1. כן, הפס יכול להיות בין 1.5 ל-2.0 מטר מעל הרצפה.
2. כן, הפס יכול להיות בין 1.8 ל-2.4 מטר מעל הרצפה.
3. לא, הפס צריך להיות בין 2.0 ל-2.5 מטר מעל הרצפה.
4. לא, הפס צריך להיות בין 1.5 ל-2.0 מטר מעל הרצפה.

התקנות קובעות שפס השוואת הפוטנציאלים יותקן בגובה 1.80 מטר עד 2.40 מטר מהרצפה. הפס הותקן בגובה 2.00 מטר, והגבהת מפלס הרצפה ב-20 ס"מ מקטינה את גובהו היחסי ל-1.80 מטר — עדיין בתוך התחום המותר. ההתקנה נשארת אפוא תקינה.

• תשובה 1: התחום המותר מתחיל ב-1.80 מטר ומגיע עד 2.40 מטר, לא עד 2.0 מטר.
• תשובה 3: אין דרישה של 2.0 עד 2.5 מטר; זהו תחום שאינו קיים בתקנות.
• תשובה 4: הגובה שהתקבל, 1.80 מטר, נמצא בתוך התחום המותר ולכן ההתקנה תקינה.

1. ניתן להתקין את הפה"פ מחוץ למבנה ולחברו לאחד הפלחים היוצאים מפאות המבנה, לאחת יציאות"חוץ"/"קוץ.)"(
2. ניתן להתקין את הפה"פ במיקומו כמתוכנן, ובמקום לחברו באמצעות פלח, לגשרו לאחד הפלחים היוצאים מפאות המבנה עם מוליך הארקה בחתך 25 מ"מ לפחות.
3. החשמלאי התקין את כל היסוד בהתאם לתקנות (קיימת השוואת פוטנציאלים) ולכן ניתן ולהשתמש בהארקת מים כמקור הארקה.
4. על החשמלאי לחשוף מחדש את הפלח בבטון ולרתכו כראוי לפלח חדש שיחובר לפה"פ הראשי כמתוכנן בכל מקרה.

מוליך ההארקה שבין טבעת הגישור לבין פס השוואת הפוטנציאלים חייב להיות מפלדה, במידות המזעריות של הטבעת עצמה, שלם לכל אורכו ומותקן בתוך קירות המבנה. פס השוואת הפוטנציאלים עצמו חייב להיות מותקן בתוך המבנה. יציאות החוץ מטבעת הגישור נועדו ליעדים אחרים — הגנה בפני ברקים, אלקטרודה נוספת, מבנה אחר, הארקת תורן אנטנה — ולא לחיבור פס השוואת הפוטנציאלים. לפיכך אין דרך לעקוף את הפלח שנטמן: יש לחשוף אותו ולרתך אליו פלח חדש. ריתוך הוא אמצעי חיבור מותר במפורש בתקנות.

• תשובה 1: פס השוואת הפוטנציאלים חייב להיות מותקן בתוך המבנה, ויציאות החוץ נועדו ליעדים אחרים ולא לחיבורו.
• תשובה 2: המוליך שבין הטבעת לפס חייב להיות מפלדה במידות הטבעת ושלם לכל אורכו; גישור בנחושת 25 ממ"ר אינו עומד בדרישה.
• תשובה 3: צנרת מים מותרת כמוליך הארקה רק במבנים שהיו קיימים לפני תחילת התקנות, ואינה תחליף להארקת יסוד במבנה חדש.

1. על החשמלאי לבצע מדידה של עכבת לולאת התקלה כאשר כל האלמנטים המתכתיים מחוברים לפה"פ.
2. על החשמלאי לבצע מדידה של עכבת לולאת התקלה דרך הארקת היסוד, כאשר היא מנותקת מהפה"פ.
3. על החשמלאי לבצע מדידה של עכבת לולאת התקלה דרך הארקת היסוד, כאשר לפה"פ מחוברת הארקת שעון המים של המבנה.
4. על החשמלאי לבצע מדידה של עכבת לולאת התקלה דרך הארקת היסוד, כאשר גם האיפוס וגם הפלח מחוברים לפה"פ, ולוודא שתוצאה קטנה מ-20Ω.

התקנות קובעות במפורש את אופן המדידה: עכבת לולאת התקלה נמדדת דרך הארקת היסוד כאשר הארקת היסוד מנותקת מפס השוואת הפוטנציאלים. הניתוק נדרש כדי שהמדידה תשקף את מסלול הארקת היסוד עצמו ולא מסלולים מקבילים דרך שאר המערכות המחוברות לפס.

• תשובה 1: חיבור כל האלמנטים המתכתיים לפס יוצר מסלולים מקבילים ומעוות את תוצאת המדידה — ההפך מן הנדרש.
• תשובה 3: הארקת שעון המים מהווה מסלול מקביל נוסף שיש לנתקו, ולא להוסיפו.
• תשובה 4: המדידה נעשית כשהארקת היסוד מנותקת מן הפס; ערך 20 אוהם הוא קריטריון להתנגדות למסה הכללית של האדמה לצורך איפוס, לא לעכבת הלולאה במדידה זו.

