1. מתח של 300 V.
2. מתח של 400 V.
3. מתח של 200 V.
4. מתח של 150 V.

כאשר הממיר עובד הוא מושך מן המערך את נקודת ההספק המרבי, ולכן המתח שעל הדקי הכניסה שלו הוא מתח נקודת ההספק המרבי של המחרוזת. בתרשים כל מחרוזת בנויה מ-5 פנלים בטור, ובחיבור בטור המתחים מתחברים: 5 פנלים כפול 30 וולט נותנים 150 וולט. שתי המחרוזות מחוברות במקביל, ולכן אינן מוסיפות מתח.

• תשובה 1: 300 וולט מתקבל אם מחברים בטעות את עשרת הפנלים בטור. בתרשים שתי מחרוזות מקבילות בנות חמישה פנלים.
• תשובה 2: 400 וולט מתקבל ממכפלת עשרה פנלים במתח הריק, ואינו נכון לא במספר הפנלים ולא בסוג המתח.
• תשובה 3: 200 וולט הוא מתח הריק של מחרוזת אחת, כלומר המתח כאשר הממיר אינו עובד.

1. הצרכנים ימשיכו לקבל אספקה חלופית מהמתקן הסולארי באותם מאפיינים של הרשת.
2. הצרכנים ימשיכו לקבל אספקה חלופית מהמתקן הסולארי אך באיכות חשמל ירודה מזו של הרשת.
3. הצרכנים ינותקו מאספקת החשמל רק במידה ואיכות החשמל תהיה שונה מזו שהוגדרה בממיר הסולארי.
4. הצרכנים ינותקו מאספקת החשמל באמצעות הגנה מובנית בממיר המזהה העדר מתח מהרשת.

ההנחיות מגדירות מהפך רשת כמהפך שנועד לעבוד במקביל לרשת בלבד, ומחייבות שתובטח התנתקותו והפרדתו מן הרשת תוך חמישית השנייה מרגע שההזנה ברשת נפסקה. משמעות הדבר שממיר תקני מסוג מחובר-רשת אינו מסוגל להמשיך ולהזין את הצרכנים לאחר שנשרף הנתיך הראשי: הוא מנטר את מתח הרשת ואת תדרה, וברגע שהרשת נעלמת הוא מפסיק להזרים. הטעם לכך בטיחותי, שכן אילו המשיך להזרים היה מחשמל את הקטע שמעבר לנתיך השרוף ומסכן את העובדים עליו. לכן שריפת הנתיך מנתקת את הצרכנים, וההגנה שעושה זאת מובנית בממיר עצמו.

• תשובה 1: ממיר מחובר-רשת אינו מקור עצמאי ואינו יכול לייצב מתח ותדר בכוחות עצמו.
• תשובה 2: לא תתקבל אספקה באיכות ירודה אלא לא תתקבל אספקה כלל; ההנחיות מחייבות ניתוק תוך 0.2 שניות.
• תשובה 3: הניתוק אינו מותנה בהשוואת איכות החשמל אלא בעצם היעלמות ההזנה מן הרשת.

1. מתח של 300 V.
2. מתח של 400 V.
3. מתח של 150 V.
4. מתח של 200 V.

כאשר הממיר אינו עובד אין זרם במערך, ולכן המתח שעל הדקי הכניסה הוא מתח הריק. בתרשים כל מחרוזת בנויה מ-5 פנלים בטור, ומתח הריק של פנל הוא 40 וולט: 5 כפול 40 נותנים 200 וולט. שתי המחרוזות מקבילות, ולכן אינן מוסיפות מתח.

• תשובה 1: 300 וולט הוא מתח נקודת ההספק המרבי של עשרה פנלים בטור, ואינו מתאים לא למספר הפנלים במחרוזת ולא למצב ריקם.
• תשובה 2: 400 וולט הוא מתח הריק של עשרה פנלים בטור. בתרשים חמישה פנלים בכל מחרוזת.
• תשובה 3: 150 וולט הוא מתח נקודת ההספק המרבי של המחרוזת, כלומר המתח כאשר הממיר עובד.

1. זרם של 35 A.
2. זרם של 40 A.
3. זרם של 14 A.
4. זרם של 16 A.

