נתחיל מן הצומת המוארק ונטפס שמאלה. במעבר מ-B ל-C יוצאים מן הקוטב החיובי של E₃, ולכן הפוטנציאל יורד ב-8 V:

ובאותו אופן, במעבר מ-A ל-B יורד הפוטנציאל ב-12 V:

נלך מ-A אל C דרך הענף העליון: מפל על R₁, ואחריו ירידה של 6 V על המקור E₁ — שגם קוטבו החיובי פונה שמאלה:

כדי למצוא את הזרם ב-R₂ דרוש מתח הפס התחתון. נכתוב בו את חוק הזרמים: שני הנגדים מזרימים אליו, ומקור הזרם מוציא ממנו 2 A:

אימות בחוק הזרמים: הזרם דרך R₃ הוא ‎0.89 A, וסכום שני הזרמים הוא ‎1.11 + 0.89 = 2 A — בדיוק מה שמקור הזרם מושך ✓

הנימוק. הזרם ב-R₂ נקבע על ידי שני מתחים בלבד: מתח הצומת B ומתח הפס התחתון D. נבדוק מה קורה לכל אחד מהם כשהמפסק נפתח:

הצומת B — מתחו נקבע כולו על ידי המקור E₃ ביחס לאדמה, והמקור הזה אינו נוגע כלל בענף העליון. ‏8 V לפני ו-8 V אחרי.

הפס D — המשוואה שממנה חושב מתחו מכילה רק את R₂, את R₃ ואת מקור הזרם. הענף העליון אינו מופיע בה כלל, ולכן גם היא לא זזה.

כשהמפסק פתוח אין זרם באלכסון, ולכן כל מחלק עובד לבדו ואינו מועמס:

לפי משפט ההספק המרבי, עומס מקבל הספק מרבי כאשר התנגדותו שווה להתנגדות הפנימית של המקור השקול. נמצא את התנגדות תבנין הנראית מן ההדקים A ו-B, כשמקור המתח מקוצר:

בקיצור המקור נמתחים שני הפינים החיצוניים זה על זה. אז R₁ מופיע במקביל ל-R₃, ‏R₂ במקביל ל-R₄, ושתי הקבוצות בטור:

מתח תבנין הוא המתח שמדדנו בסעיף א׳ כשהמפסק היה פתוח. בהתאמה מלאה נופלת מחציתו על העומס:

הזרם באלכסון מתאפס כאשר שתי הנקודות נמצאות באותו פוטנציאל — כלומר כששני המחלקים מחלקים באותו יחס. זהו תנאי איזון הגשר:

בדיקה: עם R₂ = 25 Ω מתקבל V_B = 40 × 25 ÷ 75 = 13.33 V — בדיוק כמו V_A, והאלכסון מת ✓

המתח על שני הענפים המקביליים הוא המכפלה של הזרם הכולל בעכבה המקבילית:

שני זרמי הענפים יצאו שווים בגודלם וניצבים זה לזה — תוצאה ישירה של שתי העכבות השוות והניצבות. אימות בחוק הזרמים:

אימות ישיר — ההספק הפעיל מתפתח על שלושת הנגדים בלבד:

הניצב האופקי הוא P = 67.5 W, הניצב האנכי הוא Q = 33.75 var ומצויר כלפי מעלה מפני שהמעגל השראי, והיתר הוא S = 75.47 VA. הזווית שביניהם היא 26.57° — בדיוק זווית העכבה השקולה. מכיוון ש-Q הוא בדיוק מחצית מ-P, המשולש הזה הוא 1-2-√5.

נבחר את המתח המופעי של הקו R כציר הייחוס:

הצרכן במשולש. הדרך הנוחה ביותר היא להמיר אותו לכוכב שקול, שבו כל עכבה קטנה פי שלושה — ואז שני הצרכנים מדוברים באותה שפה:

הזווית אפס מפני ש-Z₁ נגד טהור, ולכן הזרם בו בפאזה עם המתח.

הצרכן בכוכב. כאן העכבה כבר נתונה למופע:

הקו מזין את שני הצרכנים, ולכן הזרם בו הוא הסכום הווקטורי של שני הזרמים. החיבור בהצגה מלבנית:

נחשב כל צרכן בנפרד ונסכם. ההספק הפעיל והריאקטיבי מתחברים כל אחד בנפרד — אלה כן מתחברים אריתמטית:

אימות בנוסחה הקווית, שאינה עוברת דרך הצרכנים כלל:

הנימוק. הצרכן בכוכב הוא השראותי, וזרמו נושא רכיב מדומה שלילי של ‎-17.76 A. כל עוד Z₁ נגד טהור אין לה רכיב מדומה כלל, והרכיב השלילי הזה נשאר בזרם הקו. אם Z₁ תהפוך לקיבולית טהורה, זרמה יהיה 173.2∠+90° A — רכיב מדומה חיובי גדול — והוא יבלע את הרכיב השלילי של הכוכב ויוסיף עליו:

מן הגרפים עולה שדופקי ההצתה מגיעים ברגעים 5, ‏15, ‏25 ו-35 מילישניות — כלומר בדיוק בשיאי הגל. מחזור שלם ברשת של 50 הרץ נמשך 20 msec וחצי מחזור נמשך 10 msec, שהם 180°:

המתח על העומס הוא אפס מתחילת כל חצי מחזור ועד השיא, ומן השיא ואילך הוא עוקב אחרי מתח הרשת עד חציית האפס. התוצאה: הרבע הראשון של כל חצי גל נמחק, והרבע השני נשאר — בשני הכיוונים.