1. מוט פלדה עגול בקוטר 8 מ"מ.
2. פס פלדה בעובי 3 מ"מ וחתך 100 ממ"ר.
3. מוט פלדה עגול בקוטר 12 מ"מ.
4. פס פלדה בעובי 3.5 מ"מ וחתך 90 ממ"ר.

התקנות מתירות שלושה סוגים של אלקטרודת הארקת יסוד: פס פלדה בעובי 3.5 מילימטרים לפחות ובחתך 100 ממ"ר לפחות, מוט פלדה עגול בקוטר 10 מילימטרים לפחות, או פלדת הזיון של המבנה בקוטר 10 מילימטרים לפחות. מוט בקוטר 12 מילימטרים עומד בדרישה. כל אחת משאר האפשרויות חסרה בפרט אחד.

• תשובה 1: קוטר 8 מילימטרים קטן מ-10.
• תשובה 2: עובי 3 מילימטרים קטן מ-3.5.
• תשובה 4: חתך 90 ממ"ר קטן מ-100.

1. חיבור פס השוואת פוטנציאלים.
2. חיבור הגנה נגד ברקים.
3. חיבור מסנן נגד הרמוניות.
4. כל התשובות נכונות.

תקנות הארקות יסוד קובעות שמטבעת הגישור תוצא יציאת חוץ אחת לפחות מכל צד של המבנה, ומונות למה משמשות היציאות: חיבורים של הגנה נגד ברקים, אלקטרודה נוספת, מבנה אחר, הארקת תורן של אנטנה, ומיתקנים אחרים החייבים חיבור לאלקטרודת הארקת יסוד. מבין האפשרויות שברשימה רק ההגנה נגד ברקים נמנית עם הייעודים הללו. פס השוואת הפוטנציאלים מחובר אל טבעת הגישור במוליך ההארקה הראשי ולא דרך יציאת חוץ, ומסנן הרמוניות אינו מיתקן החייב חיבור לאלקטרודת הארקת יסוד.

• תשובה 1: פס השוואת הפוטנציאלים מחובר לטבעת הגישור במוליך ההארקה הראשי שבתוך קירות המבנה, ולא דרך יציאת חוץ.
• תשובה 3: מסנן הרמוניות אינו נמנה עם המיתקנים החייבים חיבור לאלקטרודת הארקת יסוד.
• תשובה 4: התשובה השלישית שגויה, ולכן אין לומר שכל התשובות נכונות

1. פס אלומיניום בעובי 4 מ"מ וברוחב 80 מ"מ.
2. פס סגסוגת של נחושת בעובי 2 מ"מ וברוחב 60 מ"מ.
3. פס נחושת בעובי 4 מ"מ וברוחב 40 מ"מ.
4. פס מכל סוג מתכת שוות ערך ובגודל מתאים למספר החיבורים.

תקנות הארקות יסוד קובעות רשימה סגורה של שתי חלופות למבנה פס השוואת הפוטנציאלים: פס נחושת שעוביו 4 מילימטרים לפחות ורוחבו 40 מילימטרים לפחות, או פס מסגסוגת המכילה לפחות חמישים אחוזי נחושת ובחתך של 160 ממ"ר לפחות. מבין האפשרויות שברשימה רק פס הנחושת שמידותיו 4 על 40 מילימטרים עומד בדרישה. פס אלומיניום אינו מופיע כלל, ופס סגסוגת שחתכו 120 ממ"ר קטן מן החתך המזערי.

• תשובה 1: אלומיניום אינו מופיע בין החומרים המותרים לפס השוואת פוטנציאלים.
• תשובה 2: חתך של 120 ממ"ר קטן מן המזערי של 160 ממ"ר לסגסוגת.
• תשובה 4: הרשימה שבתקנה סגורה ואינה מתירה כל מתכת שוות ערך

1. ריבוי פסי השוואת פוטנציאלים אסור. יש לחבר את כל השירותים המתכתיים אל פס השוואת פוטנציאלים אחד, שבו יבוצע גם האיפוס.
2. אפשר להתקין במבנה מספר פסי השוואת פוטנציאלים משניים, שיחוברו בצורה מתאימה אל טבעת הגישור של המבנה ואל פס השוואת הפוטנציאלים הראשי, שבו יתבצע האיפוס.
3. ריבוי פסי השוואת פוטנציאלים מותר רק אם שיטת ההגנה מפני חשמול היא הארקת הגנה והוא אסור במקרה זה שבו מוגן המתקן באיפוס.
4. ריבוי פסי השוואת פוטנציאלים מותר רק אם שטח הרצפה במבנה הוא מעל 1000 מ"ר.

