מכן חייב המתח לרדת אל מתחת למתח נמוך מאוד.

• תשובה 1: 48 וולט הוא בתחום המתח הנמוך מאוד, המותר גם מעבר לחמש שניות; השאלה מבקשת את המתח המרבי.
• תשובה 2: פרק הזמן שבתקנה הוא חמש שניות ולא עשר.
• תשובה 4: פרק הזמן שבתקנה הוא חמש שניות ולא עשר.

1. כן.
2. רק בתנאי שיותקן גישור באמצע בין שני חלקי טבעת הגישור באורך m40 (מסומן ב-Y.)
3. רק בתנאי שיותקן גישור באמצע בין שני חלקי טבעת הגישור באורך m(50 מסומן ב-X.)
4. רק בתנאי שיותקנו 2 גישורים באמצע בין שני חלקי טבעות הגישור באורך m40 ו- m50.

תקנות הארקות היסוד קובעות שאם נקודה כלשהי במבנה מרוחקת מטבעת הגישור יותר מ-10 מטרים, יותקן גישור בין חלקי הטבעת כך שכל נקודה במבנה לא תהיה מרוחקת ממנה יותר מ-10 מטרים. המבנה שלפנינו ברוחב 50 מטרים ובעומק 40 מטרים, ולכן בלא גישור פנימי הנקודה המרכזית מרוחקת 20 מטרים מן הטבעת ההיקפית, והמצב אינו תקין; מכאן שהתשובה הראשונה נשללת. הגישור המסומן באות X הוא הגישור האופקי לאורך 50 מטרים, והוא מחלק את המבנה לשתי רצועות שעומק כל אחת 20 מטרים. בכל נקודה ברצועה כזו המרחק אל הטבעת או אל הגישור אינו עולה על 10 מטרים, ולכן די בו כדי לקיים את הדרישה. לעומת זאת הגישור המסומן באות Y, לאורך 40 מטרים, מחלק את המבנה לשתי רצועות ברוחב 25 מטרים כל אחת, ובהן הנקודה המרכזית מרוחקת 12.5 מטרים מן הטבעת, כלומר יותר מ-10 מטרים. לכן הוא אינו מספיק בפני עצמו, ואינו נדרש כאשר גישור X מותקן.

• תשובה 1: בלא גישור פנימי המרחק המרבי מן הטבעת הוא 20 מטרים, יותר מכפליים מן המותר.
• תשובה 2: גישור Y לבדו מותיר רצועות ברוחב 25 מטרים ומרחק מרבי של 12.5 מטרים.
• תשובה 4: הגישור האופקי לבדו מקיים את הדרישה; הגישור האנכי מיותר לצורך זה.

1. מותר בתנאי שיעמוד בזרם קצר הצפוי.
2. אסור, בגלל שבזרם של פי 5 מהזרם הנומינלי המפסק לא יגיב תוך 40 מילי-שניות כמתחייב בתקנות.
3. מותר, מפני שמפסק מגן מס' 2 מגיב בתחום 60–200 מילי-שניות בזרם 2·I_Δn כמתחייב בתקנות.
4. אסור, מפני שזמן ההשהיה המינימלי שלו (40 מילי-שניות) קצר מדי ביחס להשהיה הנדרשת לפי התקנות.

מפסק מגן מס' 2 בטבלה הוא מפסק סלקטיבי, עם זמן אי-פעולה מזערי של 40 אלפיות שנייה. בזרם דלף של פי שניים מהזרם הנומינלי הוא מגיב תוך 60 עד 200 אלפיות שנייה. זה בתוך תחום הזמן שנדרש לניתוק במעגל סופי, ולכן מותר להשתמש בו. מפסק סלקטיבי משמש בדרך כלל כמפסק ראשי, שמתואם עם מפסקי מגן רגילים במעגלים שבמורד הזרם.

• תשובה 1: כושר העמידה בזרם קצר אינו מה שהשאלה בוחנת.
• תשובה 2: הזמן של 40 אלפיות שנייה בפי חמישה הוא הערך של מפסק רגיל, ולא נמצאה בתקנות דרישה כזאת לכל מפסק מגן בדירה.
• תשובה 4: 40 אלפיות שנייה הוא זמן אי-פעולה מזערי, ואין דרישה בתקנות לזמן השהיה ארוך ממנו.

