בשיטת ההרכבה מפעילים מקור אחד בכל פעם ומקצרים את השני, ובסוף מחברים את התרומות עם הסימן המתאים.

שלב ראשון — רק E₁ פועל, המקור E₂ מקוצר. הענף האמצעי והענף הימני נראים מן המקור כשני נגדים מקביליים:

שלב שני — רק E₂ פועל, המקור E₁ מקוצר:

שלב שלישי — חיבור התרומות. נשמור על הכיוונים שסומנו באיור: הזרם I₁ נכנס אל A משמאל, הזרם I₃ נכנס אל A מימין, והזרם I₂ יורד מ-A ל-B. בשלב הראשון הזרם בענף הימני יוצא מ-A, ובשלב השני הזרם בענף השמאלי יוצא ממנו — ולכן שתי התרומות האלה נכנסות בסימן שלילי:

אימות בחוק הזרמים של קירכהוף: 0.3 + 1.5 = 1.8 — שני הזרמים הנכנסים אל הצומת A שווים בדיוק לזרם היוצא ממנו ✓

הדרך הקצרה היא דרך הענף האמצעי, שכל כולו נגדים:

אותו מתח חייב להתקבל גם דרך שני הענפים האחרים — וזו הבדיקה הטובה ביותר לשלושת הזרמים:

העכבות Z₁ ו-Z₂ מחוברות בטור, ולכן נחבר אותן — אבל רק אחרי שנעביר את Z₂ להצגה מלבנית:

הצירוף הזה מקביל ל-Z₃:

המתח על שני הענפים המקביליים זהה ושווה למתח המקור, ולכן כל זרם ענף מתקבל בחלוקה ישירה:

אימות: סכום שני זרמי הענפים חייב לתת את הזרם הכולל. נחבר אותם בהצגה מלבנית:

דרך Z₂ זורם הזרם I₁ בלבד, שכן שתי העכבות בטור:

הספק ממשי מתפתח על החלק הנגדי בלבד — החלק המדומה של העכבה אינו צורך אנרגייה אלא רק אוגר ומחזיר אותה:

אותה תוצאה מתקבלת גם מנוסחת ההספק הכללית, כשהזווית היא זו של העכבה Z₃ עצמה:

נחשב תחילה את שני הענפים המקביליים:

אל המקבילית מתחברים בטור הסליל והנגד שבכניסה:

החלק המדומה של העכבה חיובי וזווית העכבה חיובית, כלומר הזרם הכולל מפגר אחרי מתח המקור. פיזיקלית: שני הסלילים גוברים על הקבל היחיד שבמעגל.

הנתון היחיד הוא הזרם בענף הימני, ולכן נתחיל ממנו ונעלה אחורה. המתח על שני הענפים המקביליים משותף להם:

אימות בדרך השנייה — חלוקת המתח שעל המקבילית בעכבת המקבילית עצמה:

גורם ההספק הוא הקוסינוס של זווית העכבה השקולה — אותה זווית שבין מתח המקור לזרם הכולל:

שלושת הזרמים המופעיים שווים בגודלם ומוסטים זה מזה ב-120°, כי העומס מאוזן והמתחים סימטריים. כל אחד מהם מפגר אחרי מתח המופע שלו בזווית העכבה.

נחשב את שלושת ההספקים ישירות מזרם המופע ומרכיבי העכבה, כי בכל מופע זורם אותו זרם:

אימות כפול לשלושת ההספקים — משולש ההספקים מצד אחד, והנוסחה הקווית מצד שני:

משולש ההספקים הוא משולש ישר-זווית: הניצב האופקי הוא ההספק הממשי P = 14.63 kW, הניצב האנכי הוא ההספק המדומה Q = 11.71 kvar ומצויר כלפי מעלה מפני שהעומס השראותי, והיתר הוא ההספק המדומה-הכולל S = 18.74 kVA. הזווית שבין P לבין S היא 38.66° — בדיוק זווית העכבה.

בזרם ישר הקבלים מהווים נתק. הפולט מוארק ישירות — אין כאן נגד פולט — ולכן לולאת הבסיס קצרה במיוחד:

בזרם חילופין הקבלים מהווים קצר, ומקור ההזנה נחשב אדמה. מעגל התמורה כולל: בכניסה — מקור האות מול R(B) במקביל ל-h(ie); ביציאה — מקור זרם מבוקר בעוצמת h(fe)·i(b), ומולו R(C) במקביל ל-R(L).