התקנות אינן מחייבות שכל השירותים המתכתיים יגיעו בקו ישיר אל פס אחד. הן קובעות שאל פס השוואת הפוטנציאלים יחוברו השירותים המתכתיים במוליכי חיבור נפרדים, ולצד זאת מחייבות להוציא מטבעת הגישור יציאת חוץ אחת לפחות מכל צד של המבנה, שתשמש בין השאר למיתקנים אחרים החייבים חיבור לאלקטרודת הארקת היסוד. שתי ההוראות יחד מתירות את הפתרון המקובל במבנה גדול: פסים משניים הפזורים באזורי המבנה, שכל אחד מהם מחובר אל טבעת הגישור ואל הפס הראשי. הטעם הנדסי: מוליך חיבור ארוך מאבד את תכליתו — עכבתו מייצרת הפרש פוטנציאלים בין השירותים שאותם הוא אמור להשוות. האיפוס עצמו נשאר בפס הראשי.

• תשובה 1: אין בתקנות איסור על ריבוי פסים. הן אף מחייבות פס לכל כניסת אספקה כשקיימת יותר מאחת.
• תשובה 3: ריבוי הפסים אינו תלוי בשיטת ההגנה. השוואת הפוטנציאלים נדרשת בכל השיטות.
• תשובה 4: שטח הרצפה אינו קריטריון בתקנות. הקריטריון הוא רציפות חשמלית והשוואת פוטנציאלים אפקטיבית.

1. התקנת פה"פ יכולה להתבצע ע"י אדם שאינו חשמלאי.
2. התקנת פה"פ תבוצע ע"י חשמלאי או בפיקוחו.
3. התקנת פה"פ תבוצע ע"י חשמלאי בלבד.
4. התקנת פה"פ תבוצע ע"י חשמלאי בפיקוחו של קבלן בניין.

התקנות מבחינות במפורש בין שני מרכיבים של הארקת היסוד. את האלקטרודה ואת מוליך ההארקה שבין האלקטרודה לבין הפס מותר להתקין בידי חשמלאי או בפיקוחו, מפני שהעבודה נעשית בשלב היציקה בידי אנשי בניין. לעומת זאת את פס השוואת הפוטנציאלים עצמו, את מוליכי החיבור ואת מוליכי ההארקה, לרבות החיבורים ביניהם, מותר להתקין בידי חשמלאי בלבד — בלי אפשרות של פיקוח בלבד.

• תשובה 1: אדם שאינו חשמלאי אינו רשאי להתקין את הפס כלל.
• תשובה 2: אפשרות הפיקוח חלה על האלקטרודה ועל מוליך ההארקה שבין האלקטרודה לפס, ולא על הפס עצמו.
• תשובה 4: פיקוח של קבלן בניין אינו רלוונטי. הפיקוח שבתקנות הוא פיקוח של חשמלאי.

1. התקנת מוליך הארקה הנ"ל יכולה להתבצע ע"י אדם שאינו חשמלאי.
2. התקנת מוליך הארקה הנ"ל תבוצע ע"י חשמלאי או בפיקוחו.
3. התקנת מוליך הארקה הנ"ל תבוצע ע"י חשמלאי בלבד.
4. התקנת מוליך הארקה הנ"ל תבוצע ע"י חשמלאי בפיקוחו של קבלן בניין.

מוליך ההארקה שבקטע שבין אלקטרודת הארקת היסוד לבין פס השוואת הפוטנציאלים מותקן בשלב הבנייה, ולכן התקנות מתירות את התקנתו בידי חשמלאי או בפיקוחו. זו נקודת ההבחנה מן הפס עצמו, שהתקנתו שמורה לחשמלאי בלבד.

• תשובה 1: אדם שאינו חשמלאי רשאי לבצע את העבודה רק בפיקוח חשמלאי, ולא באופן עצמאי.
• תשובה 3: דרישת חשמלאי בלבד חלה על פס השוואת הפוטנציאלים ועל מוליכי החיבור, ולא על הקטע שבין האלקטרודה לפס.
• תשובה 4: הפיקוח הנדרש הוא של חשמלאי ולא של קבלן בניין.

1. החלקים המגשרים חייבים להיות מכוסים בבטון.
2. חלקי הפלדה המגשרים בין עמודי הפלדה יכולים לשמש כטבעת גישור.
3. חלקי הפלדה המגשרים בין עמודי הפלדה חייבים להיות מתחת לפני הקרקע.
4. אין חובה בהתקנת פס השוואת פוטנציאלים מאחר ובמבנה קיימת השוואת פוטנציאלים באופן טבעי.

התקנות קובעות הסדר מיוחד למבנה מסוג קונסטרוקציית פלדה: חלקי הפלדה המגשרים בין עמודי הפלדה יכולים לשמש כטבעת גישור, בין אם הם מתחת לפני הקרקע ובין אם מעליהם, ואין חובה שיהיו מכוסים בבטון. שתי ההקלות האלה נובעות מכך שהקונסטרוקציה עצמה רציפה חשמלית.