1. הוא רשאי להרים את המא"ז בכל מצב, שכן הפעלת מפסק אינה נחשבת"עבודת חשמל."
2. הוא רשאי לנסות לחדש את הזרם פעם אחת בלבד; אם המא"ז נפסק שנית, עליו לזמן חשמלאי.
3. הוא אינו רשאי לגעת במא"ז ועליו לפנות מיד לחשמלאי, שכן כל הרמת מפסק אחרי תקלה, מחייבת רישיון לעסוק בחשמל.
4. הוא רשאי לנסות לחדש את הזרם עד שלוש פעמים, ורק במקרה של הפסקה חוזרת רביעית עליו לפנות לחשמלאי.

החוק מגדיר עבודת חשמל כהתקנה, בדיקה, שינוי, תיקון או פירוק של מתקן חשמלי — והפעלת מפסק אינה נכללת בהן. לכן אין איסור עקרוני על העובד להרים מא"ז שנפסק. עם זאת, הפסקה חוזרת אינה תקלה מקרית אלא סימן לקצר או להעמסת יתר, והרמה חוזרת ונשנית מחשמלת את התקלה שוב ושוב. הכלל המעשי הוא אפוא ניסיון אחד; אם המא"ז נפסק שנית, יש להפסיק ולזמן חשמלאי.

• תשובה 1: הרמה חוזרת בכל מצב מתעלמת מכך שהפסקה נשנית מעידה על תקלה במעגל.
• תשובה 3: הפעלת מפסק אינה עבודת חשמל לפי הגדרת החוק, ולכן אין איסור גורף לגעת במא"ז.
• תשובה 4: שלושה ניסיונות הם מספר שרירותי, וכל ניסיון נוסף מחשמל מחדש מעגל שכבר הוכח שיש בו תקלה.

1. תרומת הספק אקטיבי הגלום בציר סיבוב הגנרטור ב-MWs.
2. תרומת הספק אקטיבי המחושב בהספק המותקן של הגנרטור ב-MW.
3. תרומת הספק ראקטיבי הגלום בציר סיבוב גנרטור ב-MVAr.
4. תרומת הספק מדומה המחושב בהספק הסובב של הגנרטור ב-MVA.

קבוע האינרציה של יחידת ייצור מבטא את האנרגיה הקינטית האצורה במסה הסובבת של הגנרטור והטורבינה. זו אנרגיה, ולכן היא נמדדת במגה-ואט-שניות. בזמן שקיעת תדר האנרגיה הזאת משתחררת כהספק פעיל אל הרשת. כשמחלקים אותה בהספק הנקוב מתקבל קבוע האינרציה בשניות.

• תשובה 2: מגה-ואט הוא יחידת הספק, ואילו קבוע האינרציה נשען על אנרגיה אצורה.
• תשובה 3: האנרגיה האצורה ברוטור היא אנרגיה של הספק פעיל ולא ראקטיבי.
• תשובה 4: קבוע האינרציה אינו הספק מדומה.

1. להעביר את הבקר מעבר למצב אוטומטי ואת הגנרטור למצב מקומי.
2. ללחוץ על לחצן שחרור נעילה על מנת לאפשר החלפת הזנה מצד חח"י.
3. להעביר את מפוחי אוויר למצב ידני.
4. לפנות לפיקוח של הכבאות שיבצעו שחרור מרחוק.

מפסק הפטרייה, שהוא לחצן עצירת חירום, ננעל במצב לחוץ ומשאיר את מערכת הפיקוד במצב חסום גם לאחר שהסכנה חלפה. כל עוד הנעילה לא שוחררה, בקר ההחלפה אינו רשאי להחזיר את ההזנה מן הרשת, ולכן החלפת הבקרים לא פתרה דבר ורק הפעלה ידנית עקפה את החסימה. הפעולה הנדרשת בסיום הבדיקה היא שחרור נעילת לחצן החירום, ואז יחזור בקר ההחלפה לפעול ולהעביר את ההזנה לצד חברת החשמל.

