1. מותר לחבר את הארקות במבנים על מנת להגדיל את זרמי הקצר.
2. אסור, מכיוון שאין פה"פ אחד משותף.
3. אסור, מאחר ויזרום זרם עבודה במוליך הארקה המגשר בין הפסים, גם במצב תקין.
4. מותר בתנאי שהמבנים רחוקים אחד מהשני.

בשיטת האיפוס מוליך ההארקה של כל מבנה מחובר אל מוליך ה-PEN של הרשת בכניסה למבנה. חיבור בין פסי השוואת הפוטנציאלים של שני מבנים כאלה יוצר מסלול מקביל למוליך האפס של הרשת: חלק מזרם העבודה של מבנה אחד יזרום דרך הגשר שבין הפסים גם במצב תקין. זרם עבודה במוליך הארקה אינו קביל: הוא מחמם את המוליך, יוצר עליו מפל מתח, ומטעה אמצעי מדידה והגנה.

• תשובה 1: הגדלת זרמי הקצר אינה מטרה לגיטימית, והמחיר הוא זרם עבודה במוליך ההארקה.
• תשובה 2: אין דרישה לפס השוואת פוטנציאלים משותף; הפגם הוא בזרם העבודה שיזרום בגשר.
• תשובה 4: המרחק בין המבנים אינו משנה את התופעה.

1. כי בעת ניתוק מוליך הארקה של לוח ראשי מתח המגע יעלה על 50 וולט.
2. כי בעת ניתוק החיבור להארקת היסוד מתח המגע יעלה על 50 וולט.
3. כי בעת ניתוק מוליך האפס בקו הזינה עדיין מובטחת השוואת פוטנציאלים.
4. כי בהארקת יסוד אנו מבטיחים זרימת זרם גדולה דרך האדמה.

ההבדל המהותי בין שתי השיטות הוא מקור ההארקה. בהארקת הגנה יש למיתקן אלקטרודה מקומית משלו, ולכן הארקת היסוד גלומה בשיטה מעצם הגדרתה. באיפוס, לעומת זאת, מוליך ההארקה של המיתקן נגזר ממוליך ה-PEN של הרשת; אם ייקרע מוליך האפס בקו הזינה, יעלו כל גופי המתכת שבמבנה אל מתח המופע דרך העומסים. הארקת היסוד היא הרשת הביטחון: היא קושרת את מערכת ההארקה שבמבנה אל המסה הכללית של האדמה, וכך גם בעת ניתוק מוליך האפס בקו הזינה נשמרת השוואת פוטנציאלים בין כל הגופים המתכתיים שבמבנה ומתח המגע נותר נמוך. מטעם זה גם אוסרות התקנות על שימוש באיפוס במבנה שבו ההתנגדות אל המסה הכללית של האדמה עולה על 20 אוהם.

• תשובה 1: ניתוק מוליך ההארקה של הלוח הראשי מסוכן בשתי השיטות כאחת, ולכן אינו מסביר את ההבדל ביניהן
• תשובה 2: התשובה חוזרת על הנתון במקום להסביר אותו.
• תשובה 4: תכלית הארקת היסוד אינה להגדיל את הזרם באדמה אלא להשוות פוטנציאלים.

1. אסור לבצע הארקת שיטה למערכת DC.
2. ניתן לבצע הארקת שיטה בתנאי שהמתקן כולו ממוקם במבנה אחד.
3. אסור לבצע מאחר ואין במערכת זו זרמי קצר.
4. ניתן לבצע הארקת שיטה במערכות עד 500VDC.

תקנות ההארקות קובעות ששיטה לזרם ישר בעלת שני מוליכים תהיה ללא הארקת שיטה, ואם מתח השיטה עולה על 120 וולט תצויד המערכת במשגוח. אלא שהתקנה מוסיפה חריג מפורש: מותר להתקין הארקת שיטה במערכת כזאת בתנאי שהמיתקן כולו, לרבות מקור הזינה, ממוקם במבנה אחד. מיתקן שחלקו מחוץ למבנה טעון אישור המנהל.

• תשובה 1: האיסור אינו מוחלט; תקנה 7(ב) מתירה בתנאי המבנה האחד.
• תשובה 3: גם במערכת זרם ישר מתפתחים זרמי קצר; זו אינה הסיבה.
• תשובה 4: התקנות אינן קובעות סף של 500 וולט בזרם ישר לעניין זה.

1. החלפת השנאי (סוג או גודל במסגרת ההגדלה) השפיעה על תוצאת לולאת התקלה.
2. הבדלים בתוצאות המדידה לא תלויים במתקן, יש לבדוק את תקינות ותוקף כיול המכשיר.
3. לולאת התקלה שנמדדה נסגרה גם דרך מוליך האפס כתוצאה מליקוי בבידוד בתוך המתקן.
4. קיימת תקלה מפסק הראשי וליקוי בבידוד אחד הקטבים אשר משבש את הבדיקה.

בשיטת הארקת הגנה מסלול לולאת התקלה נסגר דרך האדמה, ולכן ערך של 3 אוהם — המתקבל כאשר המפסק הראשי מנותק — הוא הערך האמיתי והצפוי. הערך הנמוך של 0.3 אוהם, המתקבל כאשר המתקן מחובר, מעיד על מסלול מקביל נוסף בעל עכבה נמוכה בהרבה שנפתח רק כאשר המתקן מחובר: הלולאה נסגרת גם דרך מוליך האפס. מסלול כזה נוצר מליקוי בבידוד בתוך המתקן, שיוצר חיבור בין מוליך האפס לבין מערכת ההארקה. עצם ההגדרה של לולאת התקלה כוללת את מוליכי הזינה ומוליכי ההארקה המחוברים בטור או במקביל, ולכן מסלול מקביל דרך האפס מקטין את הערך הנמדד.

• תשובה 1: החלפת שנאי משפיעה על שתי המדידות באותה מידה ואינה מסבירה פער בין מצב מחובר למצב מנותק.
• תשובה 2: מכשיר לא מכויל היה נותן סטייה עקבית, ולא הפרש שיטתי של פי עשרה בין שני מצבי חיבור.
• תשובה 4: ליקוי בקוטב של המפסק הראשי היה מגדיל את העכבה הנמדדת במצב מחובר, לא מקטין אותה.

1. לרכוש"מפסק מגן הפועל בזרם דלף"נוסף ולהתקינו בלוח הראשי בטור למפסק הראשי ללא קשר למפסק המגן הקיים המגן על השקעים.
2. לרכוש לוח חדש עם ת"י הכולל"מפסק מגן הפועל בזרם דלף"כמפסק ראשי להגנה בלעדית בפני חישמול בנוסף"למפסק מגן הקיים המגן על השקעים."
3. אם הלוח עשוי מפלסטיק (סוג II), ניתן להשתמש ב-"מפסק מגן הפועל בזרם דלף"של השקעים כשיטת הגנה בלעדית בפני חישמול.
4. להתקין"מפסק מגן הפועל בזרם דלף"(בלוח או קופסת CI לדוגמה) שיותקן במעלה הזינה לפני הלוח הראשי של אתר הבניה.

התקנות מתירות להגן על מיתקן ארעי באתר בנייה במפסק מגן כהגנה בלעדית, בתנאי שיותקן כמפסק ראשי או בטור עם המפסק הראשי. השאלה היא איך מיישמים זאת בלוח שנרכש כלוח תקני לאתר בנייה. לוח כזה חייב להתאים לת״י 61439-4, והוכחת ההתאמה היא הצהרה של היצרן או היבואן על הלוח כפי שיוצר. חשמלאי המוסיף בעצמו מפסק מגן בתוך הלוח משנה את הלוח, וההצהרה אינה חלה עוד על הלוח המשונה; גם קופסה שיתקין במעלה הזינה היא לוח נוסף באתר, שאין לו הצהרת התאמה. הדרך התקינה היא לרכוש לוח חדש המתאים לתקן שבו מפסק מגן משמש כמפסק הראשי, ולהשאיר בו את מפסק המגן של השקעים.

• תשובה 1: הוספת מפסק בתוך לוח תקני בידי החשמלאי משנה את הלוח, והצהרת ההתאמה של היצרן אינה חלה עוד עליו.
• תשובה 3: מפסק המגן של השקעים מגן על מעגלים סופיים בלבד; הגנה בלעדית מחייבת מפסק מגן ראשי או בטור לראשי.
• תשובה 4: קופסה במעלה הזינה היא לוח נוסף באתר הבנייה, והיא עצמה אינה לוח תקני בעל הצהרת התאמה.

1. מוליך נחושת בחתך 150 ממ"ר.
2. מוליך נחושת בחתך 70 ממ"ר.
3. מוליך נחושת בחתך 50 ממ"ר.
4. מוליך נחושת בחתך 25 ממ"ר.

מוליך האיפוס הוא המוליך המחבר את מוליך ה-PEN של הרשת אל פס השוואת הפוטנציאלים. התקנות קובעות לו קריטריון אחד: חתכו יהיה לפחות כחתך מוליך האפס הגדול ביותר היוצא מפס האפס. הכבלים היוצאים מפס האפס הם 3X50+25 ,3X120+70 ,3X70+35 ,3X50+25 — ומוליכי האפס שבהם הם 25, 70, 35 ו-25. הגדול שבהם 70 ממ"ר, וזהו החתך הנדרש. חתך המופע, 120 ממ"ר, וכן חתך כבל הזינה מן השנאי, אינם הקריטריון.

• תשובה 1: 150 ממ"ר הוא חתך מוליכי המופע בכבל הזינה מן השנאי, ואינו הקריטריון.
• תשובה 3: 50 ממ"ר הוא חתך מופע של שניים מן הכבלים היוצאים, ולא חתך מוליך אפס.
• תשובה 4: 25 ממ"ר הוא מוליך אפס אך לא הגדול ביותר. הגדול ביותר הוא 70 ממ"ר.

1. מוליך נחושת בחתך 70 מ"מ.
2. מוליך נחושת בחתך 35 מ"מ.
3. מוליך נחושת בחתך 25 מ"מ.
4. מוליך נחושת בחתך 16 מ"מ.

חתך מוליך האיפוס נקבע לפי מוליך האפס הגדול ביותר היוצא מפס האפס. הכבלים היוצאים הם 5X10 ,5X16 ,5X25 ו-3X35+16, ומוליכי האפס שבהם הם 10, 16, 25 ו-16 ממ"ר. הגדול שבהם הוא 25 ממ"ר. חתך המופע הגדול ביותר, 35 ממ"ר, אינו הקריטריון, וגם לא חתך כבל הזינה מן השנאי (3X70+35).

• תשובה 1: 70 ממ"ר הוא חתך מוליכי המופע של כבל הזינה מן השנאי, ואינו הקריטריון.
• תשובה 2: 35 ממ"ר הוא חתך המופע בכבל 3X35+16 ואף חתך האפס של כבל הזינה, ואילו התקנה מדברת על מוליך האפס הגדול ביותר היוצא מפס האפס — 25 ממ"ר.
• תשובה 4: 16 ממ"ר הוא מוליך אפס אך לא הגדול ביותר מבין היוצאים.

1. מוליך נחושת בחתך 50 מ"מ.
2. מוליך נחושת בחתך 35 מ"מ.
3. מוליך נחושת בחתך 25 מ"מ.
4. מוליך נחושת בחתך 16 מ"מ.

שוב לפי מוליך האפס הגדול ביותר היוצא מפס האפס. הכבלים היוצאים הם 3X35+16 ,5x10 ,3X25 ו-5x4. מוליכי האפס שבהם הם 16 ו-10 ו-4 ממ"ר; לכבל 3X25 אין מוליך אפס כלל. הגדול שבהם הוא 16 ממ"ר. חתך כבל הזינה מן השנאי, 3X50+25 באלומיניום, אינו הקריטריון.

• תשובה 1: 50 ממ"ר הוא חתך מוליכי המופע של כבל הזינה מן השנאי.
• תשובה 2: 35 ממ"ר הוא חתך המופע בכבל 3X35+16, ולא מוליך האפס שבו.
• תשובה 3: 25 ממ"ר הוא חתך האפס של כבל הזינה מן השנאי, וכן חתך המופע בכבל 3X25 שאין לו אפס. שניהם אינם מוליך אפס היוצא מפס האפס.

1. כאשר מתרחש קצר חד מופעי ברשת מתח גבוה.
2. כאשר מתנתק מוליך האפס הראשי (בין השנאי ללוח הראשי.)
3. כאשר יש זרם במוליך האפס-במצב עבודה תקין.
4. כל התשובות נכונות.

בשיטת האיפוס גוף עמוד התאורה מחובר למוליך ההגנה, שמקורו במוליך ה-PEN של הרשת. כל שלושת המצבים מרימים את הפוטנציאל של אותו מוליך ביחס למסה הכללית של האדמה. בעבודה תקינה זרם האפס יוצר מפל מתח לאורך המוליך, ולכן העמוד נמצא במתח קטן מעל האדמה. ניתוק מוליך האפס הראשי הוא המצב החמור: זרם העומס מחפש מסלול חלופי דרך מוליכי ההגנה, והעמוד עלול להגיע למתח מסוכן. וקצר חד-מופעי ברשת המתח הגבוה מזרים זרם גדול אל הארקת השנאי ומרים את פוטנציאל ההארקה כולה, ואיתה את העמוד.

• תשובה 1: נכון, אך אינו המקרה היחיד.
• תשובה 2: נכון, ואף החמור מבין השלושה, אך אינו היחיד.
• תשובה 3: נכון, אף שמדובר במתח קטן, אך אינו היחיד.

1. במצב המתואר-שיטת ההגנה שתיווצר במתקן היא TN-C-S בהזנת ח"ח ו-TT בהזנת גנרטור. יש להחליף את המפסק המחלף לסוג ארבע-קוטבי וגם להרחיק את הגנרטור עצמו אל מחוץ להשפעת הארקת המבנה.
2. במצב המתואר-שיטת ההגנה שתיווצר במתקן היא TT בהזנת ח"ח ו-TN-S בהזנת גנרטור. יש להחליף את המפסק המחלף לסוג ארבע-קוטבי.
3. במצב המתואר-שיטת ההגנה שתיווצר במתקן היא TT בהזנת ח"ח ו- TT בהזנת גנרטור. יש להחליף את המפסק המחלף לסוג ארבע-קוטבי וגם להרחיק את הגנרטור עצמו אל מחוץ להשפעת הארקת המבנה.
4. במצב המתואר-שיטת ההגנה שתיווצר במתקן היא TN-C-S בהזנת ח"ח ו-TN-S בהזנת גנרטור. ניתן להשאיר את המפסק המחלף מסוג תלת-קוטבי אך יש להתקין הארקה עצמאית, המופרדת מהמבנה, עבור השיטה של הגנרטור.

במפסק מחלף תלת-קוטבי מוליך האפס אינו מנותק, ולכן האפס של השנאי והאפס של הגנרטור מחוברים זה לזה תמיד. כשנקודת הכוכב של הגנרטור מוארקת לפס ההארקה הראשי של המבנה, נוצר בתוך המבנה חיבור בין מוליך האפס לבין מערכת ההארקה — וזה איפוס. בהזנה מחברת החשמל מתקבלת אפוא בפועל שיטת TN-C-S, ובהזנה מהגנרטור, שנקודת הכוכב שלו מוארקת בפס שאליו מחוברים הגופים, שיטת TN-S. זו האבחנה שבתשובה הרביעית, ושלוש התשובות האחרות מאבחנות את המצב לא נכון. מאחר שאין במבנה השוואת פוטנציאלים, אין בו תנאים לאיפוס, והתיקון שבתשובה הרביעית — הארקת שיטה עצמאית לגנרטור, מופרדת מן המבנה — מבטל את החיבור בין האפס להארקה בתוך המבנה. תקנות הגנרטורים מתירות מפסק מחלף תלת-קוטבי גם במיתקן המוגן בהארקת הגנה, בהתקיים התנאים המפורטים בהן.

• תשובה 1: בהזנה מהגנרטור נקודת הכוכב מוארקת בפס שאליו מחוברים הגופים, ולכן השיטה אינה TT אלא TN-S.
• תשובה 2: בהזנה מחברת החשמל האפס מחובר בתוך המבנה לפס ההארקה דרך הגנרטור, ולכן השיטה אינה TT אלא TN-C-S.
• תשובה 3: שתי ההזנות אינן TT במצב המתואר; החיבור בין האפס לפס ההארקה יוצר איפוס.

1. TT.
2. IT.
3. TN-C-S.
4. TN-S.

בהזנת הגנרטור נקודת הכוכב שלו מוארקת דרך המוליך אל פס השוואת הפוטנציאלים שעל הגג, וגוף הגנרטור מחובר לפס ההארקה הראשי של המבנה — כלומר מקור הזינה ומיתקן הצריכה חולקים את אותה מערכת הארקה. המפסק המחלף ארבע-קוטבי מנתק גם את האפס, ולכן מוליך האפס ומוליך ההארקה נפרדים לכל אורך המיתקן מן המקור ועד המכשירים. זו בדיוק ההגדרה של TN-S.

• תשובה 1: TT מחייב שהארקת מיתקן הצריכה תהיה נפרדת מהארקת מקור הזינה; כאן שתיהן אותה מערכת.
• תשובה 2: IT מאופיינת בהיעדר הארקת שיטה ובחובת משגוח; כאן קיימת הארקת שיטה.
• תשובה 3: TN-C-S מאופיינת במוליך PEN משולב בקטע הזינה; כאן האפס וההארקה נפרדים לכל האורך.