• תשובה 1: התקנה קובעת במפורש שאין חובה לכסות את החלקים המגשרים בבטון.
• תשובה 3: התקנה מתירה במפורש שהחלקים המגשרים יהיו גם מעל פני הקרקע.
• תשובה 4: פס השוואת פוטנציאלים נדרש בכל מבנה כחלק ממערכת הארקת היסוד, ואין פטור בשל רציפות מתכתית של הקונסטרוקציה.

1. יש להרחיב את היקף טבעת הגישור באופן כזה שהמרפסת לא תהיה מרוחקת יותר מ-10 מ' מהטבעת.
2. יש להרחיב את היקף טבעת הגישור באופן כזה שהמרפסת לא תהיה מרוחקת כלל מטבעת הגישור.
3. יש להרחיב את היקף טבעת הגישור באופן כזה שהמרפסת לא תהיה מרוחקת יותר מ-5 מ' מהטבעת.
4. אם המרפסת וטבעת הגישור באותו מישור אופקי, אין צורך בהרחבת טבעת הגישור.

התקנות קובעות מרחק מרבי בין כל נקודה במבנה שבמישור טבעת הגישור לבין הטבעת עצמה, והוא עשרה מטרים. תוספת המרפסת מחוץ להיקף הטבעת יוצרת נקודות שעלולות לחרוג מן המרחק הזה, ולכן יש להרחיב את הטבעת או לגשר בין חלקיה כך שהמרחק יישמר.

• תשובה 2: התקנות אינן דורשות מרחק אפס אלא מרחק שאינו עולה על עשרה מטרים.
• תשובה 3: חמישה מטרים הם המרחק המרבי בין חיבור לחיבור בין טבעת הגישור לפלדת הזיון, ולא המרחק בין נקודה במבנה לטבעת.
• תשובה 4: היות המרפסת באותו מישור אופקי אינה פוטרת מן הדרישה. אדרבה, המגבלה של עשרה מטרים מנוסחת בדיוק לגבי נקודות שבמישור הטבעת.

1. חל איסור להשתמש באיפוס במקרה זה ויידרש ליישם הארקת הגנה כשיטת הגנה בפני חישמול.
2. אין מניעה ובלבד שההתקנה לא תגדיל את ההתנגדות כלפי המסה הכללית של האדמה מעבר לערך המותר.
3. יש לגשר לפה"פ אלקטרודות שיותקנו מתחת לשכבה המבודדת (מוליך נחושת חשוף בחתך מזערי של 35 ממ"ר.)
4. יש להתקין טבעת גישור נוספת מתחת ליסוד המבודד ולחברה לטבעת הגישור הקיימת בשני חיבורים לפחות.

שכבת בידוד מתחת ליסוד מנתקת חשמלית את פלדת הזיון מן האדמה, ובכך מבטלת את תפקידה של אלקטרודת הארקת היסוד. התקנות אינן משאירות זאת לשיקול תוצאתי של ערך ההתנגדות: הן קובעות פתרון מבני מפורש — טבעת גישור נוספת מתחת לשכבה המבודדת, בתוך שכבת בטון ייעודית, המחוברת בשני חיבורים לפחות אל טבעת הגישור שביסוד. הקרבה לים במקרה זה משנה רק את דרישות העובי ותכולת הצמנט, מפני שהקרקע נחשבת קורוזיבית.

• תשובה 1: אין בתקנות איסור על שיטת האיפוס בשל שכבת בידוד. השיטה נקבעת לפי אופן הזינה והארקת השיטה, לא לפי אופן בידוד היסוד.
• תשובה 2: התקנה אינה מציבה קריטריון תוצאתי של ערך התנגדות אלא דרישה מבנית מפורשת.
• תשובה 3: גישור בין אלקטרודות מתחת לשכבה במוליך נחושת אינו הפתרון שבתקנות; הנדרש הוא טבעת גישור בתוך שכבת בטון ייעודית.

1. פס פלדה בעובי 3 מ"מ וברוחב של 35 מ"מ.
2. מוליך נחושת בלבד-בחתך המתאים לזרם הקצר הצפוי.
3. פס פלדה בעובי 4 מ"מ וברוחב של 40 מ"מ.
4. מוליך כלשהו ובתנאי שיעמוד בזרם קצר הצפוי.

מוליך ההארקה שבין טבעת הגישור לבין פס השוואת הפוטנציאלים יהיה מפלדה, במידות המזעריות שנקבעו לאלקטרודה: פס פלדה בעובי 3.5 מ"מ לפחות ובחתך 100 ממ"ר לפחות, או מוט פלדה עגול בקוטר 10 מ"מ לפחות. פס בעובי 4 מ"מ וברוחב 40 מ"מ עומד בשתי הדרישות — עוביו גדול מ-3.5 מ"מ וחתכו 160 ממ"ר.