בתרשים מופיעות שתי מחרוזות, כל אחת בת 5 פנלים בטור, והן מחוברות במקביל אל הממיר. חיבור בטור אינו משנה את הזרם, ולכן זרם כל מחרוזת שווה לזרם פנל בודד. הזרם המרבי שיכול להתפתח הוא זרם הקצר, 8 אמפר לפנל, ובחיבור המקבילי של שתי המחרוזות הזרמים מתחברים: 16 אמפר.

• תשובה 1: 35 אמפר אינו מתקבל מאף צירוף של הנתונים.
• תשובה 2: 40 הוא ערך המתח Voc בוולט, ולא ערך זרם.
• תשובה 3: 14 אמפר הוא פעמיים Imp, כלומר הזרם בנקודת ההספק המרבי ולא הזרם המרבי האפשרי. הזרם המרבי הוא זרם הקצר.

1. זרם של 35 A.
2. זרם של 40 A.
3. זרם של 16 A.
4. זרם של 14 A.

כאשר הממיר עובד הוא מושך את זרם נקודת ההספק המרבי. חיבור בטור אינו משנה את הזרם, ולכן זרם כל מחרוזת שווה לזרם פנל בודד בנקודה זו, 7 אמפר. שתי המחרוזות מחוברות במקביל, והזרמים מתחברים: 14 אמפר.

• תשובה 1: 35 אמפר אינו מתקבל מאף צירוף של הנתונים.
• תשובה 2: 40 הוא ערך מתח הריק בוולט ולא ערך זרם.
• תשובה 3: 16 אמפר הוא פעמיים זרם הקצר, כלומר הזרם המרבי האפשרי כאשר המערך מקוצר — ולא הזרם בעבודה תקינה של הממיר.

1. הספק של 3200 W.
2. הספק של 2400 W.
3. הספק של 2800 W.
4. הספק של 2100 W.

ההספק המרבי שפנל יכול לספק הוא ההספק בנקודת ההספק המרבי, כלומר מכפלת המתח בנקודה זו בזרם בנקודה זו: 30 וולט כפול 7 אמפר, 210 וואט לפנל. בתרשים 10 פנלים, שתי מחרוזות בנות 5, ולכן ההספק הכולל הוא 2100 וואט.

• תשובה 1: 3200 וואט הוא מכפלת Voc ב-Isc עבור עשרה פנלים. שני הערכים האלה אינם מתקיימים יחד: במתח הריק אין זרם ובקצר אין מתח.
• תשובה 2: 2400 וואט אינו מתקבל מנתוני הפנלים ומספרם.
• תשובה 3: 2800 וואט הוא מכפלת מתח נקודת ההספק המרבי בזרם הקצר, צירוף שאינו מתקיים בפועל.

1. אין חובה לבצע בדיקה למערכת סולארית בבתים פרטיים.
2. בעל מתקן סולארי יפעל להבטיח תפוקה מרבית של המתקן.
3. חובה לבצע בדיקה למערכת הסולארית פעם בשנה.
4. חובה לבצע בדיקה למערכת הסולארית כל 6 שנים.

ההנחיות קובעות שני מחזורי בדיקה נפרדים למיתקן פוטו-וולטאי. ביקורת של חשמלאי בעל רישיון מתאים נעשית אחת לשלוש שנים לפחות, וכוללת ביקורת חזותית, מדידת עכבת לולאת התקלה ובדיקת מפסקי המגן. הבדיקה בידי בעל רישיון חשמלאי בודק, שעליה שואל בעל הבית, נעשית אחת לשש שנים לפחות. מכאן שקיימת חובת בדיקה, היא אינה שנתית, והמחזור שלה שש שנים; היותו של המיתקן על גג בית פרטי אינו משנה זאת.

• תשובה 1: ההנחיות אינן פוטרות מיתקן בבית פרטי מבדיקה.
• תשובה 2: הבטחת תפוקה אינה נושא השאלה ואינה חובה שבדין.
• תשובה 3: מחזור של שנה אינו המחזור שבהנחיות; בדיקה שנתית נדרשת למפסק המגן בלבד.