• תשובה 1: מצב אוטומטי בבקר ומצב מקומי בגנרטור אינם מסירים את נעילת לחצן החירום.
• תשובה 3: המפוחים אינם החוסמים את החזרת ההזנה.
• תשובה 4: אין מנגנון שחרור מרחוק של לחצן עצירת חירום; שחרורו מקומי ומכוון.

1. 40.
2. 54.
3. 66.
4. אף תשובה אינה נכונה.

לפי נוסחת השטף נדרשים 66.67 גופי תאורה. אי אפשר להתקין חלק של גוף, והשאלה מבקשת את המספר המזערי הנדרש כדי להגיע לעוצמת הארה ממוצעת של 800 לוקס. 66 גופים נותנים כ-792 לוקס בלבד, פחות מן הנדרש, ולכן יש לעגל כלפי מעלה ל-67 גופים. 67 אינו מופיע ברשימה, ולכן התשובה הנכונה היא שאף תשובה אינה נכונה.

• תשובה 1: 40 גופים נותנים כ-480 לוקס בלבד.
• תשובה 2: 54 גופים נותנים כ-648 לוקס בלבד.
• תשובה 3: 66 גופים נותנים כ-792 לוקס, פחות מ-800 הלוקס הנדרשים.

1. מא"ז C.
2. לא ניתן לדעת מתוך האופיינים.
3. שניהם מתוכננים להיפסק בפרק זמן זהה.
4. מא"ז D.

זרם תקלה של 80 אמפר במא"ז שזרמו הנקוב 20 אמפר הוא פי ארבעה מן הזרם הנקוב. התחום המגנטי של אופיין מסוג C מתחיל בפי חמישה מן הזרם הנקוב, ושל אופיין מסוג D בפי עשרה, ולכן בפי ארבעה שני המא"זים נמצאים עדיין בתחום התרמי. בתחום התרמי האופיין של שני הסוגים זהה, שכן הרכיב התרמי הוא אותו רכיב ורק סף השחרור המגנטי משתנה. קריאה ממוחשבת של שני האופיינים בנקודה זו נותנת פס כמעט זהה: כ-1.6 עד 6.2 שניות במא"ז C וכ-1.7 עד 5.8 שניות במא"ז D. לכן שניהם מתוכננים להפסיק בפרק זמן זהה.

• תשובה 1: מא"ז C היה מקדים רק אילו היה הזרם בתחום המגנטי שלו, כלומר מעל פי חמישה מן הזרם הנקוב
• תשובה 2: האופיינים נתונים וניתן לקרוא מהם את הזמנים.
• תשובה 4: מא"ז D אינו מקדים; התחום המגנטי שלו מתחיל בפי עשרה.

1. מא"ז K.
2. לא ניתן לדעת מתוך האופיינים.
3. שניהם יפסיקו באותו הזמן.
4. מא"ז D.

זרם תקלה של 100 אמפר במא"ז שזרמו הנקוב 20 אמפר הוא פי חמישה מן הזרם הנקוב. התחום המגנטי של אופיין מסוג K מתחיל בפי שמונה מן הזרם הנקוב ושל אופיין מסוג D בפי עשרה, ולכן בפי חמישה שני המא"זים נמצאים בתחום התרמי. קריאה ממוחשבת של שני הפסים בנקודה זו נותנת במא"ז D טווח של כ-1.3 עד 9.4 שניות ובמא"ז K טווח של כ-2.9 עד 8.7 שניות. שני הטווחים חופפים זה לזה, ולכן אי אפשר לקבוע באופן ודאי מי מהם יפסיק קודם: ייתכן שה-D יקדים וייתכן שה-K יקדים.

• תשובה 1: התחום המגנטי של K מתחיל בפי שמונה, ולא הושג בפי חמישה
• תשובה 3: הטווחים דומים אך אינם זהים, ובכל מקרה אין ודאות בזמן ההפסקה.
• תשובה 4: התחום המגנטי של D מתחיל בפי עשרה ולא הושג.

1. 50 ממ"ר.
2. 35 ממ"ר.
3. 70 ממ"ר.
4. 95 ממ"ר.