• תשובה 1: החתך אמנם 105 ממ"ר, אך העובי 3 מ"מ קטן מן המינימום של 3.5 מ"מ.
• תשובה 2: המוליך בקטע זה יהיה מפלדה. נחושת אינה החומר שנקבע בתקנה, והקריטריון אינו זרם הקצר.
• תשובה 4: התקנה קובעת חומר ומידות מזעריות מפורשים, ולא קריטריון פתוח של עמידה בזרם קצר.

1. בכל קומה של המבנה חייב לבצע חיבור בין מוליך ההארקה הראשי לבין המוליך המקביל.
2. מוליך הארקה מקבילי נדרש רק כאשר מדובר במבנה המיועד למגורים.
3. מוליך הארקה מקבילי חייב להיות עשוי מנחושת.
4. מוליך הארקה מקבילי יכול להיות מפס פלדה מגולוונת חשוף ואין חובה להטמין מוליך זה בבטון.

שלוש התשובות האחרות סותרות במפורש את לשון התקנה: הגישור נעשה בכל קומה רביעית ובקומה העליונה ולא בכל קומה, החובה חלה על כל מבנה בן ארבע קומות ומעלה ולא רק על מבני מגורים, והמוליך המקביל יכול להיות מפלדה ואינו חייב להיות מנחושת. נותרת התשובה הרביעית, שמבוססת על הבהרת ועדת הפירושים בדבר האפשרות להשתמש בפס פלדה מגולוונת חשוף.

• תשובה 1: החיבור נדרש בכל קומה רביעית ובקומה העליונה, ולא בכל קומה.
• תשובה 2: הדרישה חלה על כל מבנה בן ארבע קומות ומעלה, ואינה מוגבלת למבני מגורים.
• תשובה 3: התקנה מציעה שתי חלופות למוליך המקביל, ואחת מהן היא מוליך פלדה אנכי הטמון בבטון.

1. מוליך הארקה מקבילי יחובר ליציאת חוץ מטבעת הגישור.
2. מוליך הארקה מקבילי חייב להיות אך ורק מוליך פלדה אנכי הטמון כולו בבטון המבנה.
3. גישור בין מוליך הארקה ראשי למקבילי, יבוצע בכל קומה רק כאשר מוליך הארקה המקבילי הוא מנחושת.
4. מוליך הארקה מקבילי יכול להיות מנחושת ובשטח חתך השווה לזה של מוליך הארקה ראשי.

התקנה מונה שתי חלופות למוליך ההארקה המקבילי: מוליך פלדה אנכי הטמון בבטון המבנה כחלק מזיון המבנה, או מוליך נחושת שחתכו שווה לפחות לחתך מוליך ההארקה הראשי. התשובה הרביעית מנסחת את החלופה השנייה כלשונה.

• תשובה 1: יציאות החוץ של טבעת הגישור מיועדות לחיבורי הגנה מפני ברקים, אלקטרודה נוספת, תורן אנטנה ומיתקנים דומים. המוליך המקביל מחובר אל מוליך ההארקה הראשי.
• תשובה 2: מוליך הפלדה האנכי הוא אחת משתי חלופות, ולא חלופה בלעדית.
• תשובה 3: הגישור בכל קומה רביעית ובקומה העליונה נדרש בשתי החלופות, בלי תלות בחומר המוליך המקבילי.

1. הארקת האנטנה תבוצע לפס הארקה של הקומה העליונה.
2. הארקת האנטנה תבוצע לפס הארקה שבקומה האחרונה, לפס זה מחוברים שני מוליכי הארקה אנכיים (ראשי ומקבילי) המגושרים כל קומה רביעית ובקומה האחרונה.
3. הארקה האנטנה תחובר לפס השוואה נפרד בגג אשר מחובר ליציאת חוץ של טבעת הגישור.
4. אין צורך להאריק את האנטנה מאחר והיא משמשת לשידור במתח נמוך מאוד.

התקנות קובעות מסלול הארקה ייעודי לתורן אנטנה: מוליכי ההארקה של חלקי המתכת יחוברו ליציאות החוץ של טבעת הגישור, אותן יציאות שנועדו במפורש להגנה מפני ברקים ולהארקת תורן אנטנה. פס השוואה נפרד על הגג, המחובר ליציאת חוץ של הטבעת, מממש בדיוק את המסלול הזה.

• תשובה 1: פס ההארקה של הקומה העליונה משרת את מיתקן החשמל של הקומה. הארקת האנטנה מחייבת חיבור אל יציאת חוץ של טבעת הגישור.
• תשובה 2: תיאור שני מוליכי ההארקה האנכיים נכון כשלעצמו, אך הוא נוגע למוליך ההארקה המקבילי במבנה ואינו מסלול ההארקה שנקבע לתורן אנטנה.
• תשובה 4: האנטנה מותקנת על בסיס מתכתי בגג, חשופה לפגיעת ברק ולמתחי מגע, ולכן היא חייבת בהארקה. מתח השידור אינו הקריטריון.

1. עליו להתקין פס עם לפחות 5 ברגי חיבור.
2. עליו להתקין פס עם לפחות 6 ברגי חיבור.
3. עליו להתקין פס עם לפחות 7 ברגי חיבור.
4. עליו להתקין פס עם לפחות 8 ברגי חיבור.