1. נדרשת ביקורת של חשמלאי מטעם ספק שירות חיוני גם בכל בבדיקה תקופתית.
2. נדרשת בדיקה של חשמלאי בעל רישיון"בודק סוג-3 בהתאם לגודל המתקן שאליו מחוברת המערכת הסולארית."
3. נדרשת בדיקה של חשמלאי בעל רישיון"בודק סוג-2"לפחות בהתאם לגודל המערכת הסולארית.
4. נדרשת בדיקה של חשמלאי בעל רישיון"בודק סוג-1"לפחות בהתאם לגודל המערכת הסולארית.

השאלה מתארת מפעל בחיבור של 3X910 אמפר שבו מותקנת מערכת סולארית בהספק 50 קילו-וואט באספקה מקבילה, ושואלת מה נדרש בבדיקה התקופתית אחרי שש שנים. ההכרעה תלויה בשאלה אחת: מהו ”המיתקן“ שגודלו קובע את סוג הבודק — המערכת הסולארית או המפעל שאליו היא מחוברת.

מה אומרות ההנחיות. הנחיות מנהל החשמל למיתקן פוטו-וולטאי מגדירות אותו כמיתקן חשמל בפני עצמו, מיתקן לייצור חשמל, להבדיל מ”מיתקן הצריכה“ של הצרכן שמתחיל במהדקי המונה. סעיף 31(ח) קובע שבמיתקן הפוטו-וולטאי תבוצע בדיקה בידי בעל רישיון חשמלאי בודק אחת לשש שנים לפחות — נושא הבדיקה הוא אפוא המיתקן הפוטו-וולטאי, לא המפעל כולו. סעיף 29(א) מוסיף שהבדיקה נעשית ”בהתאם לתנאי הרישיון“, כלומר סוג הבודק נגזר מגודל המיתקן הנבדק.

מה אומרת אמת המידה. אמת מידה 35מד(ט) של רשות החשמל עוסקת בדיוק במצב שבשאלה: מיתקן פוטו-וולטאי אצל צרכן קיים, בלא הגדלת החיבור. היא קובעת שהמבקש יבדוק את המיתקן בידי ”בעל רישיון חשמלאי בודק מתאים לזרם הנומינלי של המיתקן“. הזרם הנומינלי של מיתקן ייצור הוא הזרם שהוא מייצר, לא גודל החיבור של הצרכן; אילו גודל החיבור היה הקובע, לא היה טעם לקבוע מבחן נפרד למיתקן שאינו משנה את החיבור. ברוח זו גם אמת מידה 35כ4(ה) דורשת לחיבור מיתקן ייצור טופס בדיקה של בודק ”המתאים לגודל המיתקן“.

החישוב. הזרם הנומינלי של מערכת בהספק 50 קילו-וואט במתח 400 וולט הוא כ-72 אמפר. לפי תקנה 23 לתקנות הרישיונות, בעל רישיון חשמלאי בודק סוג 1 רשאי לבדוק מיתקן בעוצמת זרם עד 3X80 אמפר במתח נמוך, ולכן די בבודק סוג 1 לפחות, בהתאם לגודל המערכת — היא תשובה 4.

הערה על דעות אחרות. שלושה מקורות חיצוניים שהוצלבו מול המאגר — הצעת הפתרון של אדרי, גיליון התשובות של עטיאס ומאגר הפתרונות הישן — מסמנים את תשובה 2, בודק סוג 3 לפי גודל החיבור של המפעל, ושלושתם בלא אסמכתה לסעיף תקנה, הנחיה או אמת מידה. הטיעון מאחוריהם מעשי: המערכת מחוברת במקביל ללוח של מיתקן בן 910 אמפר, ומי שבודק אותה נוגע במיתקן הגדול. אך הנוסח הכתוב של ההנחיות ושל אמת המידה תולה את סוג הבודק במיתקן הפוטו-וולטאי עצמו ובזרמו הנומינלי, ולכן הפתרון כאן הולך אחרי הנוסח. מי שניגש לבחינה ראוי שידע שקיימת גם הקריאה האחרת.