1. שיטת ההגנה במתקן היא TN-C-S בהזנת ח"ח ו-TT בהזנת גנרטור. יש לגשר בין אלקטרודת הארקת השיטה המקומית של הגנרטור לבין הפה"פ של המבנה.
2. שיטת ההגנה במתקן היא TN-C-S בהזנת ח"ח. ו-TN-S בהזנת גנרטור. יש לבצע השוואת פוטנציאלים בסביבת הגנרטור.
3. שיטת ההגנה במתקן היא TN-C-S בהזנת ח"ח. ו-TN-C-S בהזנת גנרטור יש לגשר בין האלקטרודה המקומית של הגנרטור לבין הפה"פ של המבנה.
4. שיטת ההגנה במתקן היא TN-C-S בהזנת ח"ח. ו-TT בהזנת גנרטור. יש לבצע השוואת פוטנציאלים בסביבת הגנרטור.

ההזנה מן הרשת דרך שנאי על עמוד עם מוליך מחבר בין פס האפסים לפס השוואת הפוטנציאלים היא TN-C-S. בהזנת הגנרטור, הארקת השיטה מתבצעת אל אלקטרודה עצמאית הנמצאת מחוץ לתחום ההשפעה של הארקת המבנה, ואילו גופי המתכת של המיתקן מוארקים למערכת ההארקה של המבנה — כלומר הארקת מקור הזינה נפרדת מהארקת מיתקן הצריכה, וזו הגדרתה של הארקת הגנה TT. מאחר שהגנרטור עומד על הקרקע מחוץ לתחום השפעת ההארקה של המבנה בעוד גופו מוארק אל המבנה, נדרשת השוואת פוטנציאלים בסביבתו כדי למנוע הפרשי מתח מסוכנים סביבו.

• תשובה 1: גישור בין אלקטרודת הארקת השיטה של הגנרטור לבין פס השוואת הפוטנציאלים של המבנה יבטל את ההפרדה שהיא עצם התצורה שתוכננה.
• תשובה 2: הזנת הגנרטור אינה TN-S, מפני שהארקת השיטה שלו נפרדת מהארקת מיתקן הצריכה.
• תשובה 3: מאותה סיבה אין מדובר ב-TN-C-S, וגם הגישור המוצע סותר את ההפרדה.

1. 1667 אוהם.
2. 167 אוהם.
3. 16.7 אוהם.
4. אין צורך באלקטרודה.

כאשר מפסק המגן משמש כהגנה בלעדית, נדרש שההתנגדות בין אלקטרודת המיתקן לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על המתח המותר חלקי זרם ההפעלה הנומינלי. במיתקן רגיל, שאין בו סכנה מוגברת, המתח המותר הוא 50 וולט, ולכן ההתנגדות המרבית היא 50 חלקי 0.3, כלומר כ-167 אוהם.

• תשובה 1: 1667 אוהם מתקבלים מזרם הפעלה של 0.03 אמפר.
• תשובה 3: 16.7 אוהם מתקבלים מזרם הפעלה של 3 אמפר.
• תשובה 4: מפסק מגן כהגנה בלעדית מחייב אלקטרודה שדרכה נסגרת לולאת התקלה.

1. 48 אוהם.
2. 100 אוהם.
3. 1667 אוהם.
4. אין צורך באלקטרודה.

חממה לגידול ירקות היא חצר חקלאית, ותקנות ההארקות מונות את החצרים החקלאיים כדוגמה למיתקנים שבהם קיימת סכנה מוגברת. במיתקנים אלה המתח המותר בנוסחה הוא 24 וולט ולא 50 וולט, ולכן ההתנגדות המרבית של האלקטרודה היא 24 חלקי 0.5, כלומר 48 אוהם.

• תשובה 2: 100 אוהם מתקבלים ממתח מותר של 50 וולט, המתאים למיתקן שאין בו סכנה מוגברת
• תשובה 3: 1667 אוהם מתקבלים מזרם הפעלה של 0.03 אמפר.
• תשובה 4: מפסק מגן כהגנה בלעדית מחייב אלקטרודה.

1. זינה צפה IT.
2. הארקת הגנה TT.
3. איפוס TN-S.
4. איפוס TN-C-S.

באיפוס מסוג TN-C-S קיים לאורך חלק מן המסלול מוליך משולב, PEN, הנושא הן את זרם העבודה של מוליך האפס והן את תפקיד ההארקה. כאשר צנרת מתכתית מגושרת אל מערכת ההארקה, חלק מזרם העבודה הזה זורם דרך הצנרת ודרך האדמה גם במשטר עבודה תקין, ולא רק בזמן תקלה. זרם מתמיד באדמה מייצר תהליך אלקטרוליטי המאיץ שיתוך בצנרת. בשיטת TN-S מופרדים מוליך האפס ומוליך ההארקה לכל אורכם ולכן אין זרם עבודה במוליך ההארקה; בהארקת הגנה ובזינה צפה אין כלל מוליך משולב.

• תשובה 1: בזינה צפה אין הארקת שיטה ואין זרם עבודה במסלול ההארקה.
• תשובה 2: בהארקת הגנה מוליך ההארקה נפרד ואינו נושא זרם עבודה.
• תשובה 3: ב-TN-S מוליך האפס ומוליך ההארקה נפרדים לכל אורכם.

1. ניתן להשתמש בכבל אלומיניום בעל 5 גידים, רק כאשר מוליך הארקה הוא חלק מהכבל.
2. ניתן להשתמש בכבל נחושת באדמה ולהטמין באדמה מוליך הארקה חשוף מאלומיניום.
3. נחושת רגישה יותר לפגיעות מכניות ולכן רצוי להחליף את הכבל לאלומיניום.
4. ניתן להשתמש בכבל אלומיניום בעל 4 גידים ומוליך הארקה נפרד מאלומיניום.

התקנות קובעות חתך מזערי למוליך הארקה המותקן בנפרד משאר מוליכי המעגל, לפי החומר ולפי מקום ההתקנה. לאלומיניום יש רק שני מקומות מותרים: מחוץ למבנה וברשת עילית. אין שורה לאלומיניום טמון באדמה, ולכן אסור להטמין באדמה מוליך הארקה נפרד מאלומיניום. מוליך הארקה שהוא חלק מהכבל עצמו כפוף לטבלה אחרת, שמתירה אלומיניום, ולכן כבל אלומיניום בעל חמישה גידים, שאחד מהם משמש כמוליך הארקה, מותר.

• תשובה 2: מוליך הארקה מאלומיניום אינו מותר בהטמנה באדמה, ובוודאי לא חשוף.
• תשובה 3: הנימוק אינו נכון, ואינו עוסק במגבלה על מוליך ההארקה.
• תשובה 4: מוליך הארקה נפרד מאלומיניום אינו מותר בהטמנה באדמה.

1. 26 A.
2. 16 A.
3. 2 A.
4. 7 A.

כשמפסק מגן משמש כהגנה בלעדית, התקנות דורשות שעכבת לולאת התקלה תאפשר זרם קצר של פי עשרה לפחות מזרם ההפעלה של המפסק. זרם הקצר הצפוי הוא 230 חלקי 8.82, כלומר כ-26 אמפר. לכן זרם ההפעלה לא יעלה על 2.6 אמפר, ומבין האפשרויות מתאים רק 2 אמפר.

• תשובה 1: 26 אמפר הוא זרם הקצר עצמו, ולא זרם ההפעלה.
• תשובה 2: 16 אמפר גדול מ-2.6 אמפר.
• תשובה 4: 7 אמפר גדול מ-2.6 אמפר.

1. לא, חיבור זה אסור משום שהבית מוגן בפני חישמול בשיטת TN-C-S.
2. לא, יש לבצע את החיבור באמצעות מוליך נחושת 25 ממ"ר לפחות.
3. כן, חיבור באמצעות גיד 10 בחתך ממ"ר עונה על הדרישה תקנות החשמל.
4. לא, חובה לחבר את פס השוואת הפוטנציאלים של הבריכה אל טבעת הגישור של המבנה.

בריכה מבטון מזוין מצוידת בהארקת יסוד ובפס השוואת פוטנציאלים משלה. היא ניזונה מהבית, ולכן גישור בין שני הפסים מחבר חלקים של אותו מיתקן ומותר. אבל המוליך המגשר טמון באדמה, והתקנות קובעות שמוליך הארקה מנחושת הטמון באדמה יהיה בחתך של 25 ממ"ר לפחות. חתך של 10 ממ"ר מספיק רק למוליך חיבור בתוך המבנה.

• תשובה 1: הבריכה ניזונה מאותו מיתקן, ולכן הגישור אינו יוצר מסלול מקביל בין שני מבנים שמאופסים בנפרד.
• תשובה 3: חתך של 10 ממ"ר אינו מספיק למוליך נחושת הטמון באדמה.
• תשובה 4: אין דרישה לחבר את פס הבריכה לטבעת הגישור של הבית במקום לפס שלו.

1. קצר שיתרחש בין פאזה לאדמה יגרום להפסקת ההזנה באותו מופע. קצר בין שני מופעים יגרום להפסקת הזנה.
2. קצר שיתרחש בין מופע לאדמה יגרום להתרעה. קצר בין שני מופעים יגרום להפסקת הזנה.
3. קצר שיתרחש בין מופע לאדמה יגרום להתרעה. קצר בין שני מופעים יגרום להתרעה.
4. קצר שיתרחש בין מופע לאדמה יגרום להפסקת הזנה. קצר בין שני מופעים יגרום להתרעה.

בזינה צפה אין הארקת שיטה. קצר בין מופע לאדמה הוא תקלת בידוד ראשונה: הוא אינו סוגר מעגל דרך האדמה ואינו יוצר זרם תקלה של ממש, ולכן הוא אינו גורם להפסקת ההזנה אלא מזוהה בידי המשגוח וגורם להתרעה, כדי שהתקלה תתוקן לפני שתופיע תקלה שנייה. לעומת זאת קצר בין שני מופעים הוא קצר רגיל בין שני מוליכים חיים: הוא מייצר זרם קצר גבוה ומפיל את המבטח, ולכן הוא גורם להפסקת הזנה.

• תשובה 1: תקלה ראשונה לאדמה אינה מפסיקה את ההזנה בזינה צפה.
• תשובה 3: קצר בין שני מופעים מייצר זרם קצר ומפיל את המבטח.
• תשובה 4: שני חלקי התשובה הפוכים למצב האמיתי.

1. מפסק מגן, המגן על קווים יכול שלא יפסיק את מוליך האפס.
2. מפסק מגן, המגן על מעגלים סופיים חייב להפסיק מהזינה רק את מוליכי המופעים.
3. מפסק מגן חייב להפסיק את מוליכי המופעים, מוליך האפס ומוליך הארקה.
4. מפסק מגן חייב תמיד להפסיק את מוליך האפס.

תקנות ההארקות קובעות שלוש הוראות משלימות לגבי מפסק מגן: מפסק המגן על מעגלים סופיים חייב להפסיק מן הזינה את כל מוליכי המופעים ואת מוליך האפס; מפסק המגן על קווים יכול שלא יפסיק את מוליך האפס; ומפסק מגן לא יפסיק לעולם את מוליך ההארקה. הטענה היחידה שברשימה התואמת את התקנות היא זו הנוגעת למפסק המגן על קווים.

• תשובה 2: במעגלים סופיים חייב המפסק להפסיק גם את מוליך האפס ולא רק את המופעים.
• תשובה 3: מפסק מגן לא יפסיק לעולם את מוליך ההארקה.
• תשובה 4: בקווים אין חובה להפסיק את מוליך האפס.

1. פסים או מוליכים חשופים, צנרת מתכתית לאספקת מים וצנרת מתכתית לאספקת קיטור.
2. משטחי מתכת, פלדה טמונה בבטון, צנרת מתכתית לאספקת מים.
3. מוטות וצינורות, צנרת למי שופכין, צנרת למים חמים.
4. כל עצם מוליך או כל צנרת מתכתית.

תקנות ההארקות מונות רשימה סגורה של צורות אלקטרודה: מוטות או צינורות, פסים או מוליכים חשופים, משטחי מתכת, פלדה טמונה בבטון, צנרת מתכתית לאספקת מים, ויסודות מבנים מתכתיים. שלושת הפריטים שבתשובה השנייה נמנים כולם עם הרשימה. צנרת קיטור, צנרת שופכין וצנרת מים חמים אינן ברשימה, וגם אין להשתמש בכל עצם מוליך שהוא. צנרת מים מתכתית אף כפופה לתנאים נוספים: היתר מרשות המים או בעלות ופיקוח של בעל המיתקן על רציפותה החשמלית.

• תשובה 1: צנרת לאספקת קיטור אינה ברשימה.
• תשובה 3: צנרת שופכין וצנרת מים חמים אינן ברשימה.
• תשובה 4: הרשימה סגורה ואינה כוללת כל עצם מוליך.

1. 2 מטרים כי זה העומק האופטימלי שיבטיח שטח מגע טוב.
2. 3 מטרים לפחות.
3. שווה לעומק של האלקטרודה העמוקה ביותר אך לא פחות מ-5 מטרים.
4. תלוי בסוג האלקטרודה-מוט עגול או מרובע.

תקנות ההארקות קובעות שהמרחק המזערי בין אלקטרודות אנכיות נפרדות לייעודים שונים, כגון הארקת שיטה, הארקת הגנה, הארקת מגיני ברק והארקת קולטי ברק, יהיה שווה לעומק האלקטרודה העמוקה ביותר ולא פחות מ-5 מטרים, כדי שלא יהיו בתחום השפעה הדדית. שני התנאים מצטברים: המרחק נגזר מן העומק, ובכל מקרה לא פחות מ-5 מטרים.

• תשובה 1: 2 מטרים אינם המרחק שבתקנה, וההנמקה שבתשובה אינה נכונה.
• תשובה 2: 3 מטרים אינם המרחק שבתקנה.
• תשובה 4: המרחק אינו תלוי בצורת המוט אלא בעומק האלקטרודה.

1. הארקת המתקן תתפקד כ-TT.
2. התנגדות לולאת התקלה תקטן.
3. הארקת המתקן תתפקד כ-TN-S.
4. הארקת המתקן תתפקד כ-IT.

בשיטת TN-C-S מוליך ההארקה של המיתקן מחובר אל מוליך ה-PEN של הרשת בכניסה למבנה, והחיבור נעשה בין פס האפס לבין פס השוואת הפוטנציאלים. אם מוליך החיבור הזה מתנתק, נשארת מערכת ההארקה שבמבנה מחוברת אל האדמה דרך הארקת היסוד בלבד, בלא קשר גלווני אל מוליך האפס של הרשת. זהו בדיוק המבנה של הארקת הגנה: מקור הזינה מוארק אצל הספק, והצרכן מוארק באלקטרודה מקומית משלו, ולולאת התקלה נסגרת דרך האדמה. עכבת הלולאה גדלה מאוד, וזרם התקלה קטן בהתאם.

• תשובה 2: העכבה דווקא גדלה, שכן הלולאה נסגרת דרך האדמה.
• תשובה 3: TN-S מחייב חיבור בין מוליך ההארקה למוליך ה-PEN במקור; החיבור נותק.
• תשובה 4: בזינה צפה אין הארקת שיטה כלל, ואילו כאן מקור הזינה נותר מוארק.

1. עכבת לולאת התקלה של המעגל תהיה קטנה מ-766.6 אום והתנגדות אלקטרודת הארקה של המתקן לאדמה תהיה קטנה מ-800 אום.
2. עכבת לולאת התקלה של המעגל תהיה קטנה מ-1000 אום והתנגדות אלקטרודת הארקה של המתקן לאדמה תהיה קטנה מ-1666 אום.
3. עכבת לולאת התקלה של המעגל תהיה קטנה מ-766.6 אום והתנגדות אלקטרודת הארקה של המתקן לאדמה תהיה קטנה מ-1666 אום.
4. עכבת לולאת התקלה של המעגל תהיה קטנה מ-1000 אום והתנגדות אלקטרודת הארקה של המתקן לאדמה תהיה קטנה מ-800 אום.

כאשר מפסק המגן משמש כהגנה בלעדית, קובעת התקנה שני תנאים חלופיים לניסוח אך מצטברים למעשה בשאלה זו. הראשון: עכבת לולאת התקלה תהיה נמוכה דיה כך שיתפתח זרם קצר של פי עשרה לפחות מזרם ההפעלה הנומינלי, כלומר 0.3 אמפר, ומכאן שהעכבה לא תעלה על 230 חלקי 0.3, כ-766.6 אוהם. השני: ההתנגדות בין האלקטרודה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על המתח המותר חלקי זרם ההפעלה; במיתקן שאין בו סכנה מוגברת המתח הוא 50 וולט, ומכאן 50 חלקי 0.03, כלומר כ-1666 אוהם.

• תשובה 1: 800 אוהם אינם נובעים מן הנוסחה; הערך הוא 1666 אוהם.
• תשובה 2: 1000 אוהם אינם נובעים מדרישת פי עשרה מזרם ההפעלה.
• תשובה 4: שני הערכים שבתשובה שגויים.

1. ההגנה תהפוך לזינה צפה ולא יזרום זרם הקצר.
2. לא יזרום זרם דרך מוליך הPEN.
3. זרם הקצר יקטן משמעותית.
4. ייווצר הפרש פוטנציאלים בין גופים מתכתיים לאדמה.