התקנה קובעת שני תנאים במקביל: מספר ברגי החיבור יהיה כמספר המוליכים המחוברים לפס בתוספת שני ברגים לפחות, וכן לא פחות משבעה ברגים לכל פס. שישה מוליכים בתוספת שניים נותנים שמונה, וזה גדול משבעה, ולכן התנאי הקובע הוא השמונה.

• תשובה 1: חמישה ברגים נמוכים גם ממספר המוליכים בתוספת שניים וגם מן המינימום המוחלט של שבעה.
• תשובה 2: שישה ברגים שווים למספר המוליכים בלבד, בלי שני הברגים הנוספים שהתקנה דורשת.
• תשובה 3: שבעה ברגים הם המינימום המוחלט לכל פס, אבל כאן החישוב לפי מספר המוליכים נותן שמונה, והדרישה המחמירה מבין השתיים היא הקובעת.

1. נדרש להאריק את מסילות המעלית באמצעות חיבור לבורג קיים מצדו השני של פס השוואת הפוטנציאלים.
2. נדרש להתקין פס השוואת פוטנציאלים חדש בהתאם לתקנות ואליו לחבר את הארקת מסילות המעלית.
3. נדרש להאריק את מסילות המעלית לפס הארקה בלוח שממנו מוזנת המעלית.
4. נדרש להאריק את מסילות המעלית לפס הארקה קומתי שבקומה האחרונה.

מסילות המעלית הן שירות מתכתי שחייב להתחבר לפס השוואת הפוטנציאלים במוליך חיבור נפרד, וכל מוליך מתחבר לפס בבורג נפרד. אין בורג פנוי, ואין היתר לחבר שני מוליכים לבורג אחד, ולכן הפתרון היחיד התואם את התקנות הוא התקנת פס השוואת פוטנציאלים חדש בעל מספר ברגים מספיק.

• תשובה 1: חיבור לבורג תפוס פוגע בדרישה שכל מוליך יחובר בבורג נפרד, ואין זה משנה מאיזה צד של הפס הבורג נמצא.
• תשובה 3: התקנות מחייבות חיבור של מסילות המעלית אל פס השוואת הפוטנציאלים, ולא אל פס הארקה בלוח המזין.
• תשובה 4: פס הארקה קומתי אינו תחליף לפס השוואת הפוטנציאלים של המבנה.

1. לא, רק במקרה שהצינור מוביל גז דליק.
2. כן, נדרש חיבור של צנרת גז מרכזית אל פה"פ של המתקן.
3. לא, אם צנרת הגז נמצאת במקום בו אין גישה לבני אדם.
4. כן, יש לחבר את הצינור אל פס הארקות בלוח הראשי.

תקנות הארקות יסוד מונות את השירותים המתכתיים שיחוברו אל פס השוואת הפוטנציאלים באמצעות מוליכי חיבור נפרדים, ובהם כניסת צנרת גז מרכזית. החיבור נעשה אל פס השוואת הפוטנציאלים ולא אל פס ההארקה שבלוח הראשי, ותכליתו למנוע הפרש פוטנציאלים בין הצנרת לבין יתר גופי המתכת שבמבנה.

• תשובה 1: החובה אינה תלויה בסוג הגז שבצנרת.
• תשובה 3: החובה אינה תלויה בנגישות לבני אדם; היא נועדה להשוואת פוטנציאלים.
• תשובה 4: החיבור נעשה אל פס השוואת הפוטנציאלים ולא אל פס ההארקות שבלוח הראשי.

1. ניתן להתקין את פס השוואת הפוטנציאלים בתוך לוח החשמל מעל לגובה של 2.4 מ.'
2. ניתן להתקין את פס השוואת הפוטנציאלים בגובה 0.5 מ' ל-1.8 מ', כאשר הוא חשוף וגלוי לעין בשטח המפעל.
3. ניתן להתקין את פס השוואת הפוטנציאלים מעל לגובה של 2.4 מ' כאשר הוא חשוף וגלוי לעין בשטח המפעל.
4. ניתן להתקין את פס השוואת הפוטנציאלים בכל גובה בחדר שהכניסה אליו מיועדת לחשמלאי בלבד.

כלל האצבע הוא התקנה בגובה 1.80 עד 2.40 מטר מן הרצפה, ובמקום מוגן מפני פגיעות מכניות מ-0.50 עד 2.40 מטר. לצד שני אלה קובעת התקנה פטור מלא ממגבלת הגובה בשני מצבים: כשהפס מותקן בחדר שהכניסה אליו מותרת לחשמלאי בלבד, או כשהוא מותקן בלוח החשמל. הפטור הזה הוא בדיוק ניסוח התשובה הרביעית.