• תשובה 1: בדיקה של בודק מטעם ספק השירות החיוני נדרשת בעת ההתחברות לרשת, לפני ההפעלה הראשונה. בבדיקה התקופתית ההנחיות דורשות בעל רישיון חשמלאי בודק, ובעל המיתקן רק מעביר למחלק העתק של דו״ח הבדיקה לפי דרישה.
• תשובה 2: זו התשובה שמסמנים שלושה מקורות חיצוניים, בלא אסמכתה. לפי אמת מידה 35מד(ט) הבודק נקבע ”לזרם הנומינלי של המיתקן“ הפוטו-וולטאי, ולפי ההנחיות נושא הבדיקה הוא המיתקן הפוטו-וולטאי ולא מיתקן הצריכה; גודל החיבור של המפעל אינו הקריטריון.
• תשובה 3: בודק סוג 2 אינו הרף המזערי: הזרם הנומינלי של המערכת כ-72 אמפר, בתחום הסמכות של בודק סוג 1.

1. 1  2  3  4
2. 3  2  1  4
3. 2  1  3  4
4. 4  3  2  1

סדר הניתוק נגזר מעיקרון אחד: אין לפתוח אמצעי ניתוק בצד הזרם הישר בעודו נושא זרם, שכן קשת בזרם ישר אינה נכבית מאליה במעבר דרך האפס. הממיר הוא שמושך את הזרם מן המחרוזות, ולכן מפסיקים אותו תחילה בצד זרם החילופין — אמצעי מספר 4. ההנחיות קובעות זאת במפורש כשהן מחייבות שילוט המורה לנתק את המהפך בצד זרם החילופין לפני ניתוק התקע שבצד הזרם הישר. משעצר הממיר מתאפס הזרם בצד הזרם הישר, ואפשר לפתוח את המנתקים מן הממיר כלפי המחרוזות: אמצעי 3 ואחריו אמצעי 2. הנתיכים שעל המחרוזות, אמצעי מספר 1, מוסרים אחרונים, כלשון ההנחיות המחייבות להפסיק את אמצעי המיתוג שבמעלה הזינה לפני שליפת הנתיכים.

• תשובה 1: ואף מסוכנת: שליפת נתיכי המחרוזות ראשונה נעשית בעוד הממיר מושך זרם ישר, ויוצרת קשת שאינה נכבית מאליה.
• תשובה 2: פתיחת המנתק שבכניסת הממיר לפני הפסקת צד זרם החילופין נעשית תחת זרם, בניגוד לשילוט שההנחיות מחייבות.
• תשובה 3: אותה בעיה: שני האמצעים הראשונים בסדר זה נפתחים בעודם נושאים זרם ישר.

1. מפסק מגן של עמדת טעינה יותקן תמיד בתחילת הקו.
2. מפסק מגן של עמדת טעינה יותקן תמיד בעמדת הטעינה.
3. מפסק מגן לזיהוי זליגה בזרם ישר יכול להיות מותקן כחלק אינטגרלי מעמדת הטעינה.
4. מפסק מגן לזיהוי זליגה בזרם ישר יותקן תמיד בתחילת הקו.

עמדת טעינה לרכב חשמלי מחייבת גם זיהוי של זליגה ברכיב זרם ישר, שכן זרם ישר קטן ממגנט את ליבת שנאי הזרם שבמפסק המגן ומשתק אותו. הנחיות מנהל החשמל מתירות לממש את הזיהוי באחת משלוש חלופות: מפסק פחת מטיפוס B, ומפסק פחת מטיפוס A או מטיפוס F בתוספת התקן לזיהוי זליגה בזרם ישר. סעיף 6(ד) קובע במפורש שמפסקי הפחת או התקן זיהוי הזליגה בזרם ישר יכולים להיות מותקנים כחלק אינטגרלי מעמדת הטעינה, וזה אף המימוש המקובל אצל היצרנים. שלוש התשובות האחרות מנוסחות בלשון מוחלטת, וההנחיות אינן קובעות מיקום כפוי למפסק המגן. בגרסה הנוכחית של ההנחיות (23.4.2026) הנוסח אף מפורש יותר: מפסקי הפחת או ההתקן לזיהוי זרם פחת ישר יכולים להיות מותקנים כחלק אינטגרלי מעמדת הטעינה, בסמוך לעמדה או בלוח המזין — שלוש אפשרויות, לא מיקום כפוי.

• תשובה 1: ההנחיות אינן קובעות שמפסק המגן יותקן בתחילת הקו דווקא.
• תשובה 2: ההנחיות אינן קובעות שמפסק המגן יותקן בעמדת הטעינה דווקא; סעיף 6(ד) מתיר זאת ואינו מחייב.
• תשובה 4: סעיף 6(ד) מתיר במפורש שהתקן זיהוי הזליגה בזרם ישר יהיה חלק אינטגרלי מן העמדה, ולכן אין חובה להתקינו בתחילת הקו.