זרם העבודה הוא 90 אמפר, והמפסק האוטומטי שיגן עליו הוא המפסק התקני הבא, 100 אמפר, המכוונן — כלשון השאלה — לערך המרבי האפשרי בו, כלומר ל-100 אמפר. הכבל מותקן על סולם, ולכן ערכי הזרם נלקחים מטבלה 90.7. מקדם הטמפרטורה ל-45 מעלות הוא 0.91, ומקדם הקיבוץ לכבל בשכבה אחת על סולם עם עשרה כבלים נוספים הוא 0.78, הערך לתשעה כבלים ומעלה. המקדם המשוקלל הוא 0.71, ולכן נדרש זרם מתמיד של 141 אמפר לפחות. חתך 50 ממ״ר נושא 140 אמפר בלבד ונופל בדרישה; חתך 70 ממ״ר נושא 180 אמפר ועומד בה.

• תשובה 1: חתך 50 ממ״ר נושא 140 אמפר, פחות מ-141 אמפר הנדרשים מול מפסק של 100 אמפר.
• תשובה 2: חתך 35 ממ״ר נושא 115 אמפר בלבד.
• תשובה 4: חתך 95 ממ״ר עומד בדרישה אך אינו החתך המזערי.

1. 42 kA.
2. 54 kA.
3. 84 kA.
4. 70 kA.

בתרשים כל שנאי מוזן מקו 22kV נפרד משלו, ולכן כל אחת משתי הזרועות מחושבת בנפרד ותרומותיהן לפס הצבירה מתחברות. עבור השנאי הראשון: הספק קצר של 1600kVA חלקי 5% הוא 32MVA, ובחיבור בטור עם 160MVA של הרשת מתקבלים 26.7MVA — כלומר כ-38kA. עבור השנאי השני: 1600kVA חלקי 6% הם 26.7MVA, ובחיבור עם הרשת 22.9MVA — כלומר כ-33kA. סכום שתי התרומות הוא כ-71kA, והתשובה הקרובה ביותר היא 70kA. שנאי בעל מתח קצר גדול יותר תורם פחות, ולכן תרומת השנאי השני קטנה מזו של הראשון.

• תשובה 1: 42kA הוא ערכו המספרי של הספק הקצר המשוקלל במגה-וולט-אמפר, ולא זרם.
• תשובה 2: 54kA אינו מתקבל באף אחד ממסלולי החישוב.
• תשובה 3: 84kA מתקבל מהזנחת עכבת הרשת וחיבור שני השנאים בלבד, בעוד השאלה נותנת במפורש את הספק הקצר של הרשת.

1. S = 70 mm², In = 160 A
2. S = 95 mm², In = 160 A
3. S = 120 mm², In = 180 A
4. S = 120 mm², In = 160 A

שני המקטעים בתנאי הייחוס, ולכן אין מקדמי תיקון, והמקטע המגביל הוא ההטמנה באדמה. לכבל נחושת בבידוד 70 מעלות במעגל תלת-מופעי: 70 ממ"ר נושא באדמה 134 אמפר, 95 ממ"ר נושא 159 אמפר, ו-120 ממ"ר נושא 181 אמפר. זרם העבודה הוא 160 אמפר, ולכן חתך 95 ממ"ר נפסל בהפרש של אמפר אחד בלבד — 159 מול 160 — ואינו יכול לשאת אף מבטח שאינו קטן מזרם העבודה. החתך הנדרש הוא אפוא 120 ממ"ר, והמפסק המתאים מכוונן ל-160 אמפר: אינו קטן מזרם העבודה ואינו גדול מן הזרם המתוקן.

• תשובה 1: חתך 70 ממ"ר נושא באדמה 134 אמפר בלבד.
• תשובה 2: חתך 95 ממ"ר נושא באדמה 159 אמפר — פחות מזרם העבודה 160 אמפר — ולכן אינו יכול לשאת מבטח 160 אמפר.
• תשובה 3: כוונון 180 אמפר גדול מן הנדרש: זרם העבודה הוא 160 אמפר, ואין סיבה להגדיל את המבטח מעבר לו.

1. באספקה מהרשת בשיטת TT ואילו באספקה מהגנרטורים בשיטת TN-S.
2. באספקה מהרשת בשיטת TN-C-S ואילו באספקה מהגנרטורים בשיטת TN-S.
3. באספקה מהרשת בשיטת TN-S ואילו באספקה מהגנרטורים בשיטת TN-S.
4. באספקה מהרשת בשיטת TT ובאספקה מהגנרטורים גם בשיטת TN-C-S.