ההגבר גבוה בהרבה מזה של מגבר עם נגד פולט לא מעוקף, וזה הגיוני: כל האות שנופל על מעבר הבסיס-פולט מתורגם לזרם קולט בלי שום משוב שיבלום אותו. המחיר הוא יציבות נמוכה — נקודת העבודה כאן תלויה ישירות ב-β, ושינוי טמפרטורה מזיז אותה.

קודם כול נבדוק אם הזנר בכלל מוליך. נחשב את המתח שהיה מתקבל על העומס בלעדיו:

המתח הזה גבוה ממתח הזנר, ולכן הדיודה נכנסת לפעולה ומקבעת את המתח על ערכה. מכיוון שהדיודה אידאלית, המתח עליה — ולכן גם על העומס המקביל לה — קבוע לחלוטין:

עכשיו כל שלושת הזרמים נובעים ישירות. הזרם הכולל נקבע על ידי המפל על הנגד הטורי, שהוא ההפרש בין המקור למתח המיוצב:

הזרם דרך הזנר קטן מן הזרם המרבי המותר 1.3 A, ולכן הדיודה עובדת בתחום הבטוח שלה.

המפתח כאן: הזרם הכולל אינו משתנה כלל. הוא נקבע על ידי המקור, הנגד הטורי ומתח הזנר — ואף אחד מן השלושה אינו תלוי בעומס. לכן כל אמפר שהזנר לוקח, העומס מפסיד:

הנקודה X היא הכניסה השלילית של המגבר הראשון, וכניסתו החיובית מחוברת ישירות למקור V₁:

הנקודה Z נקבעת על ידי מחלק המתח של R₄ ו-R₅ על המקור V₂, ואין זרם שנכנס אל כניסת המגבר השני ומפריע לו:

הנקודה Y היא הכניסה השלילית של המגבר השני, ולכן היא שווה לכניסתו החיובית:

הקומה הראשונה היא מגבר לא-הופך: R₁ יורד מן הנקודה X אל האדמה, ו-R₂ סוגר את המשוב אל המוצא:

הקומה השנייה היא מגבר הופך שכניסתו החיובית מוחזקת ב-2 V. הזרם הזורם דרך R₃ ממשיך במלואו דרך R₆, שכן אל הכניסה עצמה אין זרם:

בדיקת שפיות: מתח ההזנה הוא ±15V, ו--10 V נמצא בתחום — המגבר אינו ברוויה והחישוב הליניארי תקף.

קיצור נגד המשוב הופך את הקומה השנייה למעקב מתח: המוצא מחובר ישירות אל הכניסה השלילית, ולכן הוא נאלץ להשתוות אליה — והיא, לפי הקצר המדומה, שווה לכניסה החיובית:

נעקוב אחרי המערכת שער אחרי שער. שער ה-AND הראשון מקבל את המשלים של A ואת B, השני מקבל את C ואת B, והשלישי מכפיל את שני המוצאים. במקביל, שער ה-NOR נותן את המשלים של הסכום A+B, ושער ה-OR הסופי מאחד את שני הענפים:

נפתח את שני האיברים. במכפלה, המשתנה B מופיע פעמיים — ומכפלת משתנה בעצמו היא המשתנה עצמו. את האיבר השני נפתח לפי חוק דה-מורגן:

המשלים של A משותף לשני האיברים, ולכן נוציא אותו כגורם משותף:

בתוך הסוגריים פועל כלל הבליעה: סכום של משתנה עם מכפלה שמכילה את משלימו מוותר על המשלים שבתוך המכפלה:

בהצגת סכום-של-מכפלות אותה פונקציה נכתבת כך:

נוודא בטבלת אמת שהפונקציה המקורית והמצומצמת נותנות אותן תוצאות:

המערכת מוציאה אחד רק כאשר A הוא אפס, ובנוסף B הוא אפס או C הוא אחד — בדיוק מה שאומרת הצורה המצומצמת.

הצורה המצומצמת דורשת ארבעה שערים בלבד: שני שערי NOT, שער OR ושער AND:

שתי השאלות האחרונות נשענות על קטעי קריאה באנגלית המצורפים לשאלון בנספחים א׳ ו-ב׳: שאלה 9 עוסקת בתחנת אגירה שאובה, ושאלה 10 בטורבינות רוח. בכל שאלה ארבעה סעיפים, והנבחן עונה על אחת מהן בלבד.

מכיוון שהתשובות נגזרות ישירות מנוסח הקטעים המצורפים, אין כאן פתרון מספרי לצטט. עברו על הקטע, סמנו בו את השורות הרלוונטיות לכל סעיף, וכתבו תשובה קצרה ומדויקת המפנה אליהן.