1. מותר להשתמש באיפוס כאמצעי הגנה בפני חשמול למערכת טעינה, רק כאשר המתקן המזין את מערכת הטעינה מוגן באיפוס, וכאשר המערכת ומקום חניית הרכב החשמלי מצויים בתחום ההשפעה של הארקת יסוד של המתקן המזין, או כאשר קיימת השוואת פוטנציאלים מקומית בהתאם לתקנות הגנה בפני חשמול.
2. מותר להשתמש באיפוס כאמצעי הגנה בפני חשמול למערכת טעינה אם הבית מוגן בשיטת איפוס.
3. שיטת הגנה בפני חשמול בעמדת טעינה הנמצאת מחוץ למבנה במרחק של עד 5 מטר תהיה הארקת הגנה (TT) או מפסק מגן ללא קשר לשיטת ההגנה של המבנה המזין.
4. שיטת הגנה בפני חשמול בעמדת טעינה הנמצאת מחוץ למבנה במרחק הגדול מ-5 מטר תהיה תמיד מפסק מגן כהגנה בלעדית בפני חשמול.

הסכנה המיוחדת בעמדת טעינה היא ניתוק מוליך ה-PEN ברשת, שבמצב איפוס מעלה את מתח גוף הרכב אל מתח המופע בעוד האדם עומד על הקרקע. לכן האיפוס מותר כאמצעי הגנה למערכת טעינה רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: המיתקן המזין מוגן בעצמו באיפוס, ומערכת הטעינה ומקום חניית הרכב נמצאים בתחום ההשפעה של הארקת היסוד של אותו מיתקן, או שקיימת במקום השוואת פוטנציאלים מקומית. שלוש התשובות האחרות מנוסחות ככללים מוחלטים התלויים במרחק בלבד, ואינן משקפות את התנאים שבתקנות. השאלה נוסחה לפי גרסת אפריל 2023 של ההנחיות, שפירטה את התנאים במילים אלה. הגרסה הנוכחית (23.4.2026) אינה חוזרת על הפירוט, אלא קובעת שההגנה בפני חשמול תבוצע לפי תקנות ההגנה בפני חשמול ושהארקת העמדה תבוצע תוך התחשבות בתחום השפעת הארקת היסוד של המיתקן המזין — אותו עיקרון בדיוק, ולכן התשובה עומדת.

• תשובה 2: היות המבנה מוגן באיפוס הוא תנאי הכרחי אך אינו מספיק; נדרש גם תחום השפעה של הארקת יסוד או השוואת פוטנציאלים מקומית.
• תשובה 3: מרחק של חמישה מטרים אינו קריטריון שבתקנות, ושיטת ההגנה כן קשורה לשיטת המבנה המזין.
• תשובה 4: אין כלל הקובע מפסק מגן כהגנה בלעדית לפי מרחק.

1. תקין, מקבלים הגנה כפולה בעזרת שני מפסקי מגן.
2. לא תקין, מפסק מגן מסוגA עלול שלא לפעול כראוי בזרמי זליגה מסוג DC.
3. לא תקין, מפסק מגן מסוג B אסור בשימוש במתקנים ביתיים.
4. תקין, מפסק מסוגA ומסוג B מוגנים ומתואמים ביניהם כהגנה עורפית ולסלקטיביות מלאה.

מפסק מגן מסוג B מתוכנן לזהות גם זרמי דלף בזרם ישר, אבל הוא אינו מנתק זרם ישר קטן, עד כ-60 מיליאמפר כמסומן בתרשים. זרם הדלף הישר הזה עובר גם דרך מפסק המגן שבמעלה הזרם. מפסק מסוג A רגיש לזרם ישר רק ברכיב פועם, וזרם ישר חלק עלול לרוות את הליבה שלו. במצב כזה הוא לא יפעל כראוי, גם לא בתקלת זרם חילופין במעגלים האחרים שהוא מגן עליהם. לכן במעלה הזרם של מפסק מסוג B נדרש מפסק מסוג B.