בשיטת TN-C-S מחוברים כל גופי המתכת שבמבנה אל פס השוואת הפוטנציאלים, ופס זה מחובר הן אל מוליך ה-PEN של הרשת והן אל הארקת היסוד. כאשר החיבור אל היסוד מתנתק, מאבדים גופי המתכת את הקשר אל המסה הכללית של האדמה שמתחת למבנה, ובזמן קצר, כאשר זורם זרם גדול במוליך ה-PEN, נוצר עליו מפל מתח המרים את כל גופי המתכת שבמבנה ביחס לאדמה. התוצאה היא הפרש פוטנציאלים בין גופי המתכת לבין הקרקע שעליה עומד האדם, וזו בדיוק הסכנה שהארקת היסוד נועדה למנוע.

• תשובה 1: השיטה אינה הופכת לזינה צפה: מוליך ה-PEN עדיין מחובר, ולולאת התקלה נסגרת דרכו.
• תשובה 2: דווקא דרך מוליך ה-PEN יזרום זרם הקצר.
• תשובה 3: זרם הקצר כמעט אינו משתנה, שכן הלולאה העיקרית עוברת במוליך ה-PEN ולא באדמה.

1. המתקן מוגן בשיטת TT.
2. המתקן מוגן בשיטת TN-S אך לא קיים מוליך איפוס.
3. זינה צפה.
4. המתקן מוגן בשיטת TN-C-S.

בתרשים נראית רשת חלוקה בת ארבעה מוליכים, שלושה מופעים ומוליך אפס, ונקודת הכוכב של מקור הזינה מוארקת אצל הספק. במיתקן הצרכן מופיע פס הארקה שבלוח, והוא מחובר אל פס השוואת הפוטנציאלים ואל הארקת היסוד של המבנה בלבד; אין בתרשים כל חיבור בין מוליך האפס לבין פס ההארקה. משמע, מוליך ההארקה של המיתקן אינו נגזר ממוליך ה-PEN של הרשת אלא מאלקטרודה מקומית, ולולאת התקלה נסגרת דרך האדמה. זהו בדיוק המבנה של הארקת הגנה, TT.

• תשובה 2: בלא חיבור בין מוליך ההארקה לבין מוליך האפס אין זו שיטת איפוס כלל, לא TN-S ולא TN-C-S
• תשובה 3: בזינה צפה אין הארקת שיטה, ואילו בתרשים נקודת הכוכב של מקור הזינה מוארקת.
• תשובה 4: TN-C-S מחייב חיבור של מוליכי ההארקה אל מוליך ה-PEN בכניסה למבנה, ואין בתרשים חיבור כזה.

1. אסור להתקין הארקת שיטה כאשר הגנה בפני חישמול היא ע"י הפרד מגן.
2. במתקנים לזרם ישר מותר להשתמש בצנרת מתכתית לאספקת מים כאלקטרודה להארקת שיטה.
3. מטרת הארקת שיטה היא ייצוב מתח השיטה לאדמה.
4. משמשת כהגנה בפני עליית מתח במקרה של חדירת מתח ממקור שמחוץ לשיטה.

שלוש מן הטענות נכונות ומעוגנות בתקנות: אסור להתקין הארקת שיטה כאשר ההגנה מבוססת על הפרד מגן, על זינה צפה או על מתח נמוך מאוד; תכלית הארקת השיטה היא ייצוב מתח השיטה לאדמה; והיא מגנה מפני עליית מתח כאשר חודר מתח ממקור שמחוץ לשיטה. הטענה שאינה נכונה היא זו שבתשובה השנייה: התקנות אוסרות במפורש להשתמש בצנרת מתכתית לאספקת מים כאלקטרודה להארקת שיטה במיתקנים לזרם ישר, מפני שזרם ישר מתמיד בקרקע גורם לשיתוך אלקטרוליטי מהיר של הצנרת.

• תשובה 1: הטענה נכונה: תקנה 6 אוסרת הארקת שיטה בהפרד מגן.
• תשובה 3: הטענה נכונה: תקנה 3 מונה את ייצוב המתח כתכלית.
• תשובה 4: הטענה נכונה: תקנה 3 מונה גם את ההגנה בפני חדירת מתח מבחוץ.

1. 230V.
2. 400V.
3. 200V.
4. 50V.

שני הקצרים מחברים שני מופעים שונים לגופי שני המנועים, וכל גוף מוארק באלקטרודה משלו של 0.5 אוהם. זרם התקלה עובר מהמופע האחד דרך גוף המנוע M1, דרך האלקטרודה שלו אל האדמה, ומשם דרך האלקטרודה של M2 אל גוף M2 ואל המופע השני. המתח שמניע את הזרם הוא מתח הקו, 400 וולט, וההתנגדות בלולאה היא שתי האלקטרודות בטור, אוהם אחד. עובר זרם של 400 אמפר, והמתח על האלקטרודה של M2, שהוא מתח המגע לפי הגדרת השאלה, הוא מחצית מתח הקו: 200 וולט. מתח הקו כולו (400 וולט) מתחלק בין שתי האלקטרודות, ואינו מופיע על נגד אחד.

• תשובה 1: 230 וולט הוא מתח המופע, ואילו כאן הלולאה מוזנת במתח הקו ומתחלקת בין שתי אלקטרודות.
• תשובה 2: 400 וולט הוא המתח על שתי האלקטרודות יחד, ולא על האלקטרודה של M2 לבדה.
• תשובה 4: 50 וולט הוא מתח המגע המותר, ולא המתח המתפתח כאן.

1. בחיבור של שני מכשירים, עלול להופיע מתח מסוכן על גוף אדם הנוגע בשני המכשירים בהם מתרחש קצר בין מוליך המופע לבין גוף המכשיר.
2. בחיבור של שני מכשירים, עלול להופיע מתח מסוכן על גוף אדם הנוגע בשני המכשירים כאשר באחד מתרחש קצר בין מוליך המופע לבין גוף המכשיר, ובשני מתרחש קצר בין מוליך האפס לבין גוף המכשיר.
3. כאשר ההזנה היא משנאי מבדל חד-פאזי, לא יתרחש קצר בשום מצב מאחר וההזנה היא ממעגל אחד בלבד.
4. חיבור שני מכשירים יביא לעלייה משמעותית של הקיבוליות ולכן גם קיים החשש למתח הלם מסוכן.

בהפרד מגן המעגל המשני צף: תקלת בידוד אחת בין מוליך כלשהו לבין גוף מכשיר אינה יוצרת מסלול זרם ואינה מסוכנת. הסכנה מופיעה כאשר מזינים משנאי מבדל אחד יותר ממכשיר אחד ומתרחשות שתי תקלות בו זמנית: באחד המכשירים מקצר מוליך המופע אל הגוף ובשני מקצר מוליך האפס אל הגוף. אז נמצאים שני גופי המכשירים בשני קטבי המשני, ואדם הנוגע בשניהם סוגר דרך גופו את מלוא מתח המשני. מטעם זה דורשות התקנות גישור גלווני בין גופי המכשירים המוזנים מאותו הפרד מגן.

• תשובה 1: שתי תקלות של מופע אל הגוף מעמידות את שני הגופים באותו פוטנציאל, ולכן אין הפרש מתח ביניהם.
• תשובה 3: קצר בהחלט יכול להתרחש; ההפרד מונע רק את סגירת המעגל דרך האדמה.
• תשובה 4: הקיבוליות אינה הגורם לסכנה במקרה זה.

1. כן, זרם הקצר הצפוי מתאים לערך הכוונון של המפסק הראשי.
2. לא ניתן לקבוע. יש למדוד את עכבת לולאת התקלה בחדר החשמל.
3. לא ניתן לקבוע. שיטת ההגנה בפני חישמול במתקן אינה ידועה.
4. לא, זרם הקצר הצפוי אינו מתאים לערך הכוונון של המפסק המזין.

עכבת לולאת התקלה שנמדדה בלוח הצרכן היא 0.2 אוהם, ולכן זרם הקצר הצפוי שם הוא 1150 אמפר. המפסק הראשי של לוח הצרכן, שמנגנונו המגנטי מכוונן ל-1000 אמפר, יגיב לתקלה שבמורד שלו. אבל תקלה בין מופע לגוף הלוח המתכתי עצמו, בצד הכניסה של המפסק הראשי או בכבל המזין, מוגנת רק על ידי המפסק שבלוח המזין, ומנגנונו המגנטי מכוונן ל-1600 אמפר. זרם של 1150 אמפר אינו מגיע לסף הזה, ולכן אין ודאות שהזינה תנותק בזמן הנדרש. לוח הצרכן הוא הנקודה הרחוקה ביותר בתחום ההגנה של המפסק המזין, ושם עכבת הלולאה היא הגבוהה ביותר. לכן המדידה שנעשתה שם היא המכריעה.

• תשובה 1: הזרם אמנם מתאים למפסק הראשי של הצרכן, אבל הלוח המתכתי והכבל המזין מוגנים על ידי המפסק שבלוח המזין, ולו הזרם אינו מספיק.
• תשובה 2: המדידה בלוח הצרכן היא המכריעה, כי שם נמצאת הנקודה הרחוקה ביותר בתחום ההגנה של המפסק המזין.
• תשובה 3: נתוני השאלה (עכבת לולאה וסף מגנטי) מלמדים שמדובר בהגנה בניתוק מהיר של זרם הקצר, ויש די נתונים להכריע.

1. יש טעות. אסור להשתמש במפסק מחלף ארבע-מופעי.
2. אין טעות. תצורת הארקה מותרת.
3. יש טעות. נדרש להשתמש במפסק מחלף ארבע-קוטבי.
4. יש טעות. נדרש לנתק את חיבור נקודת הכוכב של הגנרטור והשנאי.

בתרשים המפסק המחלף הוא תלת-קוטבי — הוא מחליף את שלושת המופעים בלבד ומוליך האפס משותף לשני המקורות — ובד בבד יוצאים מנקודת הכוכב של הגנרטור שני חיבורים: אחד אל פס האפסים שבלוח, והשני אל פס השוואת הפוטנציאלים. זהו חיבור שני בין מוליך האפס לבין מוליך ההארקה בתוך אותו מבנה, נוסף על הארקת השיטה של השנאי, ותקנות ההארקות אוסרות זאת במפורש. התוצאה המעשית של שני חיבורים כאלה היא שזרם האפס של המיתקן זורם בחלקו דרך מוליכי ההארקה ופס השוואת הפוטנציאלים. הפתרון הוא מפסק מחלף ארבע-קוטבי, המנתק גם את מוליך האפס: אז נפרדת שיטת הגנרטור משיטת השנאי, והארקת נקודת הכוכב של הגנרטור הופכת להארקת השיטה הלגיטימית של המקור הפועל.

• תשובה 1: אין דבר כזה ”מפסק מחלף ארבע-מופעי“; התקנות מדברות במספר קטבים ולא מופעים, ומפסק ארבע-קוטבי דווקא מותר בכל מקרה.
• תשובה 2: תצורת ההארקה שבתרשים יוצרת חיבור שני בין האפס להארקה בתוך המבנה, האסור לפי תקנה 40(ג).
• תשובה 4: ניתוק הקשר בין נקודות הכוכב אינו אפשרי כל עוד המפסק תלת-קוטבי, שכן מוליך האפס משותף לשני המקורות דרכו. הפתרון הוא החלפת המפסק.

1. לאור העובדה שכל מבנה מקבל הזנה בנפרד, ניתן לבצע"איפוס"בכל פס השוואת פוטנציאלים של כל אחד מהמבנים.
2. יש לבצע את"איפוס"בפס השוואת פוטנציאלים של אחד מהחיבורים בלבד. האיפוס יבוצע בחיבור הגדול ביותר ובכפוף להוראות המתכנן.
3. יש לנתק את הקשר של הפסים השונים אל טבעת הגישור המשותפת, ולבצע איפוס בכל אחד מפסי השוואת פוטנציאלים, בכניסת החיבור של כל אחד מהמבנים.
4. אסור במקרה זה להשתמש ב"איפוס"כשיטת הגנה מפני חשמול בכל מקרה. יש להשתמש רק בשיטת"הארקת הגנה (TT.")

הבניינים בנויים על חניון משותף ולכן יש להם הארקת יסוד משותפת, ולעניין ההגנה בפני חישמול הם מבנה אחד. בתוך מבנה אחד מותר חיבור אחד בלבד בין מוליך האפס למערכת ההארקה. ועדת הפירושים נשאלה על מקרה זהה — צרכנים במתח נמוך על חניון משותף, המוזנים מתחנת טרנספורמציה של חברת החשמל שמחוץ למבנה — וקבעה שיש לבצע איפוס יחיד במבנה. לכן האיפוס יבוצע בפס השוואת הפוטנציאלים של אחד מן החיבורים בלבד, וטבעי שיהיה זה החיבור הגדול ביותר, לפי החלטת המתכנן.

• תשובה 1: איפוס בכל אחד מן הבניינים יוצר כמה חיבורים בין האפס להארקה בתוך מבנה אחד בעל הארקת יסוד משותפת.
• תשובה 3: אין לנתק את הקשר אל טבעת הגישור המשותפת; היא עצמה מה שהופך את המתחם למבנה אחד.
• תשובה 4: אין איסור על איפוס; הוועדה קבעה שמבצעים איפוס יחיד.

1. ההתנגדות החשמלית השקולה בין האלקטרודות להארקת שיטה במתח נמוך לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם.
2. ההתנגדות החשמלית השקולה בין האלקטרודות להארקת שיטה במתח נמוך לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם.
3. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם; עכבת לולאת התקלה לא תעלה על 1.12 אוהם.
4. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם; עכבת לולאת התקלה לא תעלה על 0.63 אוהם.

בהארקת הגנה קובעות התקנות שני תנאים בלבד, ושניהם מופיעים באותה תקנה: ההתנגדות בין האלקטרודה המקומית לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם, ועכבת לולאת התקלה תהיה כנדרש בתקנת העכבה. כאן נכנס פרט שהשאלה טורחת למסור: לוח מרכזיית התאורה הוא לוח מתכתי, כלומר לוח מסוג I. לגבי לוח כזה קובעות תקנות הלוחות שעכבת לולאת התקלה המרבית נקבעת לפי המבטח שבקו הזינה של הלוח — הנתיך 63 אמפר — ולא לפי המפסק הראשי שבתוכו. בטבלת העכבות, לזרם נקוב 63 אמפר מתאימה עכבה של 0.63 אוהם.

• תשובה 1: 20 אוהם הוא ערך המותר להארקת שיטה במערכת חלוקה המיועדת לאיפוס בלבד, ואינו הערך להארקת הגנה מקומית — שהוא 5 אוהם.
• תשובה 2: התשובה מציגה את הערך הנכון לאלקטרודה אך מוסיפה דרישה על הארקת השיטה, ואינה נוקבת בעכבת לולאת התקלה שהיא התנאי השני שבתקנה.
• תשובה 3: 1.12 אוהם היא העכבה המתאימה למפסק 40 אמפר שבתוך הלוח, ואילו בלוח מסוג I קובע המבטח שבקו הזינה — הנתיך 63 אמפר.

1. א) יש טעות-במקרה זה אסור להאריק את נקודת הכוכב של הגנרטור. ב) תשובה א' לעיל לא תשתנה אם נחליף את המפסק המחלף מתלת קוטבי לארבע קוטבי.
2. א) אין טעות. ב) תשובה א' לעיל לא תשתנה אם נחליף את המפסק המחלף מתלת קוטבי לארבע קוטבי.
3. א) יש טעות-במקרה זה אסור להאריק את נקודת הכוכב של הגנרטור. ב) תשובה א' לעיל תשתנה (כלומר תתוקן הטעות) אם נחליף את המפסק המחלף מתלת קוטבי לארבע קוטבי.
4. א) יש טעות-אסור להתקין מפסק מחלף תלת מופעי בכל מקרה. ב) תשובה א' לעיל לא תשתנה אם נחליף את המפסק המחלף מתלת קוטבי לארבע קוטבי.

התרשים זהה לזה שבשאלה האחות, והטעות זהה: נקודת הכוכב של הגנרטור מחוברת גם לפס האפסים וגם, דרך גוף הגנרטור, אל פס השוואת הפוטנציאלים. במיתקן המוגן באיפוס מותר חיבור אחד בלבד בין מוליך האפס לבין מוליך ההארקה בתוך המבנה, וזה כבר בוצע בהארקת השיטה של השנאי; לכן אסור להאריק בנוסף את נקודת הכוכב של הגנרטור. באשר לחלקה השני של השאלה — התשובה כן תשתנה: מפסק מחלף ארבע-קוטבי מנתק גם את מוליך האפס, ואז אין עוד קשר גלווני בין אפס הגנרטור לאפס השנאי, והארקת נקודת הכוכב של הגנרטור הופכת להארקת השיטה הנדרשת של המקור הפועל. זו גם הסיבה שהתקנות מתירות מפסק ארבע-קוטבי בכל מקרה ואילו תלת-קוטבי רק בתנאים.

• תשובה 1: זיהוי הטעות נכון, אך המסקנה בחלק ב׳ שגויה: החלפה למפסק ארבע-קוטבי כן מתקנת את הטעות.
• תשובה 2: קיימת טעות — הארקה שנייה של האפס בתוך המבנה.
• תשובה 4: מפסק מחלף תלת-קוטבי מותר בתנאים שהתקנות מונות, ואינו אסור בכל מקרה.