בתרשים אין מוליך של 150 ממ"ר בין פס האפסים של השדה הבלתי חיוני לבין פס השוואת הפוטנציאלים. בלי החיבור הזה, אפס הרשת אינו מחובר להארקת המבנה, והמיתקן מוגן באלקטרודה משלו (הארקת היסוד), כלומר בהארקת הגנה (TT). גם נוסח השאלה אינו מזכיר איפוס. באספקה מהגנרטורים, נקודת הכוכב מוארקת בגג והאפס ומוליך ההגנה נפרדים (TN-S).

• תשובה 2: אין בתרשים חיבור בין אפס הרשת לפס השוואת הפוטנציאלים, ולכן אין איפוס.
• תשובה 3: אפס הרשת אינו מובל בנפרד ממוליך הגנה של הרשת; השיטה היא הארקת הגנה.
• תשובה 4: באספקה מהגנרטורים האפס ומוליך ההגנה נפרדים (TN-S).

1. תמונה מספר 1.
2. תמונה מספר 2.
3. תמונה מספר 3.
4. תמונה מספר 4.

יחידת ההדק האלקטרונית מכווננת בשני מדרגים שמכריעים כאן. המדרג המושהה-ארוך I1 מחושב כזרם הנקוב כפול 0.4 בתוספת סכום המתגים שהועלו, והמדרג המיידי I3 כזרם הנקוב כפול סכום המתגים שבבנק השני. הקריטריון המכריע הוא ההגנה בפני חישמול בקצה המרוחק: לולאת התקלה שנמדדה בלוח המשנה שעל הגג היא 0.2 אוהם, ולכן זרם התקלה שם הוא כ-1150 אמפר בלבד. כדי שהמפסק יפעל על תקלה בלוח המשנה, ערך המדרג המיידי חייב להיות נמוך מזרם זה. בתמונות 3 ו-4 הועלו כמעט כל מתגי המדרג המיידי והוא מגיע ל-3600 עד 4000 אמפר — הרבה מעל זרם התקלה, ולכן תקלה בגג לא תנתק את המפסק. בתמונה 2 הועלו שני המתגים הראשונים בלבד, המדרג המיידי הוא 1000 אמפר, והמדרג הארוך 240 אמפר — נמוך מכושר ההעמסה של הכבל 3×150 ממ"ר וגבוה דיו לעומס.

• תשובה 1: כיוונון המדרגים בתמונה 1 זהה לזה שבתמונה 2 כפי שהוא מופיע בשרטוט המצולם, ולכן היא אינה מוסיפה חלופה שונה.
• תשובה 3: המדרג המיידי מכוונן ל-3600 אמפר, פי שלושה מזרם התקלה בלוח המשנה, ולכן תקלה שם לא תגרום לניתוק.
• תשובה 4: המדרג המיידי מכוונן ל-4000 אמפר — כל ארבעת המתגים הועלו — ואף כאן תקלה בלוח המשנה לא תנתק את המפסק.

1. באספקה מהרשת בשיטת TN-C-S ואילו באספקה מהגנרטורים בשיטת TN-S התכנון תקין.
2. באספקה מהרשת בשיטת TN-C-S ואילו באספקה מהגנרטורים בשיטת TN-S התכנון אינו תקין.
3. באספקה מהרשת בשיטת TN-S ואילו באספקה מהגנרטורים בשיטת TN-S התכנון תקין.
4. באספקה מהרשת בשיטת TN-C-S ובאספקה מהגנרטורים גם בשיטת TN-C-S התכנון אינו תקין.

בשרטוט מוזנים לוחות החירום דרך מחליפים תלת-קוטביים, כך שמוליכי האפס של הרשת ושל הגנרטורים מחוברים זה לזה דרך קבע. בהזנה מן הרשת מוליך ה-PEN של הרשת מחובר לפס השוואת הפוטנציאלים בלוח הראשי, ולכן השיטה היא TN-C-S. לכל גנרטור יש מוליך אפס ומוליך הארקה נפרדים, ונקודת הכוכב שלו מוארקת לפס ההארקות, ולכן בהזנה מן הגנרטורים השיטה היא TN-S. התכנון אינו תקין: נוצרים שלושה חיבורים בין מוליך האפס לבין מערכת ההארקה, אחד בלוח הראשי ואחד לכל גנרטור, בעוד שבמבנה מותר איפוס יחיד.