• תשובה 1: בתוך לוח החשמל אין כלל מגבלת גובה, ולכן הצגת "מעל 2.4 מטר" כתנאי אינה נכונה. הפטור בלוח הוא מלא.
• תשובה 2: הטווח 0.50 עד 2.40 מטר מותנה בהגנה מפני פגיעות מכניות, ופס חשוף וגלוי בשטח מפעל אינו עונה על התנאי; גם הגבול העליון שבתשובה שגוי.
• תשובה 3: פס חשוף בשטח המפעל כפוף לגבול העליון של 2.40 מטר, ולכן התקנה מעליו אינה מותרת.

1. מוליך חיבור יהיה בעל שטח חתך מזערי של 2.5 ממ"ר (כאשר הוא במובל) ו-4 ממ"ר (כאשר הוא אינו במובל.)
2. מוליך חיבור יהיה בעל שטח חתך מזערי של 4 ממ"ר.
3. מוליך חיבור יהיה בעל שטח חתך מזערי של 25 ממ"ר.
4. מוליך חיבור יהיה בעל שטח חתך מזערי של 10 ממ"ר.

מוליך המחבר שירות מתכתי לא חשמלי — צנרת מים, תעלות מיזוג אוויר וכיוצא בהם — אל פס השוואת הפוטנציאלים מוגדר בתקנות כמוליך חיבור, וחתכו המזערי הוא 10 ממ"ר. חתך זה נקבע כדי שהמוליך יעמוד בזרם התקלה גם כשהוא ללא בידוד וחשוף לפגיעה.

• תשובה 1: החתכים 2.5 ו-4 ממ"ר נקבעו לחיבור צינור המים הקרים אל פס ההארקה שבלוח הראשי במיתקן ביתי, ולא למוליך חיבור אל פס השוואת הפוטנציאלים.
• תשובה 2: 4 ממ"ר נמוך מן המינימום שנקבע למוליך חיבור.
• תשובה 3: 25 ממ"ר הוא חתך המוליך המבודד המשמש לסגירת טבעת גישור במבנה בצורת "ח", ולא חתך מוליך חיבור.

1. מאחר והתוספת לבניין נבנתה עם הארקת יסוד, החשמלאי יכול אך לא חייב לגשר בין מערכות הארקה אלו (תלוי בתוצאת לולאת התקלה.)
2. החשמלאי התקין את כל היסוד בהתאם לתקנות (קיימת השוואת פוטנציאלים) ולכן היסוד יכול לשמש כהארקה עצמאית.
3. מאחר והתוספת לבניין נבנתה עם הארקת יסוד חדשה, אסור לקשור בין הארקות אלא להבטיח הארקה עצמאית לכל חלק.
4. מאחר והתוספת לבניין נבנתה עם הארקת יסוד, חובה על החשמלאי לחבר את מערכת הארקה הקיימת בבניין להארקת היסוד החדשה.

התקנות פוטרות מהתקנת הארקת יסוד בתוספת למבנה קיים שאין בו הארקת יסוד, אבל מוסיפות תנאי מפורש: אם בכל זאת הותקנה הארקת יסוד בתוספת, היא תחובר למערכת ההארקה הקיימת במבנה. הטעם בטיחותי — שתי מערכות הארקה נפרדות באותו מבנה עלולות להימצא בפוטנציאלים שונים וליצור מתח מגע בין חלקים סמוכים.

• תשובה 1: החיבור אינו רשות ואינו תלוי בתוצאת מדידת לולאת התקלה. משהותקנה הארקת יסוד בתוספת, החיבור הוא חובה.
• תשובה 2: הארקה עצמאית לתוספת יוצרת בדיוק את הסכנה שהתקנה באה למנוע.
• תשובה 3: התקנה קובעת את ההפך: לא רק שמותר לקשור, אלא חובה.

1. עליו להתקין פס עם 4 ברגי חיבור, המתאים בדיוק למספר המוליכים המתוכננים להתחבר אליו.
2. על פי התקנות נדרשים שני ברגים נוספים, לכן החשמלאי נדרש להתקין פס עם 6 ברגי חיבור.
3. עליו להתקין פס עם לפחות 7 ברגי חיבור.
4. עליו להתקין פס עם לפחות 8 ברגי חיבור.

תקנות הארקות יסוד קובעות בפס השוואת הפוטנציאלים שני תנאים במקביל: מספר ברגי החיבור יהיה כמספר המוליכים המתחברים בתוספת שני ברגים לפחות, ובכל מקרה לא פחות משבעה ברגים לכל פס. עבור ארבעה מוליכים נותן התנאי הראשון שישה ברגים, אך התנאי השני קובע רצפה של שבעה, והמחמיר מביניהם הוא הקובע. לכן נדרש פס בעל שבעה ברגי חיבור לפחות.

• תשובה 1: התקנות דורשות רזרבה של שני ברגים לפחות מעבר למספר המוליכים.
• תשובה 2: שישה ברגים מקיימים את תוספת השניים אך נופלים מן המזערי המוחלט של שבעה.
• תשובה 4: שמונה ברגים מותרים אך אינם הדרישה; המזערי הוא שבעה.