1. לאור העובדה שכל מבנה מקבל הזנה בנפרד, ניתן לבצע חיבור בין פס אפס לבין פס השוואת פוטנציאלים בכל אחד מהמבנים.
2. ניתן לבצע חיבור בין פס אפס לבין פס השוואת פוטנציאלים של אחד מהמבנים בלבד. הפס לביצוע האיפוס ייבחר על ידי המתכנן.
3. החיבור היחיד בין נקודת האפס לפה"פ יבוצע אך ורק במבנה שבו מותקן השנאי.
4. אסור במקרה זה להשתמש ב"איפוס"כשיטת הגנה מפני חישמול. יש להשתמש רק בשיטת"הארקת הגנה (TT.")

כאן תחנת הטרנספורמציה נמצאת בתוך בניין מס' 1, ולכן מקור הזינה עצמו הוא חלק מן המכלול. הארקת השיטה של השנאי נעשית פעם אחת, במקום שבו הוא מותקן, ושם מתחבר מוליך האפס אל פס השוואת הפוטנציאלים. חיבור נוסף בין פס האפס לפס השוואת הפוטנציאלים באחד המבנים האחרים היה יוצר מסלול מקביל למוליך האפס דרך פסי ההארקה ודרך טבעת הגישור המשותפת, וזרם העבודה של המיתקן היה זורם בהם — וזה בדיוק מה שהאיסור על חיבור נוסף בין אפס להארקה בא למנוע. לכן החיבור היחיד בין נקודת האפס לפס השוואת הפוטנציאלים יבוצע במבנה שבו מותקן השנאי.

• תשובה 1: חיבור בכל מבנה היה יוצר כמה מסלולים מקבילים למוליך האפס דרך טבעת הגישור המשותפת.
• תשובה 2: בחירת המבנה אינה נתונה לשיקול דעת המתכנן: המקום נקבע לפי מיקום מקור הזינה.
• תשובה 4: אין מניעה להשתמש באיפוס. השאלה היא היכן מבוצע החיבור היחיד ולא אם מותר לאפס.

1. מותר, בתנאי שבנוסף למוליך ההארקה בין פס PEבמרכזיה לבין העמודים, יותקן סביב כל אחד מעמודי התאורה מוליך המשמש כהשוואת פוטנציאלים ועכבת לולאת התקלה במעגל הזינה לעמודים תהיה עפ"י הערך הנדרש בתקנות. המרכזייה והעמודים במקרה זה יהיו מוגנים בשיטת TN-C-S.
2. אסור במקרה זה להשתמש באיפוס כשיטת הגנה מפני חשמול. חובה להשתמש בשיטת"הארקת הגנה (TT") או שיטות אחרות (אם לא ניתן להשיג את ערך העכבה הנדרש של לולאת התקלה).לאחר התקנת אלקטרודת הארקה נפרדת (אחת או יותר) לעמודי תאורה וניתוק הקשר בין הארקות העמודים לבין הארקת המרכזייה.
3. מותר. העמודים מוגנים במקרה זה בשיטת TN-S.
4. אסור להשתמש במקרה זה בשיטת איפוס מפני שאין לעמודים הארקת יסוד ולכן לא מתקיים התנאי הבסיסי ליישום השיטה.

התקנות מתירות להגן על עמודי התאורה באיפוס, אך התנאי הבסיסי לשימוש באיפוס הוא הארקת יסוד או, לחלופין, אלקטרודת הארקה מקומית יחד עם השוואת פוטנציאלים כנדרש בתקנות הארקות יסוד. בעמוד תאורה בשטח פתוח אין הארקת יסוד ואין מרחב מוגן כמו בתוך מבנה, ולכן אין די במוליך ההארקה המגיע מפס PE שבמרכזייה: נדרש גם מוליך המשמש להשוואת פוטנציאלים סביב כל עמוד, שיצמצם את מתח המגע ומתח הצעד בקרקע בעת תקלה. לצד זאת חייבת עכבת לולאת התקלה במעגל הזינה לעמודים לעמוד בערך הנדרש, שאם לא כן לא יפעל המבטח בזמן. בהתקיים שני התנאים ההגנה תקפה, והמרכזייה והעמודים מוגנים באיפוס. ועדת הפירושים קבעה זאת במפורש לגבי מיתקן תאורת חוץ: איפוס יחיד במרכזייה, והמרכזייה והעמודים מוגנים יחד ב-TN-C-S, אפשרי רק כשיש השוואת פוטנציאלים במרכזייה וסביב כל אחד מן העמודים — למשל מוליך נחושת חשוף בחתך 35 ממ״ר סביב כל עמוד במרחק של כמטר ממנו.

• תשובה 2: אין איסור להשתמש באיפוס. התקנות אף מתירות שיטות שונות במבנים נפרדים הניזונים מאותה רשת, ואינן מחייבות מעבר להארקת הגנה.
• תשובה 3: התשובה נכונה בחלקה — במורד המרכזייה אכן קיימת הפרדה בין האפס להארקה — אך היא משמיטה את התנאים שבלעדיהם ההגנה אינה תקפה.
• תשובה 4: היעדר הארקת יסוד אינו פוסל את האיפוס באופן מוחלט: התקנה מתירה חלופה של אלקטרודה מקומית עם השוואת פוטנציאלים, וזו בדיוק הדרך שבה מוגנים העמודים.

1. ההתנגדות החשמלית השקולה בין האלקטרודות להארקת שיטה במתח נמוך לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם; עכבת לולאת התקלה תהיה 0.51 אוהם.
2. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית התאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם; עכבת לולאת התקלה לא תעלה על 0.51 אוהם.
3. ההתנגדות החשמלית השקולה בין האלקטרודות להארקת שיטה במתח נמוך לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם; עכבת לולאת התקלה תהיה 0.63 אוהם.
4. ההתנגדות החשמלית בין האלקטרודה המקומית המיועדת להארקת הגנה של מרכזיית תאורה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 5 אוהם; עכבת לולאת התקלה לא תעלה על 0.63 אוהם.

בהארקת הגנה שני תנאים בלבד: התנגדות האלקטרודה המקומית לא תעלה על 5 אוהם, ועכבת לולאת התקלה תהיה כנדרש בתקנת העכבה. הנתון המכריע הוא שלוח מרכזיית התאורה מתכתי, כלומר לוח מסוג I; לגבי לוח כזה קובעות תקנות הלוחות שעכבת לולאת התקלה המרבית נקבעת לפי המבטח שבקו הזינה של הלוח — הנתיך 80 אמפר — ולא לפי המפסק הראשי שבתוכו. בטבלת העכבות מתאימה לזרם נקוב 80 אמפר עכבה של 0.51 אוהם. הטעם הנדסי: גוף הלוח המתכתי עצמו הוא החלק שעלול להתחשמל, ותקלה בו מוזנת דרך המבטח שבקו הזינה ולא דרך המפסק הפנימי.

• תשובה 1: 20 אוהם הוא הערך המותר להארקת שיטה במערכת חלוקה המיועדת לאיפוס בלבד, ולא להארקת הגנה מקומית.
• תשובה 3: הערך 0.63 אוהם מתאים למפסק 63 אמפר שבתוך הלוח, ואילו בלוח מסוג I קובע המבטח שבקו הזינה; בנוסף, דרישת הארקת השיטה אינה חלק משני התנאים שבתקנה 49.
• תשובה 4: 0.63 אוהם הוא הערך למפסק הראשי שבלוח, ולא למבטח שבקו הזינה.

1. העמודים מוגנים במקרה זה בשיטת TN-S.
2. שיטת ההגנה במקרה זה היא TT, אסור להשתמש באיפוס כשיטת הגנה מפני חישמול. חובה ליישם שיטות אחרות (אם לא ניתן להשיג את ערך העכבה הנדרש של לולאת התקלה). נדרש להתקין אלקטרודת הארקה נפרדת (אחת או יותר) לעמודי תאורה וניתוק הקשר בין הארקות העמודים לבין הארקת המרכזייה.
3. העמודים מוגנים במקרה זה בשיטת TN-C-S בתנאי שסביב כל אחד מעמודי התאורה קיימת השוואת פוטנציאלים ועכבת לולאת התקלה במעגל הזינה לעמודים היא בערך הנדרש בתקנות.
4. שיטת ההגנה במקרה זה היא TT.

במרכזייה מגושרים פס האפס ופס ההארקות — זהו האיפוס — ומשם ואילך מופרדים מוליך האפס ומוליך ההארקה: הכבל 4×16 ממ"ר נושא את שלושת המופעים והאפס, ומוליך הנחושת 35 ממ"ר הטמון באדמה משמש כמוליך הארקה אל העמודים. מערכת שבה החלק העליון משולב והחלק התחתון מופרד היא TN-C-S, וזו שיטת ההגנה של המרכזייה ושל העמודים כאחד. אלא שבשטח פתוח, שבו אין הארקת יסוד ואין מרחב שווה-פוטנציאל כמו בתוך מבנה, ההגנה תקפה רק בהתקיים שני תנאים: השוואת פוטנציאלים סביב כל עמוד, המצמצמת את מתח המגע ומתח הצעד, ועכבת לולאת תקלה שתבטיח את פעולת המבטח בזמן הנדרש.

• תשובה 1: התיאור ”TN-S“ מדויק רק לקטע שמן המרכזייה ואילך, ומשמיט הן את החלק המשולב שבמעלה והן את התנאים שבלעדיהם ההגנה אינה תקפה בשטח פתוח.
• תשובה 2: אין חובה לעבור להארקת הגנה, ואין לנתק את הקשר בין הארקות העמודים להארקת המרכזייה — הקשר הזה הוא עצמו נתיב ההגנה.
• תשובה 4: אין כאן הארקת הגנה: העמודים אינם מוארקים באלקטרודה מקומית נפרדת אלא במוליך הארקה החוזר אל פס ההארקות שבמרכזייה.

1. ערך עכבת לולאת התקלה יאפשר פיתוח זרם קצר חד מופעי של 450 אמפר לפחות במעגל המזין את עמודי התאורה.
2. ערך עכבת לולאת התקלה יאפשר פיתוח זרם קצר חד מופעי של 360 אמפר לפחות במעגל המזין את עמודי התאורה.
3. ערך עכבת לולאת התקלה יאפשר פיתוח זרם קצר חד מופעי של 164 אמפר לפחות במעגל המזין את עמודי התאורה.
4. עכבת לולאת התקלה תהיה 1.12 אוהם לכל היותר.

השאלה מכוונת לעמודי התאורה ולא ללוח המרכזייה, ולכן המבטח הקובע הוא זה שמגן על המעגל המזין את העמודים — מא"ז בזרם נקוב 32 אמפר. עכבת לולאת התקלה תהיה קטנה דיה כדי שבעת קצר בין מופע לגוף העמוד יתפתח זרם המבטיח את פעולת המבטח בתוך חמש שניות לכל היותר, ובטבלה שבתקנות מתאים לזרם נקוב 32 אמפר זרם קצר של 164 אמפר. שאר הנתונים שבשאלה — המפסק הראשי 40 אמפר, הנתיך 63 אמפר שבקו הזינה והיות הלוח מתכתי — נוגעים לעכבה הנדרשת בלוח המרכזייה עצמו ולא בעמודים.

• תשובה 1: 450 אמפר הוא הערך המתאים למבטח 80 אמפר, שאינו קיים במיתקן זה.
• תשובה 2: 360 אמפר הוא הערך המתאים לנתיך 63 אמפר שבקו הזינה ללוח, והוא קובע את העכבה בלוח המרכזייה ולא בעמודים.
• תשובה 4: 1.12 אוהם הוא הערך המתאים למפסק הראשי 40 אמפר שבמרכזייה, ולא למעגל המזין את העמודים.

1. ערך עכבת לולאת התקלה יאפשר פיתוח זרם קצר חד מופעי של 450 אמפר לפחות במעגל המזין את עמודי התאורה.
2. ערך עכבת לולאת התקלה יאפשר פיתוח זרם קצר חד מופעי של 205 אמפר לפחות במעגל המזין את עמודי התאורה.
3. עכבת לולאת התקלה תהיה 0.63 אוהם לכל היותר.
4. ערך עכבת לולאת התקלה יאפשר פיתוח זרם קצר חד מופעי של 360 אמפר לפחות במעגל המזין את גופי התאורה.

המבטח הקובע לעניין העמודים הוא זה שמגן על המעגל המזין אותם — כאן מא"ז בזרם נקוב 40 אמפר. עכבת לולאת התקלה תאפשר פיתוח זרם קצר שיבטיח את פעולת המבטח בתוך חמש שניות לכל היותר, ובטבלה מתאים לזרם נקוב 40 אמפר זרם קצר של 205 אמפר. הנתונים האחרים — המפסק הראשי 63 אמפר והנתיך 80 אמפר שבקו הזינה — קובעים את העכבה הנדרשת בלוח המרכזייה המתכתי, שהוא לוח מסוג I, ולא בעמודים.

• תשובה 1: 450 אמפר הוא הערך המתאים לנתיך 80 אמפר שבקו הזינה ללוח, הקובע את העכבה בלוח המתכתי ולא בעמודים.
• תשובה 3: 0.63 אוהם הוא הערך המתאים למפסק הראשי 63 אמפר שבמרכזייה.
• תשובה 4: 360 אמפר הוא הערך המתאים ל-63 אמפר, ואינו הזרם הנקוב של המבטח המגן על מעגל העמודים.

1. הפרד מגן.
2. TN-C-S.
3. בידוד מגן.
4. מפסק מגן לזרם דלף כהגנה בלעדית.

בשרטוט מופיע מפסק ארבע-קוטבי שסביב ארבעת המוליכים שלו טבעת גלאי המחוברת לסליל ניתוק — זהו מפסק מגן הפועל בזרם דלף. גוף הצרכן מוארק לאלקטרודה מקומית ולא למוליך הגיע ממקור הזינה, ולכן אין כאן איפוס. מקור הזינה הוא שנאי הרשת שנקודת הכוכב שלו מוארקת, ולכן אין כאן גם הפרד מגן, שמאופיין בהעדר הארקת שיטה. משום שגוף הציוד מוארק, גם בידוד מגן נשלל. נותרה שיטת מפסק המגן כהגנה בלעדית.

• תשובה 1: הפרד מגן מאופיין בהעדר הארקת שיטה ובזינה משנאי מבדל, ואילו בשרטוט נקודת הכוכב של השנאי מוארקת וגוף הצרכן מוארק אף הוא.
• תשובה 2: ב-TN-C-S מוליך ההגנה נגזר ממוליך ה-PEN של מקור הזינה. בשרטוט גוף הצרכן מוארק לאלקטרודה מקומית נפרדת.
• תשובה 3: בידוד מגן מאופיין בהעדר הארקה של גוף המכשיר, ואילו בשרטוט הגוף מוארק.

1. למנוע את סגירתו של מעגל לולאת תקלה, תוך מתן התראה במקרה של תקלה.
2. למנוע הופעת מתח תקלה באמצעות ניתוק גוף מחושמל מהזינה.
3. למנוע הופעת מתח על חלק נגיש של גוף מכשיר.
4. למנוע את סגירתו של מעגל לולאת התקלה, דרך גוף אדם.

התקנות מונות במפורש את התכלית של כל אחד מאמצעי ההגנה, ולהפרד מגן נקבעה תכלית אחת: מניעת סגירתו של מעגל לולאת התקלה דרך גוף אדם. הרעיון הוא שהמעגל המופרד אינו מוארק כלל, ולכן מגע של אדם בגוף מחושמל אינו סוגר מעגל אל האדמה.

• תשובה 1: מניעת סגירת המעגל תוך מתן התראה היא התכלית של זינה צפה (IT), שבה מותקן משגוח בידוד.
• תשובה 2: ניתוק גוף מחושמל מהזינה היא התכלית של איפוס, של הארקת הגנה ושל מפסק מגן.
• תשובה 3: מניעת הופעת מתח על חלק נגיש היא התכלית של בידוד מגן.

1. לא מותקנת הארקת שיטה.
2. המתח בין מוליכי המתקן המוגן לא יעלה על 500 וולט.
3. במעגל המוגן על ידי הפרד מגן לא יותקן יותר מבית תקע אחד.
4. כל התשובות נכונות.

שלוש הטענות מופיעות בתקנות כלשונן: איסור הארקת שיטה והארקת הגנה במיתקן המוגן בהפרד מגן, הגבלת המתח בין מוליכי המיתקן המוגן ל-500 וולט, ואיסור התקנת יותר מבית תקע אחד. משום שכל אחת מהן נכונה בפני עצמה, התשובה הנכונה היא שכולן נכונות.

• תשובה 1: הטענה נכונה, אך אינה הטענה הנכונה היחידה.
• תשובה 2: הטענה נכונה, אך אינה הטענה הנכונה היחידה.
• תשובה 3: הטענה נכונה, אך אינה הטענה הנכונה היחידה.

1. יש להשתמש במשגוח להתרעה על פגיעה בבידוד.
2. אורך המעגל המוגן לא יעלה על 500 מטר.
3. במעגל המוגן על ידי הפרד מגן לא יותקנו יותר משני בתי תקע.
4. המתח הראשוני של המעגל לא יעלה על 500 וולט.

תקנה 53 מגבילה את הקיבוליות של המעגל המופרד בשתי דרכים: מכפלת אורך המעגל במתח המרבי בין שני מוליכים לא תעלה על מאה אלף, ובכל מקרה אורך המעגל לא יעלה על 500 מטר. המגבלה השנייה היא בדיוק הטענה שבתשובה 2.