• תשובה 1: התכנון אינו תקין: קיימים שלושה חיבורי איפוס.
• תשובה 3: בהזנה מן הרשת השיטה היא TN-C-S ולא TN-S.
• תשובה 4: לגנרטורים מוליך אפס ומוליך הארקה נפרדים, ולכן בהזנה מהם השיטה היא TN-S.

1. מוליך נחושת בחתך 50 ממ"ר.
2. מוליך נחושת בחתך 120 ממ"ר.
3. מוליך נחושת בחתך 240 ממ"ר.
4. מוליך נחושת בחתך 185 ממ"ר.

מוליך הארקת ההגנה שבין פס ההארקה שבלוח המתח הנמוך לבין פס השוואת הפוטנציאלים נושא את מלוא זרם התקלה עד לניתוק, ולכן חתכו נקבע לפי תנאי העמידה התרמית: הזמן שבו מגיע המוליך לטמפרטורה המרבית שווה לריבוע היחס שבין מכפלת מקדם החומר בחתך לבין זרם הקצר. זרם התקלה מחושב מעכבת הלולאה הנמדדת, זמן הניתוק המרבי הנתון בתרשים הוא שנייה אחת, ומקדם החומר למוליך נחושת בבידוד המתאים ל-70 מעלות הוא 115. החישוב נותן חתך מזערי של כ-57 ממ"ר. החתך התקני הקרוב שמעליו, 70 ממ"ר, אינו מופיע ברשימה, והחתך הקטן ביותר שברשימה העומד בדרישה הוא 120 ממ"ר. החתך 50 ממ"ר קטן מן המזערי המחושב ואינו עומד בתנאי.

• תשובה 1: 50 ממ"ר קטן מן החתך המזערי המחושב, 57.1 ממ"ר, ואינו עומד בתנאי העמידה התרמית.
• תשובה 3: 240 ממ"ר עומד בתנאי אך אינו החתך המזערי.
• תשובה 4: 185 ממ"ר עומד בתנאי אך אינו החתך המזערי.

1. מוליך נחושת בחתך 95 ממ"ר.
2. מוליך נחושת בחתך 150 ממ"ר.
3. מוליך נחושת בחתך 120 ממ"ר.
4. מוליך נחושת בחתך 185 ממ"ר.

זרם התקלה הוא מתח המופע חלקי עכבת הלולאה, והחתך המזערי נגזר ממנו לפי הנוסחה שבתקנה. זמן הניתוק המרבי הנתון בתרשים הוא שנייה אחת, ומקדם החומר לנחושת בבידוד 70 מעלות הוא 115. החישוב נותן חתך מזערי של כ-48 ממ"ר. החתך התקני הקרוב שמעליו, 50 ממ"ר, אינו מופיע ברשימה, והחתך הקטן ביותר שברשימה העומד בדרישה הוא 95 ממ"ר.

• תשובה 2: 150 ממ"ר עומד בתנאי אך אינו החתך המזערי.
• תשובה 3: 120 ממ"ר עומד בתנאי אך אינו החתך המזערי.
• תשובה 4: 185 ממ"ר עומד בתנאי אך רחוק מאוד מן המזערי.

1. 1 - תא לחץ גבוה, 2 - מיסבי חיבור, 3 - שסתום פריקה, 4 - תא לחץ ביניים ונמוך.
2. 2 - תא לחץ גבוה, 1 - מיסבי חיבור, 3 - שסתום פריקה, 4 - תא לחץ ביניים ונמוך.
3. 4 - תא לחץ גבוה, 2 - מיסבי חיבור, 3 - שסתום פריקה, 1 - תא לחץ ביניים ונמוך.
4. 2 - תא לחץ גבוה, 4 - מיסבי חיבור, 3 - שסתום פריקה, 1 - תא לחץ ביניים ונמוך.