• תשובה 1: מפסק מסוג A שבמעלה הזרם עלול להיחסם, ולכן אין כאן הגנה כפולה.
• תשובה 3: אין איסור על מפסק מגן מסוג B במיתקן ביתי.
• תשובה 4: המפסקים אינם מתואמים: זרם ישר שמפסק B מעביר עלול לנטרל את מפסק A.

1. אסור בשום מקרה.
2. מותר רק אם עמדת הטעינה מותקנת באתר בניה.
3. מותר בהתאם לתקנה 68(5)"במתקנים אחרים שהתיר המנהל ובהתאם לתנאי ההיתר."
4. מותר רק אם המתקן מוגן על ידי TT בהתאם לתקנה 68(2), או מוגן על ידי איפוס בהתאם לתקנה 68(3.)

תקנה 68 מונה את המקרים שבהם מותר להשתמש במפסק מגן כאמצעי הגנה בלעדי בפני התחשמלות, והפסקה החמישית שבה פותחת פתח למיתקנים אחרים שהתיר המנהל ובהתאם לתנאי ההיתר. עמדות הטעינה לרכב חשמלי הוסדרו בהנחיות מנהל מינהל החשמל, ובהן נקבע במפורש שכל נקודת חיבור בזרם חילופין תוגן באמצעות מפסק פחת בלעדי המופעל בזרם דלף העולה על שלושים מילי-אמפר. ההיתר שהפסקה החמישית מפנה אליו הוא אפוא ההנחיות עצמן, ולכן ההגנה הבלעדית במפסק מגן מותרת בעמדת טעינה בכפוף לתנאיהן. בגרסה הנוכחית של ההנחיות (23.4.2026) הדבר נאמר במפורש: ניתן להשתמש בפחת כהגנה בלעדית בפני חשמול לפי הנדרש בתקנה 68 לתקנות ההגנה בפני חשמול.

• תשובה 1: האיסור המוחלט אינו נכון; תקנה 68(5) מתירה זאת במיתקנים שהתיר המנהל.
• תשובה 2: אתר בנייה אינו התנאי; ההיתר לעמדות טעינה עומד בפני עצמו.
• תשובה 4: הגנה בשיטת איפוס או בשיטת הארקת הגנה אינה הגנה בלעדית במפסק מגן, ולכן התשובה אינה עונה על השאלה.

1. בלוח המזין.
2. תמיד בעמדת הטעינה או בצמוד אליה.
3. בעמדת הטעינה או בצמוד אליה אלא אם מותקן התקן כזה במעלה הזינה ובמרחק שאינו עולה על 10 מ.'
4. אין חובה להגן בפני מתחי יתר במקרה זה.

חובת ההגנה בפני מתחי יתר בהנחיות מנהל החשמל אינה חלה על כל עמדת טעינה. סעיף 7(א) מונה שני מקרים בלבד: נקודת חיבור במערכת המיועדת לשימוש הציבור, ועמדת טעינה המותקנת בחניון של בית משותף לשימוש דיירי הבניין. עמדה לשימוש פרטי, כזו שמוזנת ממיתקן דירתי או עומדת בחניה פרטית, אינה נכנסת לאף אחד משני המקרים, ולכן אין לגביה חובת הגנה בפני מתחי יתר. אותו סיווג חוזר ברשימת הבדיקות שבסעיף 15, שבה פריט ההגנה בפני מתחי יתר נדרש רק בעמדה לשימוש הציבור. ואף כשההגנה נדרשת, הגרסה הנוכחית (23.4.2026) אינה קובעת לה מיקום: המתכנן קובע את מיקום ההגנה ואת סוגה. כלל עשרת המטרים שבתשובה 3 הופיע בגרסת 2023 של ההנחיות ואינו קיים עוד.

• תשובה 1: הלוח המזין אינו המיקום שההנחיות קובעות, וממילא אין חובת הגנה בעמדה פרטית.
• תשובה 2: כלל המיקום שבסעיף 7(ב) חל רק כאשר ההגנה נדרשת, כלומר בעמדה בעלת אופי ציבורי.
• תשובה 3: מתארת את כלל עשרת המטרים מגרסת 2023 של ההנחיות, שבוטל; בגרסה הנוכחית המתכנן קובע את מיקום ההגנה, ובעמדה פרטית אין חובת הגנה כלל.