• תשובה 1: משגוח להתרעה על פגיעה בבידוד הוא מאפיין של זינה צפה (IT), ולא של הפרד מגן.
• תשובה 3: התקנות מתירות בית תקע אחד בלבד במעגל המוגן בהפרד מגן, ולא שניים.
• תשובה 4: המגבלה של 500 וולט חלה על המתח בין מוליכי המיתקן המוגן. המתח הראשוני של השנאי המבדל מוגבל למתח נמוך, כלומר עד 1000 וולט.

1. TT.
2. TN-S.
3. IT.
4. TN-C-S.

בשרטוט נקודת הכוכב של השנאי מוארקת במקור, וארבעה מוליכים יוצאים אל המיתקן: שלושה מופעים ומוליך אפס. גוף הצרכן אינו מוארק דרך מוליך שהגיע ממקור הזינה אלא לאלקטרודה מקומית ונפרדת משלו. שתי הארקות בלתי תלויות — אחת במקור ואחת אצל הצרכן — הן בדיוק הגדרת הארקת הגנה, TT.

• תשובה 2: ב-TN-S יוצא מן המקור מוליך הגנה נפרד לאורך כל הדרך אל הצרכן. בשרטוט אין מוליך כזה — הצרכן מוארק לאלקטרודה משלו.
• תשובה 3: בזינה צפה אין הארקת שיטה כלל, ואילו כאן נקודת הכוכב של השנאי מוארקת.
• תשובה 4: ב-TN-C-S מוליך משולב מגיע מן המקור ומתפצל אצל הצרכן; בשרטוט אין מוליך משולב ואין נקודת פיצול.

1. TT.
2. TN-S.
3. IT.
4. TN-C-S.

בשרטוט נקודת הכוכב של השנאי מחוברת לפס במקור, והפס מוארק. מן הפס יוצאים שני מוליכים נפרדים לאורך כל הדרך אל הצרכן: מוליך האפס ומוליך ההגנה. הפרדה מלאה בין השניים מן המקור ועד הצרכן היא הגדרת TN-S.

• תשובה 1: ב-TT הצרכן מוארק לאלקטרודה מקומית עצמאית, ואילו בשרטוט מוליך ההגנה מגיע אליו מן המקור.
• תשובה 3: בזינה צפה אין הארקת שיטה, ואילו כאן הפס שאליו מחוברת נקודת הכוכב מוארק.
• תשובה 4: ב-TN-C-S קיים מקטע שבו האפס וההגנה משולבים במוליך אחד. בשרטוט השניים נפרדים כבר במקור.

1. TT.
2. TN-S.
3. IT.
4. TN-C-S.

בשרטוט נקודת הכוכב של השנאי מוארקת במקור, ומוליך משולב יוצא ממנה אל המיתקן. אצל הצרכן מגיע המוליך המשולב אל פס, ומשם הוא מתפצל לשניים: מוליך הגנה המוארק לאלקטרודה, ומוליך אפס הממשיך אל הצרכן. מקטע משולב שמתפצל בכניסה למיתקן הוא בדיוק המבנה של TN-C-S.

• תשובה 1: ב-TT אין מוליך הגנה המגיע מן המקור, והצרכן מוארק לאלקטרודה עצמאית. כאן קיים מוליך משולב מן המקור.
• תשובה 2: ב-TN-S האפס וההגנה נפרדים כבר במקור, בלי מקטע משולב.
• תשובה 3: בזינה צפה אין הארקת שיטה כלל, ואילו כאן נקודת הכוכב מוארקת.

1. הפרד מגן.
2. מתח מגן.
3. בידוד מגן.
4. זינה צפה.

בשרטוט נקודת הכוכב של השנאי אינה מוארקת כלל — אין ממנה מוליך אל האדמה. במקומה מחובר משגוח (Relay) בין מוליכי השיטה לבין האדמה, והוא מפעיל התרעה קולית. שני המאפיינים האלה יחד, העדר הארקת שיטה וחובת משגוח, הם בדיוק ההגדרה של זינה צפה.

• תשובה 1: בהפרד מגן הזינה היא משנאי מבדל והמעגל מזין מכשיר אחד בלבד; בשרטוט מוזנים כמה צרכנים משנאי הרשת, וקיים משגוח — רכיב שאינו חלק מהפרד מגן.
• תשובה 2: "מתח מגן" אינו אחת משיטות ההגנה שבתקנות.
• תשובה 3: בידוד מגן מאופיין בהעדר הארקה של גופי המכשירים, ואילו בשרטוט גופי הצרכנים מגושרים ומחוברים למוליך הגנה.

1. אין חובה להאריק את הצינור מאחר שהמוליכים משרתים מכשירים מסוג II.
2. חובה להאריק את הצינור המתכתי בכל מקרה.
3. חובה להאריק את הצינור המתכתי רק כאשר הוא מזין מכשיר קבוע מסוג I.
4. אין חובה להארקת הצינור אלא בהתאם להנחיית המתכנן.

התקנות מונות במפורש, ברשימת הגופים המתכתיים שחובה להגן עליהם בפני חשמול, צינורות מתכת שבהם מושחלים מוליכים מבודדים. החובה נובעת מן הצינור עצמו — פגיעה בבידוד המוליכים שבתוכו עלולה לחשמל אותו — ואינה תלויה בסוג המכשירים המתחברים בקצה. רשימת הפטורים אינה כוללת פטור בשל שימוש בכלים מסוג II.

• תשובה 1: בידוד כפול של הכלים מגן על הכלים ולא על הצינור. הצינור עלול להתחשמל מפגיעה בבידוד המוליכים שבתוכו, ללא קשר למה שמחובר בקצה.
• תשובה 3: החובה חלה על הצינור בכל מקרה שמושחלים בו מוליכים מבודדים, ואינה מותנית בסוג המכשיר שהוא מזין.
• תשובה 4: מדובר בחובה שבתקנות ולא בשיקול דעת של המתכנן.

1. בשיטת זינה צפה.
2. בשיטת מתח נמוך מאוד.
3. בשיטת הפרד מגן.
4. כל התשובות נכונות.

שלוש השיטות אוסרות הארקת שיטה. במתח נמוך מאוד ובהפרד מגן קיימות תקנות נפרדות ומפורשות בכותרת "איסור התקנת הארקת שיטה או הארקת הגנה". בזינה צפה האיסור נובע מן ההגדרה עצמה, שמאפיינת את השיטה בהעדר הארקת שיטה — התקנת הארקת שיטה הייתה מבטלת את השיטה. משום ששלוש התשובות נכונות, התשובה הנכונה היא שכולן נכונות.

• תשובה 1: נכון, אך אינו התשובה היחידה הנכונה.
• תשובה 2: נכון, אך אינו התשובה היחידה הנכונה.
• תשובה 3: נכון, אך אינו התשובה היחידה הנכונה.

1. ממסר הפחת יפעל.
2. ממסר הפחת יפעל כאשר יופיע זרם קצר של 5 In.
3. במקרה זה אין משמעות להתקנת ממסר פחת.
4. ממסר הפחת יפעל כאשר יופיע זרם העולה על 30 mA.

בזינה צפה אין הארקת שיטה: המעגל המשני של השנאי המבדל מנותק גלוונית מן האדמה. תקלת בידוד ראשונה, כמו מכשיר המקצר לאדמה, אינה סוגרת מעגל ואינה יוצרת זרם תקלה של ממש; זורם רק זרם קיבולי זעיר דרך קיבול המערכת אל האדמה, קטן בהרבה מסף ההפעלה של ממסר הפחת. לכן ממסר הפחת לא יפעל, וההגנה בשיטה זו נשענת על משגוח בידוד המתריע על התקלה כדי שתתוקן לפני שתופיע תקלה שנייה. מכאן שאין משמעות להתקנת ממסר פחת ראשי במוצא השנאי המבדל.

• תשובה 1: בתקלה ראשונה בזינה צפה אין זרם תקלה המספיק להפעלת ממסר הפחת.
• תשובה 2: זרם קצר של פי חמישה מן הזרם הנקוב אינו יכול להתפתח בתקלה ראשונה בשיטה צפה.
• תשובה 4: זרם העולה על 30 מילי-אמפר אינו נוצר בתקלה ראשונה בשיטה צפה.

1. L1-E=230V, L2-E=230V, L3-E=400V.
2. L1-E=0, L2-E=0, L3-E=400V.
3. L1-E=0, L2-E=400V, L3-E=400V.
4. L1-E=230V, L2-E=230V, L3-E=230V.

שנאי בלעדי בלא הארקת שיטה יוצר מערכת צפה: אין נקודת ייחוס קבועה בין המערכת לבין האדמה. כאשר מופע L1 מקוצר לאדמה, הוא עצמו נעשה נקודת הייחוס ומתחו כלפי האדמה הוא אפס, ואילו שני המופעים האחרים נמצאים כלפי האדמה במתח הקו שביניהם לבין L1, כלומר 400 וולט כל אחד. זו הסיבה שבשיטה צפה נדרש בידוד המתאים למתח הקו ולא רק למתח המופע, ושתקלה שנייה במופע אחר הופכת מסוכנת מיד.

• תשובה 1: לאחר הקצר מתח L1 כלפי האדמה הוא אפס ולא 230 וולט.
• תשובה 2: רק L1 מתאפס; L2 נותר במתח הקו כלפי האדמה.
• תשובה 4: 230 וולט לכל מופע הוא המצב במערכת מוארקת ותקינה.

1. תמונה מספר 1.
2. תמונה מספר 2.
3. תמונה מספר 3.
4. תמונה מספר 4.

שני תנאים חייבים להתקיים יחד. הראשון: זרם ההגנה בפני העמסת יתר לא יעלה על המנתק הראשי שבלוח הקירור, 250 אמפר. השני: זרם הפעולה המגנטי חייב להיות נמוך מזרם התקלה בקצה המרוחק — בלוח הקירור שעל הגג, שבו נמדדה עכבה של 0.2 אוהם ולכן זרם התקלה הוא כ-1150 אמפר. בתמונה 1 מסומנים במפסק העומס יתר המקשים 0.04 ו-0.16, כלומר זרם של 240 אמפר, ובמפסק הקצר המקשים 1 ו-1.5, כלומר 1000 אמפר. שני הערכים עומדים בתנאים.

• תשובה 2: בתמונה 2 מסומנים בזרם הקצר המקשים 1.5, 2 ו-5.5, כלומר 3600 אמפר — הרבה מעל זרם התקלה של 1150 אמפר, וההגנה לא תפעל.
• תשובה 3: גם בתמונה 3 זרם הקצר מכוונן ל-3600 אמפר, מעל זרם התקלה.
• תשובה 4: בתמונה 4 זרם הקצר מכוונן נכון ל-1000 אמפר, אך זרם העומס יתר מכוונן ל-352 אמפר — מעל המנתק של 250 אמפר שבלוח הקירור.

1. זינה צפה (IT).
2. הארקת הגנה (TT).
3. איפוס (TN-C-S).
4. TN-C.

בהארקת הגנה לולאת מופע-אדמה עוברת דרך שתי אלקטרודות הארקה, ועכבתה גבוהה בהרבה מ-0.12 אוהם. בזינה צפה זרם התקלה הראשונה זעום, כלומר עכבת הלולאה עצומה. לכן מדובר בשיטה ממשפחת האיפוס. מיתקן שמוזן מרשת חברת החשמל מוגן באיפוס: מוליך ה-PEN של הרשת מתפצל בלוח הראשי למוליך אפס ולמוליך הארקה. שתי הלולאות חולקות את כל חלק הרשת, ונבדלות רק במוליכי האפס וההארקה שבתוך המיתקן, שחתכם שווה. לכן העכבות שוות. TN-C, כלומר מוליך PEN משותף עד הצרכן, אינו שיטת הגנה מותרת במיתקן צרכן. ועדת הפירושים קבעה במפורש שרשת TN-C, שבה מוליך ה-PEN משמש גם אפס וגם הארקה עד הצרכן, היא ”שיטה אסורה בארץ“, ושמיתקני הצרכנים הם מסוג TN-S והרשת הכוללת מסוג TN-C-S.

• תשובה 1: בזינה צפה עכבת לולאת מופע-אדמה גבוהה מאוד.
• תשובה 2: בהארקת הגנה הלולאה עוברת דרך האדמה ואלקטרודות, ועכבתה גבוהה בהרבה מ-0.12 אוהם.
• תשובה 4: גם בשיטה זו העכבות שוות, אבל היא אינה שיטת הגנה מותרת במיתקן צרכן המוזן מרשת חברת החשמל.

1. נדרש לבצע את העבודה תוך שימוש בכפפות מבדדות. לאחר ניתוק מוליך הארקה יש לבודד את קצותיו.
2. אין צורך בנקיטת אמצעים מיוחדים מאחר ומדובר במוליך הארקה ולא מוליך חי.
3. לפני פירוק חלקים מהארקה הקיימת במתקן, יש להתקין גשר אשר יבטיח את רציפות הארקה.
4. יש להתקין שילוט אזהרה באזור העבודה"שים לב! הארקה מנותקת לצרכי עבודה."

מוליכי הארקה וחלקי מתכת המשמשים מערך הארקה נושאים בזמן תקלה את מלוא זרם התקלה, והם מבטיחים את רציפות ההגנה בכל רגע. פירוק חלק ממערך ההארקה מנתק את הרציפות, ואם תתרחש תקלה באותו זמן יישארו גופי המתכת שבמיתקן בלא הארקה. לכן לפני הפירוק יש להתקין גשר עוקף שיבטיח את רציפות ההארקה לאורך כל העבודה. אותו עיקרון עומד ביסוד הדרישה להתקין גשרים מתכתיים לפני פירוק חלקי צנרת מים מתכתית המשמשת כאלקטרודה.

• תשובה 1: כפפות מבדדות ובידוד הקצוות אינם מבטיחים את רציפות ההארקה במיתקן.
• תשובה 2: מוליך הארקה מנותק הוא מצב מסוכן ביותר, שכן ההגנה בטלה.
• תשובה 4: שילוט אינו תחליף לרציפות ההארקה.

1. חובה לחבר את הקונסטרוקציה אל הפה"פ.
2. אין חובה לחבר את הקונסטרוקציה אל הפה"פ.
3. אין חובה לחבר את הקונסטרוקציה אל הפה"פ אם קיימת השוואת פוטנציאלים בסביבת השנאי.
4. אין חובה לחבר את הקונסטרוקציה אל הפה"פ כאשר הרצפה מכוסה בשטיח מבודד

קונסטרוקציה מתכתית הנושאת רצפה צפה בתחנת השנאה היא גוף מתכת נגיש במיתקן, ותקנות ההארקות מחייבות להגן בפני חישמול על כל גופי המתכת שבמיתקן, ובכללם מחיצות מתכת ומבנים מתכתיים נושאי ציוד חשמלי. במבנה שיש בו הארקת יסוד מחוברים כל השירותים המתכתיים אל פס השוואת הפוטנציאלים, ותקנות הארקות יסוד אף כוללות בסופה של הרשימה את כל שירות מתכתי אחר במבנה. לכן חובה לחבר את הקונסטרוקציה אל פס השוואת הפוטנציאלים.

• תשובה 2: החובה קבועה בתקנות ואינה נתונה לשיקול דעת.
• תשובה 3: השוואת פוטנציאלים בסביבת השנאי אינה מייתרת את חיבור הקונסטרוקציה עצמה.
• תשובה 4: שטיח מבודד אינו אמצעי הגנה מוכר בתקנות במקום חיבור להשוואת פוטנציאלים.

1. תמונה מספר 1.
2. תמונה מספר 2.
3. תמונה מספר 3.
4. תמונה מספר 4.

שני תנאים נבחנים יחד. ההגנה בפני העמסת יתר חייבת להיות גדולה מזרם העומס המרבי, 200 אמפר. ההגנה המגנטית חייבת להיות נמוכה מזרם הקצר הצפוי, 1850 אמפר, אחרת לא תפעל כלל. בשלוש האפשרויות הראשונות הכוונון המגנטי הוא 2500, 2250 ו-2860 אמפר — כולם מעל זרם הקצר הצפוי. באפשרות הרביעית מכוונן Io ל-230 אמפר ומקדם Ir ל-0.92, כלומר כ-212 אמפר להעמסת יתר, וכוונון Isd נמוך בהרבה מ-1850 אמפר.

• תשובה 1: הכוונון המגנטי קבוע על 2500 אמפר, מעל זרם הקצר הצפוי של 1850 אמפר, ולכן ההגנה לא תפעל.
• תשובה 2: הכוונון המגנטי הוא 2250 אמפר, עדיין מעל זרם הקצר הצפוי.
• תשובה 3: יחידה זו כוללת הגנה מגנטית בלבד, בלי הגנה בפני העמסת יתר לעומס של 200 אמפר, וכוונונה 2860 אמפר — מעל זרם הקצר הצפוי.

1. תמונה מספר 1.
2. תמונה מספר 2.
3. תמונה מספר 3.
4. תמונה מספר 4.

המפסק נושא זרם נקוב של 250 אמפר, כמו זרם העומס המרבי. באפשרות הראשונה מסומנים בהגנה בפני העמסת יתר כל ארבעת המקשים, ולכן זרם ההגנה הוא 250 כפול אחד — בדיוק 250 אמפר, ומתאים לעומס. בהגנה בפני קצר מסומנים המקשים 1 ו-2, כלומר 250 כפול שלוש, שהם 750 אמפר — נמוך מזרם הקצר הצפוי של 1000 אמפר, ולכן ההגנה תפעל.