בטורבינת קיטור הקיטור נכנס לתא הלחץ הגבוה, שבו הלהבים קצרים, ומתפשט לעבר תא הלחץ הנמוך, שבו הלהבים ארוכים. בתמונה, סימון 4 מצביע על הלהבים הארוכים שבקוטר הגדול, כלומר על תא הלחץ הביניים והנמוך. סימון 2 נמצא בתחילת נתיב הלהבים הקצרים, כלומר בתא הלחץ הגבוה. סימון 1 נמצא על הציר מחוץ לבית הטורבינה, בין בתי המיסבים, כלומר במיסבי החיבור. סימון 3 מצביע על גוף שסתום הבולט מהבית.

• תשובה 1: סימון 1 נמצא על הציר מחוץ לבית הטורבינה, ולא יכול להיות תא הלחץ הגבוה.
• תשובה 3: סימון 4 מצביע על הלהבים הארוכים של הלחץ הנמוך, ולא על תא הלחץ הגבוה.
• תשובה 4: סימון 4 אינו מיסב, וסימון 1 אינו תא לחץ.

1. בשרטוט שבתשובה זו הווקטור השקול במצב 2 מצביע ימינה ומעלה ובמצב 3 ימינה ומטה, והמסקנה: השדה המגנטי השקול Φ מסתובב נגד כיוון השעון.
2. בשרטוט שבתשובה זו הווקטור השקול במצב 2 מצביע ימינה ומטה ובמצב 3 ימינה ומעלה, והמסקנה: השדה המגנטי השקול Φ מסתובב נגד כיוון השעון.
3. בשרטוט שבתשובה זו הווקטור השקול במצב 2 מצביע ימינה ומעלה ובמצב 3 ימינה ומטה, והמסקנה: השדה המגנטי השקול Φ מסתובב עם כיוון השעון.
4. בשרטוט שבתשובה זו סדר הווקטורים שונה (T כלפי מעלה ו-R ימינה), והמסקנה: השדה המגנטי השקול Φ מסתובב עם כיוון השעון.

כיוון סיבוב השדה המגנטי נקבע מסדר ההגעה של שיאי הזרם בשלושת הליפופים. בגרף שיא R מגיע ראשון, אחריו S ואחריו T, ומכאן שסדר הפאזות חיובי. בשני השרטוטים שבתשובה זו מוצג הווקטור השקול בשני מצבים עוקבים: במצב 2 הוא מצביע ימינה ומעלה ובמצב 3 ימינה ומטה. מעבר מכיוון של כארבעים וחמש מעלות מעל האופק אל כיוון של כארבעים וחמש מעלות מתחתיו הוא סיבוב עם כיוון השעון, ולכן המסקנה המילולית שבתשובה, שהשדה מסתובב עם כיוון השעון, עולה בקנה אחד עם השרטוטים שבצדה.

• תשובה 1: השרטוטים זהים לאלה שבתשובה הנכונה, אך המסקנה המילולית הפוכה להם.
• תשובה 2: בשרטוטים שבתשובה זו הוחלפו מצב 2 ומצב 3 זה בזה.
• תשובה 4: בשרטוטים שבתשובה זו סדר הווקטורים שונה ואינו תואם את הגרף.

1. מחזור הטעינה במערכת אגירת מים מקוררים.
2. מחזור הפריקה במערכת אגירת מים מחוממים.
3. מחזור הטעינה במערכת אגירת מים מחוממים.
4. מחזור הפריקה במערכת אגירת מים מקוררים.

באיור מופיעים צ'ילר, מיכל אגירה, משאבת סחרור וסלילי קירור המשמשים כצרכן. הצ'ילר הוא מכונת קירור, ולכן המערכת היא מערכת אגירת מים מקוררים ולא מחוממים. באיור פועל הצ'ילר ומזרים מים מקוררים אל מיכל האגירה, כלומר המערכת אוגרת קור לשעות שבהן תעריף החשמל נמוך; זהו מחזור הטעינה. במחזור הפריקה, לעומת זאת, הצ'ילר מושבת והמים הקרים שבמיכל מוזרמים בידי משאבת הסחרור אל סלילי הקירור.

• תשובה 2: המערכת מבוססת על צ'ילר וסלילי קירור, ולכן היא מערכת מים מקוררים.
• תשובה 3: אין באיור מקור חימום.
• תשובה 4: בפריקה הצ'ילר מושבת והזרימה היא מן המיכל אל הצרכן.