1. מוליך הארקה אנכי נוסף נדרש רק בבניין רב קומות עפ"י הגדרתו בחוק התכנון והבניה. במקרה הנ"ל לא צוין גובהו של המבנה ולכן לא ניתן להסיק אם מדובר בבניין רב קומות. לכן לא ניתן לדעת במקרה זה.
2. נדרש מוליך נוסף זהה העשוי מנחושת בלבד, בחתך 10 ממ"ר לפחות ושלם לכל אורכו.
3. לא נדרש מוליך נוסף במקביל למוליך הראשי. בכל קומה ניתן לחבר את פס השוואת הפוטנציאלים הקומתי לקוץ פלדה המרותך לזיון המבנה באותה הקומה.
4. נדרש מוליך נוסף במקביל למוליך הראשי. יכול שמוליך זה יהיה עשוי מנחושת בעל שטח חתך השווה לפחות לזה של המוליך הראשי, או מוליך פלדה אנכי הטמון בבטון המהווה חלק מזיון המבנה ועונה על הדרישות הקיימות לגבי טבעת גישור.

תקנות הארקות יסוד קובעות שבמבנה בן ארבע קומות ומעלה יותקן מוליך נוסף במקביל למוליך ההארקה הראשי, ומגדירות שתי חלופות שוות ערך: מוליך פלדה אנכי הטמון בבטון המבנה, המהווה חלק מזיון המבנה, ואשר ממלא אחר כל הדרישות הקיימות לגבי טבעת גישור; או מוליך נחושת בעל חתך שווה לפחות לזה של מוליך ההארקה הראשי. בניין בן חמש קומות עונה על התנאי, ולכן המוליך המקביל נדרש. הקריטריון הוא מספר הקומות ולא הגדרת בניין רב קומות שבחוק התכנון והבנייה.

• תשובה 1: הדרישה נקבעת לפי מספר הקומות שבתקנות הארקות יסוד, ואינה תלויה בהגדרת בניין רב קומות שבחוק התכנון והבנייה.
• תשובה 2: נחושת אינה החומר היחיד המותר, ודרישת 10 ממ"ר מתייחסת למוליך הארקה המחבר יותר מלוח ראשי אחד ולא למוליך המקביל.
• תשובה 3: התקנות דורשות מוליך מקביל רצוף לאורך המבנה, ולא חיבורים נקודתיים לזיון בכל קומה.

1. מוליך הארקה אנכי נוסף נדרש רק בבניין רב קומות עפ"י הגדרתו בחוק התכנון והבניה. במקרה הנ"ל לא צוין גובהו של המבנה ולא ניתן להסיק אם מדובר בבניין רב קומות. ניתן להניח שגובהו נמוך מ-30 מ' ולכן לא נדרש מוליך הארקה נוסף.
2. התכנון אינו עונה על הנדרש בתקנות החשמל. נדרש מוליך נוסף זהה העשוי מנחושת בלבד, בחתך 10 ממ"ר לפחות ושלם לכל אורכו.
3. התכנון עונה על הנדרש בתקנות החשמל. ניתן להתקין מוליך הארקה נוסף שאינו עשוי נחושת, ובלבד שעונה על הדרישות המופיעות בתקנה 25 (הארקות ואמצעי הגנה בפני חשמול).
4. התכנון אינו עונה על הנדרש בתקנות החשמל מאחר ומוליך הארקה אנכי העשוי פלדה ניתן להתקין רק כאשר הוא טמון בבטון המבנה.

בבניין בן ארבע קומות ומעלה נדרש מוליך הארקה מקביל. לשון תקנה 5(ד) לתקנות הארקות יסוד מונה שתי חלופות: מוליך פלדה אנכי הטמון בבטון המבנה, או מוליך נחושת בחתך השווה לפחות לזה של מוליך ההארקה הראשי. ועדת הפירושים נשאלה אם מותר מוליך פלדה שאינו טמון בבטון, וקבעה שמותר: הטבלה שבתקנה 25 לתקנות ההארקות מתירה להשתמש כמוליך הארקה בפס פלדה מגולוונת שאינו טמון בבטון, ולכן מותר להתקין מוליך מקביל מפלדה מגולוונת בלי להטמינו. לפי הטבלה, פס פלדה מגולוונת בתוך מבנה חייב בחתך של 12 ממ״ר ובעובי של 2 מילימטרים לפחות. הפס שבשאלה, 2 × 6 מילימטרים, הוא בדיוק 12 ממ״ר בעובי 2 מילימטרים, ולכן התכנון עונה על הדרישה.

• תשובה 1: הדרישה נקבעת לפי מספר הקומות, ארבע ומעלה, ואינה תלויה בהגדרת בניין רב קומות.
• תשובה 2: נחושת אינה החומר היחיד המותר, והוועדה התירה פס פלדה מגולוונת.
• תשובה 4: ועדת הפירושים קבעה שמותר מוליך מקביל מפלדה מגולוונת שאינו טמון בבטון.