המתח על הטריאק הוא ההשלמה המדויקת: הוא נושא את מלוא מתח הרשת ברבע הראשון ונופל לאפס ברבע השני. סכום שני המתחים בכל רגע שווה תמיד למתח הרשת.

נשתמש בנוסחת בקרת הגל השלם בעומס אומי. בזווית של 90° הסינוס של הזווית הכפולה מתאפס, והנוסחה מתקצרת מאוד:

בדיקה: ללא בקרה כלל היה העומס צורך 220² ÷ 60 = 806.7 W — בדיוק פי שניים, כפי שציפינו ✓

מעגל I — עוקב מתח (מגבר בידוד). המוצא מחובר ישירות אל הכניסה השלילית, בלי שום נגד, והאות נכנס אל החיובית. ההגבר הוא בדיוק אחד. תפקידו אינו להגביר אלא לבודד: הוא מציג למקור התנגדות אינסופית ולשלב הבא מקור אידאלי, ומונע מן השלב הבא להעמיס על המקור.

מעגל II — מגבר הופך. הכניסה החיובית מוארקת, האות מגיע דרך R₁ אל השלילית ונגד המשוב סוגר את הלולאה. הוא מגדיל את האות פי שניים והופך את סימנו.

מעגל III — מגבר מסכם הופך. שני אותות נכנסים דרך שני נגדים אל אותה כניסה שלילית, שהיא אדמה מדומה. כל אות מזרים זרם עצמאי, וסכום הזרמים עובר דרך נגד המשוב — ולכן המוצא הוא סכום משוקלל של שני האותות, בסימן הפוך.

במגבר המסכם, שני הנגדים שווים ‏(2 kΩ) ונגד המשוב כפול מהם ‏(4 kΩ):

הכניסה השלילית של המגבר המסכם היא אדמה מדומה. נחשב את שני זרמי המבוא ואת סכומם:

הכניסה עצמה אינה בולעת זרם, ולכן החוסר הזה חייב להגיע מנגד המשוב:

אימות ישיר דרך נגד המשוב עצמו:

לולאת המבוא: על המפגש בסיס-פולט נופלים 0.6 V וכל היתר על R_B:

במעגל התמורה מקצרים את מקור ההזנה ואת שני הקבלים. מה שנשאר:

קיצור מקור ההזנה מוריד את הקצה העליון של R_C אל האדמה, ולכן הוא מופיע במקביל ל-R_L. שני הנגדים שווים, ולכן העומס האפקטיבי הוא בדיוק מחצית:

סימן המינוס מציין היפוך פאזה של 180° בין המבוא למוצא — תכונה קבועה של מגבר בפולט משותף.

בהמרה לדציבלים לוקחים את גודל ההגבר בלבד; הסימן אינו עובר לסולם הלוגריתמי:

עד 50 µsec המבוא אפס והקבל ריק, ולכן המוצא אפס.

בין 50 ל-150 µsec המבוא הוא 6 V והקבל נטען לעברם בעקומה מעריכית. משך הדופק הוא 100 µsec, שהם בדיוק שני קבועי זמן — ולכן הקבל מספיק להגיע לכ-86 אחוזים ולא לגמרי אל 6 V.

אחרי 150 µsec המבוא חוזר לאפס, והקבל מתפרק דרך הנגד מן הערך שאליו הגיע.

מרגע 150 µsec מתחיל הקבל להתפרק מן הערך 5.19 V לעבר האפס, וחלפו עוד 100 µsec — שוב שני קבועי זמן:

כדי לקבל אותו מוצא בדיוק ברשת נגד-סליל צריך שהרכיב שמופיע במקביל למוצא יתנהג כמו קבל — כלומר שעכבתו תקטן עם התדר. ברשת נגד-סליל התפקידים מתהפכים:

בתדר אפס הסליל הוא קצר והאות עובר במלואו אל הנגד; בתדר גבוה עכבתו גדלה והוא חוסם. זו בדיוק ההתנהגות של רשת מעבירת נמוכים, והמוצא נמדד על הנגד.

שתי הרשתות ייתנו אותו גרף בדיוק אם ורק אם קבוע הזמן שלהן זהה. ברשת נגד-סליל קבוע הזמן הוא מנה ולא מכפלה:

שתי השאלות האחרונות נשענות על קטעי קריאה באנגלית: שאלה 9 עוסקת בבידוד חשמלי — כיצד מגנים על עובדים ברשת חיה, מדוע נגרמות תקלות בידוד, אילו סיכונים הן יוצרות ומה חווה אדם שהתחשמל; ושאלה 10 במדידה וניטור ברשת החשמל — תרומתן לאחזקה, מה המערכת צריכה להבטיח, כיצד היא תורמת לרציפות האספקה ואילו גורמים חיצוניים פוגעים בה. הנבחן עונה על אחת מהן בלבד.

מכיוון שהתשובות נגזרות ישירות מנוסח הקטעים, אין כאן פתרון מספרי לצטט. עברו על הקטע, סמנו בו את השורות הרלוונטיות לכל סעיף, וכתבו תשובה קצרה ומדויקת המפנה אליהן.