• תשובה 2: בהגנה בפני העמסת יתר מסומנים שם המקשים 0.02, 0.04, 0.08 ו-0.16 בלבד, כלומר 250 כפול 0.7 — 175 אמפר, נמוך מזרם העומס של 250 אמפר, והמפסק ינתק בעבודה תקינה.
• תשובה 3: אותו כוונון העמסת יתר כמו באפשרות 2, נמוך מזרם העומס. הגנת תקלת ההארקה הנוספת אינה מרפאת זאת.
• תשובה 4: יחידה זו כוללת הגנה מיידית בלבד, בלי הגנה בפני העמסת יתר — ומעגל המזין לוח משנה בעומס של 250 אמפר חייב בהגנה כזו.

1. חובה להאריק את הנקודה המתוארת.
2. חובה להאריק את המעגל המשני, אל לא כפי המתואר בתרשים.
3. חובה להאריק את הנקודה רק כאשר המדידה מתבצעת באמצעות שנאי תלת-מופעי.
4. אין חובה להאריק את הנקודה, הארקה תבוצע בהתאם להוראות היצרן של ממסר ההגנה.

התקנות קובעות שבשיטה לזרם חילופין תותקן הארקת שיטה, ומפרטות במפורש כיצד היא מבוצעת בשנאי מדידה: במעגל המשני, ובשנאי למדידה חד-מופעית — באחד ההדקים, באחד המוליכים או בנקודת התווך של הליפוף. בתרשים מופיע שנאי זרם חד-מופעי שההארקה בו מבוצעת באחד מהדקי המשני, בדיוק כנדרש. הטעם בטיחותי: בלי הארקה כזו, כשל בבידוד בין הראשוני למשני היה מעלה את מעגל המדידה — ואיתו את מכשירי הקריאה שנוגעים בהם — למתח הראשוני.

• תשובה 2: ההארקה המתוארת — באחד מהדקי המשני — היא אחת משלוש החלופות שהתקנה מונה במפורש.
• תשובה 3: החובה חלה גם על שנאי למדידה חד-מופעית. התקנה מפרטת נפרד לכל אחד מן המקרים.
• תשובה 4: מדובר בחובה שבתקנות ולא בהמלצת יצרן.

1. אלקטרודה תבוא במגע מתמיד ויעיל עם האדמה בכדי לקיים את תכלית הארקה.
2. אלקטרודה תהיה מנחושת, פלדה, ברזל יצוק או חומר מוליך אחר ותותאם לעוצמת הזרם הצפוי לעבור דרכה.
3. אלקטרודה תהיה עמידה ובעלת תכונות מתאימות לקרקע עם תכונות איכול גבוהות.
4. אלקטרודה חייבת להיות אך ורק מחומר מתכתי אשר יבוא במגע ישיר עם האדמה.

התקנה מונה את חומרי האלקטרודה — נחושת, פלדה, ברזל יצוק **או חומר מוליך אחר** — ולכן אינה מגבילה אותה למתכת בלבד. גם דרישת המגע הישיר אינה מדויקת: התקנה מתירה במפורש שהאלקטרודה תהיה טמונה בתוך בטון הטמון באדמה, וזו בדיוק הדרך המומלצת בקרקע בעלת תכונות איכול גבוהות. שאר שלוש האפשרויות מנוסחות כלשון התקנה.

• תשובה 1: דרישה זו מופיעה בתקנה במפורש.
• תשובה 2: דרישה זו מופיעה בתקנה במפורש, לרבות ההתאמה לעוצמת הזרם.
• תשובה 3: דרישה זו מופיעה בתקנה במפורש לגבי קרקע בעלת תכונות איכול גבוהות.

1. צנרת מתכתית לחומרים דליקים או נפיצים.
2. צנרת מתכתית לאוויר דחוס.
3. צנרת מתכתית למי שופכין.
4. צנרת מתכתית לאספקת מים.

התקנות מונות את צורות האלקטרודה המותרות, וביניהן צנרת מתכתית לאספקת מים. לצדן קיימת תקנה נפרדת המונה את הצנרות שאין להשתמש בהן כאלקטרודה: מי שופכין, קיטור, אוויר דחוס, מים חמים, חומרים דליקים, נפיצים או מאכלים. שלוש התשובות האחרות מופיעות ברשימת האיסור.

• תשובה 1: צנרת לחומרים דליקים או נפיצים נמנית במפורש ברשימת האסורות.
• תשובה 2: צנרת לאוויר דחוס נמנית במפורש ברשימת האסורות.
• תשובה 3: צנרת למי שופכין נמנית במפורש ברשימת האסורות.

1. הגישור המתואר נדרש רק לפני פירוק שעון המים ולא בקביעות.
2. הגישור המתואר נדרש רק כאשר הצנרת משמשת כאלקטרודה ראשית ולא בשום מקרה אחר.
3. הגישור המתואר נדרש אך ורק במבנה המוגן בהארקת הגנה.
4. הגישור המתואר נדרש באופן קבוע כאשר הצנרת מהווה חלק מלולאת התקלה.

התקנות מבחינות בין שני מצבים. לפני פירוק חלקי צנרת מותקנים גשרים זמניים שיבטיחו רציפות חשמלית בכל עת. לצדם נקבעת דרישה נפרדת וקבועה: מדי מים ומכלים לאגירת מים המותקנים בצנרת מתכתית לאספקת מים המהווה חלק מלולאת התקלה יגושרו בקביעות. הגישור שבתרשים, סביב מד המים, שייך לסוג השני — קבוע ולא זמני.

• תשובה 1: גישור לפני פירוק הוא דרישה נפרדת ונוספת. הגישור סביב מד המים נדרש בקביעות.
• תשובה 2: הקריטריון אינו היות הצנרת אלקטרודה ראשית אלא היותה חלק מלולאת התקלה.
• תשובה 3: הדרישה אינה תלויה בשיטת ההגנה שבמבנה.

1. כאשר מושגת ההתנגדות הנדרשת כלפי המסה הכללית של האדמה, אין כל דרישה בתקנות בעניין אורכה המזערי של האלקטרודה.
2. עפ"י התקנות, אורך האלקטרודה המוטמנת נקבע אך ורק בהתאם לתחום ההשפעה שבו נדרש ליישם השוואת פוטנציאלים, אמנם קוטרה המזערי יהיה 12.5 מ"מ.
3. אלקטרודה מסוג מוט נחושת אינה מותרת בהתאם לתקנות החשמל מאחר והיא מייצרת קורוזיה (איכול) סביבה, ולכן יש להשתמש במוטות פלדה בלבד.
4. ניתן להשתמש באלקטרודה מסוג מוט נחושת, אורכה המזערי יהיה 2 מטרים וקוטרה המזערי יהיה 12.5 מ"מ.

התקנות מתירות אלקטרודה מנחושת במפורש, ואף מציינות אותה כדוגמה לחומר עמיד בפני איכול המתאים לקרקע בעלת תכונות איכול גבוהות. לצד זאת נקבעת בטבלת המידות המזעריות דרישה כפולה למוט נחושת: קוטר 12.5 מ"מ לפחות ואורך 2 מטרים לפחות. האלקטרודה שבשאלה, באורך 2.1 מטרים, עומדת בדרישת האורך — ובלבד שגם קוטרה אינו קטן מ-12.5 מ"מ.

• תשובה 1: התקנות קובעות טבלת מידות מזעריות מפורשת לכל צורת אלקטרודה ולכל חומר, ולכן קיימת דרישת אורך.
• תשובה 2: תחום ההשפעה נוגע למרחק המזערי בין אלקטרודות נפרדות ליעודים שונים, ולא לקביעת אורך האלקטרודה.
• תשובה 3: נחושת מותרת במפורש, ואף מומלצת בקרקע בעלת תכונות איכול גבוהות.

1. גופי תאורה עם מעטפת בעלת דרגת הגנה מזערית של IP65.
2. גופי תאורה הכוללים נורות פריקה בלבד.
3. גופי תאורה המוגנים בבידוד מסוג-II בלבד.
4. גופי תאורה המוגנים בבידוד מסוג-I בלבד.

תקנות ההארקות פוטרות מהגנה בפני חישמול את עמודי המתכת והבטון של רשתות חברת החשמל ואת אבזריהם, אבל מוציאות במפורש את גופי התאורה מן הפטור. לכן גוף תאורה על עמוד כזה חייב הגנה משלו. על עמוד רשת אין מוליך הגנה נפרד שאפשר לחבר אליו גוף מסוג I. הדרך שאינה תלויה במערכת ההארקה של הרשת היא גוף תאורה מסוג II, שהתקנות פוטרות אותו מהגנה נוספת.

• תשובה 1: דרגת הגנה מפני חדירת מים ואבק אינה אמצעי הגנה בפני חישמול, ולא נמצאה בתקנות דרישה כזאת כתנאי להתקנה.
• תשובה 2: סוג מקור האור אינו תנאי להתקנה.
• תשובה 4: גוף מסוג I דורש הארקה, ועמוד הרשת אינו מספק מוליך הגנה נפרד.

1. 48 אוהם.
2. 100 אוהם.
3. 1667 אוהם.
4. 240 אוהם.

חממה לגידול ירקות היא חצר חקלאית, והתקנות מונות את החצרים החקלאיים כדוגמה למיתקנים שבהם קיימת סכנה מוגברת. לכן המתח המותר בנוסחה הוא 24 וולט, וההתנגדות המרבית של האלקטרודה היא 24 חלקי 0.1, כלומר 240 אוהם.

• תשובה 1: 48 אוהם מתאימים לזרם הפעלה של 0.5 אמפר בחצר חקלאית.
• תשובה 2: 100 אוהם אינם נובעים מאף צירוף של מתח מותר וזרם הפעלה בשאלה זו
• תשובה 3: 1667 אוהם מתאימים לזרם הפעלה של 0.03 אמפר במתח מותר של 50 וולט.

1. הפרד מגן.
2. TN-S.
3. בידוד מגן.
4. מפסק מגן לזרם דלף כהגנה בלעדית.

בשרטוט נקודת הכוכב של השנאי מוארקת במקור — כלומר קיימת הארקת שיטה — ואל הצרכן מגיעים ארבעה מוליכים בלבד: שלושה מופעים ואפס, בלא מוליך הארקה מן המקור. גוף המכשיר מוארק באלקטרודה מקומית משלו, והמפסק שבכניסה הוא מפסק מגן לזרם דלף. זהו בדיוק המבנה של הגנה בלעדית על ידי מפסק מגן: אין נתיב הארקה חזרה אל המקור, ולכן זרם התקלה נסגר דרך האדמה בלבד ואינו מספיק להפעלת מבטח רגיל; מי שמנתק את המיתקן הוא מפסק המגן. התקנות אף מזכירות במפורש את האלקטרודה המקומית בהקשר זה וקובעות את הקשר בין התנגדותה לזרם ההפעלה של מפסק המגן.

• תשובה 1: בהפרד מגן המשני של השנאי מבודד מן האדמה, ואילו כאן נקודת הכוכב מוארקת במפורש.
• תשובה 2: באיפוס מסוג TN-S מגיע מוליך הארקה נפרד מן המקור אל הצרכן. בשרטוט אין מוליך כזה, אלא אלקטרודה מקומית.
• תשובה 3: בידוד מגן הוא ציוד מסוג II שאין בו הארקה כלל. בשרטוט גוף המכשיר מוארק.

1. משגוח לפקוח על רמת הבידוד במתקן.
2. ממסר הגנה בפני זרם יתר מושהה.
3. מכשיר לאיתור חוסר איזון זרמים בין הפאזות.
4. מונה אנרגיה.

באיור שלוש פאזות ומוליך הארקה בלבד, בלא מוליך אפס ובלא הארקת שיטה ישירה: נקודת הכוכב של המקור אינה מוארקת אלא דרך המכשיר זד ודרך התנגדות ארס. זו זינה צפה. המכשיר המסומן בסימן זד קטן מזה הוא משגוח, ותפקידו למדוד ברציפות את התנגדות הבידוד של המערכת כלפי האדמה ולהתריע כאשר היא יורדת מתחת לערך הנדרש. בזינה צפה תקלה ראשונה אינה סוגרת מעגל ואינה מפעילה מבטח, ולכן בלא משגוח הייתה נותרת סמויה עד להופעת תקלה שנייה, שהיא כבר מסוכנת. התקנות מחייבות שימוש במשגוח כתנאי לשימוש בזינה צפה.

• תשובה 2: ממסר זרם יתר מותקן בטור עם מוליכי המופע ולא בין נקודת הכוכב לאדמה.
• תשובה 3: מכשיר לאיתור חוסר איזון מודד את סכום זרמי המופעים ואינו מחובר לאלקטרודה.
• תשובה 4: מונה אנרגיה מותקן במהלך מוליכי הזינה ולא בין המקור לאדמה.

1. הארקת הגנה, מפסק מגן. מתח המגע 227V, מתח התקלה 230V. לא. שיטות ההגנה מפני חשמול לא מגינות במקרה זה על האדם.
2. הארקת הגנה, מפסק מגן. מתח המגע נמוך מ- 50V, מתח התקלה 230V. כן. שיטות ההגנה מפני חשמול מגינות במקרה זה על האדם.
3. הארקת הגנה, מפסק מגן. מתח המגע 227V, מתח התקלה 230V. כן. שיטות ההגנה מפני חשמול מגינות במקרה זה על האדם.
4. צפה הכוללת משגוח. מתח המגע V0, מתח התקלה 115V. כן. שיטות ההגנה מפני חשמול מגינות במקרה זה על האדם.

באיור מזוהות שתי שיטות הגנה: הארקת הגנה, שבה מוליכי ההארקה של המיתקן מחוברים לאלקטרודה מקומית הנפרדת מאלקטרודת המקור, ומפסק מגן ארבעה-קוטבי, המזוהה בטבעת המקיפה את ארבעת המוליכים ובסליל ההפעלה שלה. האדם נוגע ישירות במוליך מופע חשוף, ולכן הזרם עובר דרך גופו אל הרצפה ומשם דרך האדמה חזרה אל אלקטרודת המקור. ההתנגדות הכוללת במסלול היא 1000 אוהם של הגוף, 3 אוהם של הרצפה ו-5 אוהם של אלקטרודת המקור, כלומר 1008 אוהם, והזרם הוא כ-0.23 אמפר. כמעט כל מתח המקור נופל על הגוף, ולכן מתח המגע הוא כ-228 וולט, ומתח התקלה הוא מתח המופע המלא, 230 וולט. הזרם אינו חוזר דרך מוליך האפס אלא דרך האדמה, ולכן טבעת מפסק המגן רואה הפרש זרמים גדול פי כמה מזרם ההפעלה הנקוב, והמפסק מנתק בתוך שברירי שנייה ומציל את האדם. ההגנה אכן פועלת, אך אין נכון לומר שמתח המגע נמוך מ-50 וולט: במגע ישיר במוליך חי מתח המגע קרוב למתח המופע המלא, וההצלה נובעת מקיצור זמן החשיפה ולא מהנמכת המתח.

• תשובה 1: הערכים נכונים, אך המסקנה שגויה: זרם של כרבע אמפר גדול בהרבה מזרם ההפעלה של מפסק המגן, ולכן המפסק מנתק ומגן.
• תשובה 2: מתח המגע במגע ישיר במוליך חי אינו נמוך מחמישים וולט אלא קרוב למתח המופע המלא.
• תשובה 4: אין באיור זינה צפה ואין משגוח; יש הארקת הגנה בשתי אלקטרודות נפרדות ומפסק מגן.

1. מתח נמוך מאוד.
2. בידוד מגן.
3. מפסק מגן.
4. הפרד מגן.

השנאי שבאיור הוא שנאי מבדל ביחס אחד לאחד, 230 וולט ל-230 וולט, והוא מזין מכשיר יחיד. המשני אינו מוארק כלל: פס השוואת הפוטנציאלים והאדמה מחוברים למעטה השנאי ולצד הראשוני בלבד. זהו בדיוק אמצעי ההגנה הקרוי הפרד מגן, המוגדר בתקנות כהעדר הארקת שיטה וזינה בו-זמנית של מכשיר אחד בלבד. עקרון ההגנה הוא מניעת סגירתו של מעגל לולאת תקלה דרך גוף אדם: מכיוון שאין קשר גלווני בין המשני לאדמה, נגיעה במוליך אחד של המשני אינה סוגרת מעגל. סמל ההארקה שעל העומס מסוג אחד מותר, שכן האיסור על מוליך הארקה אינו חל על פתיל הזינה של מכשיר מסוג אחד.

• תשובה 1: מתח נמוך מאוד הוא מתח שאינו עולה על 50 וולט; כאן המשני הוא 230 וולט.
• תשובה 2: בידוד מגן הוא שימוש בציוד מסוג II; העומס שבאיור הוא ציוד מסוג I.
• תשובה 3: באיור אין מפסק מגן, ובמעגל מופרד מפסק מגן אינו פועל בתקלה ראשונה שכן אין מסלול חזרה לאדמה.

1. זרם התקלה A 0.112 = If, ומתח התקלה V 3.38 = Uf, לכן האדם לא יתחשמל.
2. זרם התקלה A 11.2 = If, ומתח התקלה V 112 = Uf, לכן האדם יתחשמל.
3. זרם התקלה A 0.112 = If, ומתח התקלה V 4.48 = Uf, לכן האדם לא יתחשמל.
4. זרם התקלה A 0.115 = If, ומתח התקלה V 3.45 = Uf, לכן האדם לא יתחשמל.

המיתקן שבאיור הוא זינה צפה: נקודת הכוכב של השנאי אינה מוארקת ישירות אלא דרך עכבה של 2000 אוהם, ובטור עמה אלקטרודת המקור של 10 אוהם. גופי המיתקן מוארקים באלקטרודה מקומית של 30 אוהם. בתקלה ראשונה בין מופע לגוף נסגר מעגל דרך שלוש התנגדויות אלה בטור, ולכן הזרם קטן מאוד, כ-0.113 אמפר. מתח התקלה הוא מפל המתח על אלקטרודת המיתקן בלבד, כלומר מכפלת הזרם ב-30 אוהם, והוא יוצא כ-3.38 וולט. מתח זה נמוך בהרבה ממתח המגע המרבי המותר של 50 וולט, ולכן האדם הנוגע בגוף אינו מתחשמל. זהו יתרונה של הזינה הצפה: תקלה ראשונה אינה מסוכנת, ובלבד שהיא מאותרת במשגוח ומתוקנת לפני הופעת תקלה שנייה.

• תשובה 2: זרם של 11.2 אמפר ומתח של 112 וולט מתקבלים אם מזניחים את העכבה של 2000 אוהם, שהיא עיקר המעגל.
• תשובה 3: 4.48 וולט מתקבלים ממכפלה ב-40 אוהם במקום ב-30.
• תשובה 4: 0.115 אמפר מתקבלים אם מזניחים את אלקטרודת המקור של 10 אוהם.

1. מוליך מאלומיניום לעולם לא יכול לשמש כגיד הארקה.
2. ניתן להשתמש בכבל באופן זה אך נדרש להתקין במקביל לכבל מוליך נחושת נוסף בעל כושר הולכה זהה לזה העשוי מאלומיניום.
3. מותר להשתמש בכבל באופן זה מאחר ומוליך האלומיניום שייך למבנה הכבל והוא מוגן באמצעות בידוד כפול.
4. אסור להשתמש בגיד החמישי של הכבל כמוליך הארקה מאחר ואין דרך נאותה לחבר גיד אלומיניום לפסי הארקות שעשויים מנחושת.

תקנות ההארקות מבחינות בין מוליך הארקה המותקן בנפרד מיתר מוליכי המעגל לבין מוליך הארקה המותקן יחד איתם. גיד הארקה בתוך כבל שייך למקרה השני, והטבלה שבתקנה 25(ד) מתירה במפורש אלומיניום בחתך שווה למוליך המופע לחתכים שבין 6 ל-16 ממ"ר, ולחתכים גדולים יותר קובעת חתך מזערי לפי הטבלה. הגיד מוגן בתוך מבנה הכבל מפני פגיעה מכנית ומפני שיתוך, ולכן מותר להשתמש בגיד החמישי של כבל אלומיניום כגיד הארקה. יש רק לוודא שכל אבזרי המעגל מותאמים לחיבור מוליכי אלומיניום.

• תשובה 1: התקנות מתירות אלומיניום כמוליך הארקה, ובראשן הטבלה שבתקנה 25(ד).
• תשובה 2: אין דרישה למוליך נחושת מקביל כאשר גיד ההארקה כלול בכבל.
• תשובה 4: קיימים מחברים מתאימים לחיבור אלומיניום לנחושת, והתקנות אף מחייבות התאמת האבזרים לחומר המוליך.

1. מוליך מאלומיניום לעולם לא יכול לשמש כמוליך הארקה.
2. מותר להשתמש במוליך באופן זה כל עוד הוא בעל כושר הולכה זהה לזה העשוי מנחושת.
3. מותר להשתמש במוליך באופן זה אך נדרש להתקין שילוט לאורכו המזהיר בפני פגיעות מכניות.
4. אסור להשתמש במוליך נפרד מאלומיניום כמוליך הארקה מאחר והוא רגיש לפגיעות מכניות ולהיווצרות תאים גלווניים.

מוליך הארקה המותקן בנפרד מיתר מוליכי המעגל כפוף לטבלה שבתקנה 25(ג). בטבלה זו מופיע אלומיניום בשתי שורות בלבד: מוליך שזור מחוץ למבנה בחתך 16 ממ"ר, ומוליך שזור ברשת עילית בחתך 25 ממ"ר. אין בטבלה שורת אלומיניום להתקנה בתוך מבנה ואין שורת אלומיניום להטמנה באדמה, ולכן מוליך הארקה נפרד מאלומיניום במיתקן שבתוך מבנה אינו מותר. הטעם המקצועי הוא רגישות האלומיניום החשוף לפגיעה מכנית ולשיתוך גלווני במגע עם מתכות אחרות ועם הקרקע.

• תשובה 1: אלומיניום מותר כמוליך הארקה כאשר הוא גיד בתוך כבל, לפי תקנה 25(ד).
• תשובה 2: שוויון כושר ההולכה אינו מספיק; טבלת המוליך הנפרד אינה כוללת אלומיניום להתקנה בתוך מבנה או באדמה.
• תשובה 3: שילוט אינו תחליף לדרישת החומר שבטבלה.

1. הפרד מגן.
2. TN-C-S.
3. הארקת הגנה TT.
4. מפסק מגן לזרם דלף כהגנה בלעדית.

בשרטוט נראית נקודת הכוכב של השנאי מוארקת במקור הזינה, ואילו במיתקן הצרכן יש אלקטרודת הארקה מקומית נפרדת שאליה מחובר פס ההארקה של הציוד. אין בשרטוט שום חיבור בין מוליך האפס לבין מוליך ההארקה בצד הצרכן, ולכן שתי ההארקות עצמאיות זו מזו. זהו בדיוק המבנה של הארקת הגנה, שבה גוף מחושמל מנותק מן הזינה דרך לולאת תקלה הנסגרת באדמה. תומך בכך גם המפסק הארבע-קטבי, המנתק גם את מוליך האפס.

• תשובה 1: בהפרד מגן מופיע שנאי מבדד והמעגל המוגן צף; כאן קיימת הארקה מקומית של הציוד.
• תשובה 2: באיפוס מחובר מוליך ההארקה אל מוליך ה-PEN של הזינה, וחיבור כזה אינו מופיע בשרטוט.
• תשובה 4: בשרטוט אין מפסק מגן לזרם דלף.

1. מתח נמוך. היות והמתח הנומינלי של המכשיר עולה על 50 וולט.
2. ההגדרה ניתנת עפ"י יצרן המכשיר ומוטבעת על גבי המעטה החיצוני שלו.
3. מתח נמוך מאוד. היות ומתח המכשיר אינו עולה על 120 וולט.
4. ההגדות בתקנות החשמל אינן מבחינות בין מתחים שערכם נמוך מ- 1000V, לכן אף תשובה אינה נכונה.

תקנות החשמל מגדירות מתח נמוך מאוד כמתח שאינו עולה על 50 וולט בין שני מוליכים כלשהם באותה שיטת אספקה, ומתח נמוך כמתח העולה על 50 וולט ואינו עולה על 1000 וולט. מתח נומינלי של 60 וולט בזרם חילופין עולה על 50 וולט, ולכן הוא מסווג כמתח נמוך. הגבול 120 וולט אינו מופיע בהגדרות ואינו רלוונטי לזרם חילופין.

• תשובה 2: הסיווג נקבע בהגדרות שבתקנות ולא בידי היצרן.
• תשובה 3: הגבול של מתח נמוך מאוד הוא 50 וולט ולא 120 וולט.
• תשובה 4: התקנות מבחינות בפירוש בין מתח נמוך מאוד לבין מתח נמוך בתחום שמתחת ל-1000 וולט.

1. הפרד מגן.
2. איפוס T-N-CS.
3. הארקת הגנה TT.
4. זינה צפה.

בתרשים מופיעים שלושה מוליכי מופע בלבד, בלא מוליך אפס ובלא נקודת כוכב מוארקת, כלומר אין הארקת שיטה. במקום זאת מחובר בין המוליכים לבין האדמה משגוח, המסומן בסימון עכבה נמוכה ומחובר לאדמה דרך התנגדות, ותפקידו לפקח על רמת הבידוד ולהתריע על ליקוי. גופי המתכת של הציוד והשירותים המתכתיים מחוברים לפס ההארקה ולאלקטרודות מקומיות. שני הסימנים המובהקים, היעדר הארקת שיטה וקיומו של משגוח, הם בדיוק ההגדרה של זינה צפה.

• תשובה 1: בהפרד מגן מופיע שנאי מבדד המזין מעגל אחד, ואין בו משגוח קבוע לפיקוח על הבידוד.
• תשובה 2: באיפוס קיים מוליך PEN מוארק, ובתרשים אין כלל מוליך אפס.
• תשובה 3: בהארקת הגנה מוארקת נקודת הכוכב של מקור הזינה; כאן אין הארקת שיטה, ובמקומה מותקן משגוח.

1. על-ידי מוליך א' בלבד, אין לחבר את מוליך ב.'
2. על-ידי מוליך ב' בלבד. אין לחבר את מוליך א.'
3. ניתן לחבר את מוליך א' או את מוליך ב.'
4. נדרש לחברת גם את מוליך א' וגם את מוליך ב.'

בשרטוט מוליך א' מחבר את נקודת הכוכב של השנאי אל פס השוואת הפוטנציאלים, ומוליך ב' מחבר את פס האפסים שבלוח אל אותו פס. תקנות ההארקות דורשות להאריק את נקודת האפס של מקור הזינה קרוב ככל האפשר למקור, וזה בדיוק תפקידו של מוליך א'. הגנה באיפוס נכללת בהגדרה גם בצורת TN-S, והתקנות אוסרות במפורש כל חיבור נוסף בתוך המבנה בין מוליך האפס לבין מוליך ההארקה מעבר לחיבור האחד; מוליך ב' הוא חיבור נוסף כזה, והוא היה יוצר מסלול מקביל שבו חלק מזרם העומס זורם דרך מערכת ההארקה. לכן יש לחבר את מוליך א' בלבד.

• תשובה 2: מוליך ב' לבדו אינו מאריק את נקודת האפס קרוב למקור הזינה כנדרש בתקנה 9.
• תשובה 3: אין חופש בחירה: הארקת השיטה נעשית בנקודת האפס של מקור הזינה.
• תשובה 4: חיבור שני המוליכים יוצר חיבור שני בין האפס להארקה בתוך המבנה, בניגוד לתקנה 40(ג), והופך את השיטה בפועל ל-TN-C-S ולא ל-TN-S

1. 0.46 אמפר.
2. 1 אמפר
3. 0.1 אמפר.
4. 4.6 אמפר.

מפסק מגן כהגנה בלעדית מותר בקרון מגורים ובמיתקן ארעי, ובמקרה זה קובעת התקנה שההתנגדות בין אלקטרודת המיתקן לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על המתח המותר חלקי זרם ההפעלה הנומינלי. במיתקן שאינו בעל סכנה מוגברת המתח המותר הוא 50 וולט, ולכן זרם ההפעלה המרבי הוא 50 חלקי 50 אוהם, כלומר אמפר אחד.

• תשובה 1: 0.46 אמפר מתאים למתח מותר של 23 וולט, שאינו הערך שבתקנה.
• תשובה 3: 0.1 אמפר בטוח אך אינו הערך המרבי שהשאלה מבקשת.
• תשובה 4: 4.6 אמפר מפתח מתח מגע של 230 וולט ואינו מגן כלל.

1. 30 A
2. 16 A
3. 6.5 A
4. 3 A

כשמפסק מגן משמש הגנה בלעדית, עכבת לולאת התקלה צריכה להיות נמוכה דיה כך שבקצר בין מופע להארקה יתפתח זרם הגדול לפחות פי עשרה מזרם ההפעלה הנומינלי של מפסק המגן. בעכבה של 7.41 אוהם מתפתח זרם קצר של כ-31 אמפר, ולכן זרם ההפעלה לא יעלה על עשירית ממנו, כ-3.1 אמפר. הערך התקני המתאים הוא 3 אמפר. החלופה השנייה שבתקנה, הנוסחה U חלקי זרם ההפעלה, מתייחסת להתנגדות האלקטרודה ולא לעכבת הלולאה, ולכן אין להציב בה את 7.41 אוהם.

• תשובה 1: 30 אמפר הוא בערך זרם הקצר עצמו, ולא עשירית ממנו.
• תשובה 2: 16 אמפר גבוה בהרבה מעשירית זרם הקצר.
• תשובה 3: 6.5 אמפר מתקבל מהצבת עכבת הלולאה בנוסחה המיועדת להתנגדות האלקטרודה, וזו הצבה שגויה.

1. נדרש לבצע איפוס בכל אחד מלוחות החשמל הראשיים של הבניינים, ובסמוך ללוח החשמל הראשי של החניון.
2. נדרש לבצע איפוס יחיד במבנה עם גודל החיבור הציבורי הגדול ביותר, ובלבד שמרחק החיבור מהשנאי יעלה על 50 מ.'
3. אין לבצע איפוס כל עוד קיימת הארקת שיטה לשנאי (שבמקרה זה משמשת כאיפוס יחיד במתקן.)
4. נדרש לבצע איפוס בלוח החלוקה הראשי של השנאי בצד מתח נמוך ואיפוס נוסף באחד מהלוחות הראשיים במתקן.

כאן חדר השנאים נמצא בתוך החניון, כלומר בתוך המבנה שבעל הארקת היסוד המשותפת. הארקת השיטה של השנאי מחוברת לפס השוואת הפוטנציאלים של המבנה, ולכן החיבור הזה עצמו הוא החיבור היחיד בין נקודת האפס למערכת ההארקה — המיתקן מוגן בשיטת TN-S. ועדת הפירושים קבעה שבכל מצב של זינה יתקיים איפוס יחיד. אסור אפוא לבצע איפוס נוסף בלוח כלשהו במתחם: הארקת השיטה של השנאי היא האיפוס היחיד.

• תשובה 1: איפוס בכל בניין ובחניון יוצר כמה חיבורים בין האפס להארקה בתוך מבנה אחד.
• תשובה 2: אין צורך באיפוס נוסף, והתנאי של 50 מטרים אינו קיים בתקנות.
• תשובה 4: איפוס נוסף מעבר להארקת השיטה של השנאי יוצר שני חיבורים בין האפס להארקה, בניגוד לכלל האיפוס היחיד.

1. נדרש לבצע איפוס בכל אחד מלוחות החשמל הציבוריים של הבניינים, ובסמוך ללוח חשמל החניון.
2. במתקן שכזה לא ניתן לבצע איפוס מכיוון שהשנאי והצרכנים אינם נמצאים באותו תחום השפעה של הארקת היסוד.
3. נדרש לבצע איפוס אחד בסמוך לחיבור הגדול ביותר.
4. נדרש לבצע איפוס אחד בחניון. בבנייני המגורים ניתן ליישם כל שיטת הגנה אחרת שהמתכנן מצא כמתאימה.

שלושת הבניינים בנויים על חניון משותף ולכן הארקת היסוד שלהם משותפת, והמתחם הוא מבנה אחד. חדר השנאים נמצא במגרש אחר, והזינה נכנסת למתחם במתח נמוך. בדיוק במקרה כזה קבעה ועדת הפירושים שיש לבצע איפוס יחיד במבנה. האיפוס האחד יבוצע בסמוך לחיבור הגדול ביותר, ומרגע שבוצע — כל המתחם מוגן בשיטת האיפוס, ולא ניתן לבחור בבניינים שיטה אחרת.

• תשובה 1: איפוס בכל בניין ובחניון יוצר כמה חיבורים בין האפס להארקה בתוך מבנה אחד.
• תשובה 2: אין מניעה לאיפוס; הוועדה קבעה איפוס יחיד במבנה.
• תשובה 4: המתחם הוא מבנה אחד בעל הארקת יסוד אחת; לא ניתן להפעיל בחלק ממנו שיטת הגנה אחרת.

1. 6
2. 7
3. 8
4. 9

תקנות ההארקות מונות רשימה סגורה של אמצעי ההגנה בפני חישמול המותרים, ובה שבעה פריטים: איפוס, הארקת הגנה, זינה צפה, הפרד מגן, מתח נמוך מאוד, מפסק מגן ובידוד מגן.

• תשובה 1: שש חסר אחד מן הרשימה.
• תשובה 3: אין שמונה אמצעים ברשימה.
• תשובה 4: אין תשעה אמצעים ברשימה.

1. ניתוק גוף מחושמל מהזינה.
2. מניעת סגירתו של מעגל לולאת תקלה.
3. מניעת הופעת מתח העולה על 50 וולט.
4. מניעת הופעתו של מתח על חלק נגיש של גוף מכשיר, גם בזמן תקלה בו.

תקנות ההארקות מפרטות את תכליתו של כל אמצעי הגנה בנפרד. באיפוס, תקלת בידוד יוצרת זרם קצר גבוה בלולאת התקלה, המפעיל את המבטח ומנתק את הגוף המחושמל מן הזינה. זו בדיוק הלשון שבתקנה: ניתוק גוף מחושמל מהזינה.

• תשובה 2: מניעת סגירת לולאת התקלה היא תכליתם של זינה צפה ושל הפרד מגן.
• תשובה 3: מניעת מתח העולה על 50 וולט היא תכליתו של מתח נמוך מאוד.
• תשובה 4: מניעת הופעת מתח על חלק נגיש היא תכליתו של בידוד מגן.

1. איפוס.
2. הפרד מגן.
3. מתח נמוך מאוד.
4. בידוד מגן.

שלושה אמצעים פועלים בדרך של ניתוק הגוף המחושמל מן הזינה: איפוס, הארקת הגנה ומפסק מגן. מבין ארבע האפשרויות שברשימה רק האיפוס נמנה עמם. הפרד מגן מונע את סגירת לולאת התקלה דרך גוף האדם, מתח נמוך מאוד מונע הופעת מתח העולה על 50 וולט, ובידוד מגן מונע את הופעת המתח על חלק נגיש.

• תשובה 2: הפרד מגן מונע את סגירתו של מעגל לולאת התקלה דרך גוף אדם.
• תשובה 3: מתח נמוך מאוד מונע הופעת מתח העולה על 50 וולט.
• תשובה 4: בידוד מגן מונע הופעת מתח על חלק נגיש של גוף המכשיר.

1. הארקת הגנה.
2. הפרד מגן.
3. מתח נמוך מאוד.
4. בידוד מגן.

בידוד מגן הוא שימוש בציוד המוגן בבידוד כפול או בבידוד מוגבר, כלומר ציוד סוג II. תכליתו, כלשון התקנה, היא מניעת הופעתו של מתח על חלק נגיש של גוף המכשיר, גם בזמן תקלה בו; שכבת הבידוד השנייה מונעת את המגע בין החלק החי לבין המעטה גם כאשר הבידוד הבסיסי נכשל.

• תשובה 1: הארקת הגנה פועלת בדרך של ניתוק הגוף המחושמל מן הזינה.
• תשובה 2: הפרד מגן מונע את סגירתו של מעגל לולאת התקלה דרך גוף אדם.
• תשובה 3: מתח נמוך מאוד מונע הופעת מתח העולה על 50 וולט.

1. איפוס TN-S.
2. הארקת הגנה.
3. מתח נמוך מאוד.
4. מפסק מגן.

האמצעים הפועלים בדרך של ניתוק הגוף המחושמל מן הזינה הם איפוס, הארקת הגנה ומפסק מגן. מתח נמוך מאוד אינו פועל בדרך זו כלל: תכליתו היא מניעת הופעתו של מתח העולה על 50 וולט, כלומר הגבלת המתח מלכתחילה במקום ניתוק לאחר התקלה.

• תשובה 1: איפוס פועל בניתוק הגוף המחושמל מן הזינה.
• תשובה 2: הארקת הגנה פועלת בניתוק הגוף המחושמל מן הזינה.
• תשובה 4: מפסק מגן פועל בניתוק הגוף המחושמל מן הזינה.

1. ניתוק גוף מחושמל מהזינה.
2. מניעת סגירתו של מעגל לולאת תקלה.
3. מניעת הופעת מתח העולה על 50 וולט.
4. מניעת הופעתו של מתח על חלק נגיש של גוף מכשיר, גם בזמן תקלה בו.

בזינה צפה אין הארקת שיטה, ולכן תקלת בידוד ראשונה אינה סוגרת מעגל דרך האדמה ואינה מייצרת זרם תקלה מסוכן. תכלית האמצעי, כלשון התקנה, היא מניעת סגירתו של מעגל לולאת תקלה דרך גוף אדם, ובד בבד מתן התרעה על תקלת הבידוד באמצעות המשגוח, כדי שהתקלה תתוקן לפני שתופיע תקלה שנייה.

• תשובה 1: ניתוק הגוף המחושמל מן הזינה הוא תכליתם של איפוס, הארקת הגנה ומפסק מגן.
• תשובה 3: מניעת מתח העולה על 50 וולט היא תכליתו של מתח נמוך מאוד.
• תשובה 4: מניעת הופעת מתח על חלק נגיש היא תכליתו של בידוד מגן.

1. ניתוק גוף מחושמל מהזינה.
2. מניעת סגירתו של מעגל לולאת תקלה.
3. מניעת הופעת מתח העולה על 50 וולט.
4. מניעת הופעתו של מתח על חלק נגיש של גוף מכשיר, גם בזמן תקלה בו.

מתח נמוך מאוד אינו פועל בדרך של ניתוק לאחר התקלה אלא בהגבלת המתח מלכתחילה. תכליתו, כלשון התקנה, היא מניעת הופעת מתח העולה על 50 וולט, וזאת בהתאם להגדרה שלפיה מתח נמוך מאוד הוא מתח שאינו עולה על 50 וולט והוא יכול לשמש, כשלעצמו, כאמצעי הגנה בפני חישמול.

• תשובה 1: ניתוק הגוף המחושמל מן הזינה הוא תכליתם של איפוס, הארקת הגנה ומפסק מגן.
• תשובה 2: מניעת סגירת לולאת התקלה היא תכליתם של זינה צפה ושל הפרד מגן.
• תשובה 4: מניעת הופעת מתח על חלק נגיש היא תכליתו של בידוד מגן.

1. ניתוק גוף מחושמל מהזינה.
2. מניעת סגירתו של מעגל לולאת תקלה.
3. מניעת הופעת מתח העולה על 50 וולט.
4. מניעת הופעתו של מתח על חלק נגיש של גוף מכשיר, גם בזמן תקלה בו.

בידוד מגן מבוסס על ציוד סוג II, שחלקיו החיים מבודדים בבידוד כפול או בבידוד מוגבר. תכליתו, כלשון התקנה, היא מניעת הופעתו של מתח על חלק נגיש של גוף המכשיר, גם בזמן תקלה בו: שכבת הבידוד השנייה מונעת מגע בין החלק החי לבין המעטה החיצוני גם כאשר הבידוד הבסיסי נכשל, ולכן אין צורך בהארקת המעטה ואין צורך בניתוק.

• תשובה 1: ניתוק הגוף המחושמל מן הזינה הוא תכליתם של איפוס, הארקת הגנה ומפסק מגן.
• תשובה 2: מניעת סגירת לולאת התקלה היא תכליתם של זינה צפה ושל הפרד מגן.
• תשובה 3: מניעת מתח העולה על 50 וולט היא תכליתו של מתח נמוך מאוד.

1. אין להתקין אלקטרודה בקרקע בעלת תכונות איכול גבוהות.
2. על ידי הטמנה בבטון.
3. לא נדרש להגן על האלקטרודה.
4. על ידי בדיקה ויזואלית כל 5 שנים.

תקנות ההארקות קובעות שבקרקע בעלת תכונות איכול גבוהות יש להשתמש באלקטרודה העמידה בפני איכול, כגון נחושת או פלדה מצופה נגד איכול, או להגן עליה כראוי, והדוגמה שהתקנה נותנת להגנה כזו היא הטמנה בבטון. הבטון מפריד בין המתכת לבין הקרקע התוקפנית ובד בבד שומר על מוליכות סבירה אל האדמה.

• תשובה 1: התקנות מתירות התקנה בקרקע כזו בכפוף לבחירת חומר עמיד או להגנה מתאימה.
• תשובה 3: קיימת דרישה מפורשת להגן על האלקטרודה או לבחור חומר עמיד.
• תשובה 4: בדיקה תקופתית אחת לחמש שנים נדרשת במיתקנים בעלי סכנת איכול מוגבר, אך היא אמצעי בקרה ולא אמצעי הגנה על האלקטרודה.

1. מוליך שזור מנחושת בחתך 10 ממ"ר.
2. מוליך שזור מנחושת בחתך 16 ממ"ר.
3. פס נחושת בחתך x1.510 מ"מ.
4. פס פלדה מגולוונת בחתך x2.520 מ"מ.

לפני פירוק חלקי צנרת מים מתכתית יותקנו גשרים מתכתיים המבטיחים רציפות חשמלית. התקנות קובעות מידות מזעריות לגשר לפי צורתו וחומרו: פס נחושת 1.5 על 20 מילימטרים, פס פלדה מגולוונת 2.5 על 20 מילימטרים, מוליך שזור מנחושת בחתך 25 ממ"ר ומוליך שזור מפלדה מגולוונת בחתך 50 ממ"ר. מבין האפשרויות רק פס הפלדה המגולוונת שמידותיו 2.5 על 20 מילימטרים עומד בטבלה; שני המוליכים השזורים מנחושת שברשימה, 10 ו-16 ממ"ר, קטנים מן המזערי של 25 ממ"ר, ופס הנחושת שרוחבו 10 מילימטרים צר מן הנדרש.

• תשובה 1: מוליך שזור מנחושת בחתך 10 ממ"ר קטן בהרבה מן המזערי של 25 ממ"ר.
• תשובה 2: מוליך שזור מנחושת בחתך 16 ממ"ר עדיין קטן מן המזערי של 25 ממ"ר
• תשובה 3: פס נחושת שרוחבו 10 מילימטרים צר מן הרוחב המזערי של 20 מילימטרים.

1. מוליך שזור מפלדה מגולוונת בחתך 35 ממ"ר.
2. מוליך שזור מפלדה מגולוונת בחתך 50 ממ"ר.
3. פס פלדה מגולוונת בחתך x1.510 מ"מ.
4. מוליך שזור מנחושת בחתך 4 ממ"ר.

לפי טבלת החתכים שבתקנות, מוליך שזור מפלדה מגולוונת המשמש כגשר בצנרת מים מתכתית יהיה בחתך של 50 ממ"ר לפחות ובקוטר גיד של 3.0 מילימטרים לפחות. מבין האפשרויות רק המוליך השזור מפלדה מגולוונת בחתך 50 ממ"ר עומד בכך: החתך 35 ממ"ר קטן מן המזערי, פס הפלדה שרוחבו 10 מילימטרים ועוביו 1.5 מילימטרים קטן משני הממדים הנדרשים לפס פלדה, והמוליך מנחושת בחתך 4 ממ"ר רחוק מאוד מן המזערי של 25 ממ"ר.

• תשובה 1: 35 ממ"ר פלדה מגולוונת קטן מן המזערי של 50 ממ"ר.
• תשובה 3: פס פלדה מגולוונת נדרש להיות 2.5 על 20 מילימטרים; 1.5 על 10 קטן בשני הממדים.
• תשובה 4: מוליך נחושת בחתך 4 ממ"ר קטן בהרבה מן המזערי של 25 ממ"ר.

1. לא ניתן. בהתאם לתקנת משנה 39(א) בתקנות החשמל (הארקות ואמצעי הגנה בפני חשמול) חל איסור על שימוש באיפוס במבנה שאין בו הארקת יסוד.
2. ניתן. אמנם ביצוע איפוס במבנה שכזה מחייב התקנת אלקטרודה מקומית תקנית, ביצוע השוואת פוטנציאלים ראויה העשויה להתקבל ע"י חיבור כל השירותים המתכתיים במבנה לפה"פ, ובנוסף ע"י הטמנת טבעת מתכתית היקפית.
3. ניתן. ע"י ביצוע השוואת פוטנציאלים במבנה בלבד, ובדיקה המאשרת שערך עכבת לולאת התקלה אינו עולה על 20Ω.
4. לא ניתן. ברגע התקנת אלקטרודה מקומית שיטת ההגנה המיושמת היא TT, ולפי תקנה משנה 37 בתקנות החשמל הארקות ואמצעי הגנה בפני חשמול) חל איסור על שימוש באיפוס והארקת הגנה באותו מבנה.(

הכלל הוא שאין להשתמש באיפוס במבנה שאין בו הארקת יסוד, אך התקנות קובעות חריג: מותר להשתמש באיפוס במבנה שאין בו הארקת יסוד אם יש לו אלקטרודת הארקה מקומית וקיימת בו השוואת פוטנציאלים כנדרש בתקנות הארקות יסוד, למעט חובת החיבור לזיון המבנה. במבנה יביל אין זיון בטון להתחבר אליו, ולכן החריג נועד בדיוק למקרה זה: אלקטרודה מקומית תקנית, חיבור כל השירותים המתכתיים אל פס השוואת הפוטנציאלים והשלמת המערכת בטבעת מתכתית היקפית טמונה. בנוסף נדרש שההתנגדות בין האלקטרודה לבין המסה הכללית של האדמה לא תעלה על 20 אוהם.

• תשובה 1: תקנה 39(א) אכן אוסרת, אך תקנה 39(ב) קובעת חריג מפורש למבנה בלא הארקת יסוד.
• תשובה 3: השוואת פוטנציאלים לבדה אינה מספיקה; נדרשת גם אלקטרודת הארקה מקומית, והערך 20 אוהם מתייחס להתנגדות האלקטרודה לאדמה ולא לעכבת לולאת התקלה.
• תשובה 4: התקנת אלקטרודה מקומית אינה הופכת את השיטה ל-TT; האיפוס נשאר חיבור ה-PEN אל פס השוואת הפוטנציאלים, ותקנה 37 אוסרת שילוב של שתי השיטות באותו מבנה ולא את החריג שבתקנה 39(ב).

1. אין חובה להאריק את הצינור מאחר והכבל משרת מכשירים מסוג II.
2. חובה להאריק את הצינור המתכתי בכל מקרה.
3. חובה להאריק את הצינור המתכתי רק כאשר הוא מזין מכשיר קבוע מסוג I.
4. אין חובה להארקת הצינור אלא בהתאם להנחיית המתכנן.

תקנות ההארקות מונות במפורש את צינורות המתכת שבהם מושחלים מוליכים מבודדים בין גופי המתכת שיש להגן עליהם בפני חישמול, כלומר להאריקם. החובה נובעת מן העובדה שהמובל עצמו עלול להיהפך לחי אם ייפגע בידוד המוליך שבתוכו, והיא אינה תלויה בסוג הציוד המוזן דרכו. שיטת ההגנה במבנה היא איפוס, ולכן מוליך ההארקה של המעגל מחובר בסופו של דבר אל פס השוואת הפוטנציאלים. הפטור שבתקנה 35 עוסק במעטים מתכתיים המגינים על ציוד ולא במובלים.

• תשובה 1: סוג הכלים המוזנים אינו משנה; החובה חלה על המובל המתכתי עצמו.
• תשובה 3: החובה אינה מוגבלת למקרה של מכשיר קבוע מסוג I.
• תשובה 4: מדובר בחובה שבתקנות ולא בשיקול דעת של המתכנן.

1. החשמלאי יתחשמל, אך מפסק המגן יזהה את זרם התקלה שעובר דרך גופו לאדמה, וינתק את החשמל לדירה.
2. החשמלאי יתחשמל ומפסק המגן לא יפעל, מכיוון שאין בדירה מוליך הארקה.
3. החשמלאי לא יתחשמל כלל משום שהמכונה אינה מוארקת ולכן לא ייסגר מעגל דרכו.
4. מפסק המגן ינתק את החשמל מיד עם היווצרות התקלה במכונה, עוד לפני שהחשמלאי ייגע בה.

בדירה שאין בה מוליך הארקה, תקלת בידוד בין המופע לגוף המכונה מעלה את גוף המכונה למתח המופע, אך אינה יוצרת זרם תקלה כל עוד אין מסלול לאדמה. לכן מפסק המגן אינו פועל ברגע היווצרות התקלה. כאשר החשמלאי נוגע בגוף המכונה, גופו נעשה המסלול אל האדמה: זרם זורם דרכו, ומאחר שהוא חוזר אל המקור דרך האדמה ולא דרך מוליך האפס, נוצר חוסר איזון בין הזרם הנכנס לזרם היוצא שמפסק המגן מודד, והוא מנתק. החשמלאי מתחשמל, אך הניתוק המהיר מגביל את משך הזרם ואת חומרת הפגיעה.

• תשובה 2: מפסק המגן אינו נזקק למוליך הארקה; הוא מודד את הפרש הזרמים ופועל גם כשהזרם חוזר דרך גוף האדם.
• תשובה 3: גוף האדם העומד על הרצפה סוגר את המעגל אל האדמה, ולכן ההתחשמלות מתרחשת.
• תשובה 4: בלא מוליך הארקה אין זרם דלף בזמן התקלה עצמה, ולכן המפסק אינו פועל לפני המגע.

1. אסור בכל מצב-אלומיניום רגיש לקורוזיה ואינו מאושר כמוליך הארקה עצמאי.
2. מותר רק כאשר מדובר בגיד אלומיניום כחלק ממבנה מוליך לפי תקנות החשמל.
3. מותר בכל מצב אם עובי הגיד תקני ובוצעו סופיות מתאימות.
4. מותר להשתמש בגידים נפרדים מאלומיניום אם הם מותקנים בתוך מובל לפי חוק החשמל.

תקנות ההארקות מבחינות בין מוליך הארקה המותקן בנפרד מיתר מוליכי המעגל לבין מוליך המותקן יחד איתם. הטבלה שבתקנה 25(ד), החלה על מוליך הארקה המותקן עם מוליכי המעגל, מתירה במפורש אלומיניום בחתך שווה למוליך המופע בחתכים שבין 6 ל-16 ממ"ר; זהו המקרה של גיד הארקה בתוך כבל. לעומת זאת הטבלה שבתקנה 25(ג), החלה על מוליך הארקה נפרד, מונה אלומיניום רק כמוליך שזור מחוץ למבנה או ברשת עילית, ואינה מכירה בו כמוליך הארקה נפרד בתוך מבנה.

• תשובה 1: אין איסור מוחלט; טבלת תקנה 25(ד) מתירה אלומיניום כגיד הארקה בתוך כבל.
• תשובה 3: ההיתר אינו תלוי בסופיות אלא במבנה ההתקנה: הגיד חייב להיות חלק ממבנה המוליך.
• תשובה 4: מוליך אלומיניום נפרד בתוך מובל בתוך מבנה אינו מופיע בטבלת תקנה 25(ג).