1. תמונה 1 - מצב פעולה 1, תמונה 2 - מצב פעולה 2, תמונה 3 - מצב פעולה 3.
2. תמונה 1 - מצב פעולה 2, תמונה 2 - מצב פעולה 3, תמונה 3 - מצב פעולה 4.
3. תמונה 1 - מצב פעולה 4, תמונה 2 - מצב פעולה 3, תמונה 3 - מצב פעולה 1.
4. תמונה 1 - מצב פעולה 3, תמונה 2 - מצב פעולה 1, תמונה 3 - מצב פעולה 4.

מצבי הפעולה של טעינת רכב חשמלי נבדלים זה מזה במקום שבו נמצאים הפיקוד וההגנה ובסוג הזרם. בתמונה 1 הרכב מחובר לבית תקע רגיל בכבל שבאמצעו קופסת פיקוד והגנה, וזה מצב פעולה 2. בתמונה 2 הכבל מחובר לבית תקע בעמדת טעינה ייעודית בזרם חילופין, והעמדה עצמה מפקחת על הטעינה. זה מצב פעולה 3. בתמונה 3 עמדת טעינה בזרם ישר (מסומנת בסמל הזרם הישר) עם כבל מחובר קבוע, וזה מצב פעולה 4. מצב פעולה 1, חיבור ישיר לבית תקע בלי קופסת פיקוד, אינו מופיע באיורים.

• תשובה 1: בתמונה 1 יש קופסת פיקוד על הכבל, ולכן אין זה מצב 1, ובתמונה 3 הטעינה בזרם ישר.
• תשובה 3: תמונה 1 היא חיבור לבית תקע ואינה מטען זרם ישר, ותמונה 3 אינה מצב 1.
• תשובה 4: תמונה 1 אינה עמדת טעינה, ותמונה 2 אינה חיבור ישיר לבית תקע.

1. לא נדרש להאריק מודולים אלו, הגנה ע"י בידוד כפול עומדת בדרישת התקנות.
2. חובה להאריק מודולים אלו.
3. נדרש להאריק את המודולים רק אם הותקנו בגובה המאפשר גישה לאדם שאיננו חשמלאי.
4. מתכנן המתקן יקבע את ביצוע ההארקה בהתאם להוראות יצרן הציוד.

ההנחיות מבחינות בין שלושה מצבים. מודול שאינו מוגן בבידוד כפול — חובה להאריקו. מודול בעל בידוד כפול שאין בו חיבור ייעודי להארקה — לא תותקן הארקה. ובאמצע עומד המקרה שבשאלה: מודול בעל בידוד כפול שכן יש בו חיבור המיועד להארקה. כאן ההנחיות אינן קובעות חובה ואינן קובעות איסור, אלא מטילות את ההכרעה על המתכנן, שיפעל לפי הוראות יצרן הציוד. הטעם ברור: הבידוד הכפול כשלעצמו מספק הגנה, והחיבור שהיצרן הכין נועד לשימושים שהיצרן מגדיר, כגון הארקה לצורך פריקת חשמל סטטי או עמידה בדרישות תקן.

• תשובה 1: הקביעה שאין להאריק כלל נכונה רק במודול שאין בו חיבור ייעודי להארקה, ולא במקרה שבשאלה.
• תשובה 2: אין בהנחיות חובת הארקה למודול בעל בידוד כפול; החובה חלה על מודול שאינו מוגן בבידוד כפול.
• תשובה 3: גובה ההתקנה ונגישות לאדם שאינו חשמלאי אינם אמת המידה שבהנחיות לעניין הארקת מודולים.

1. לא נדרש להאריק מודולים אלו, ובתנאי שמתח ההדקים המצרפי של המודולים לא יעלה על 24V.
2. כן. חובה להאריק מודולים אלו.
3. כן. נדרש להאריק את המודולים רק אם הותקנו בגובה המאפשר גישה לאדם שאיננו חשמלאי.
4. לא.

כאשר המודול מוגן בבידוד כפול ואין בו חיבור ייעודי המיועד להארקה, אין מה להאריק ואין דרישה להאריקו. זהו העיקרון הכללי של ציוד סוג II, שבו הבידוד הכפול הוא אמצעי ההגנה, וחלקי המתכת הנגישים אינם מחוברים למוליך הארקה. התשובה המבחינה בין שאלה זו לשאלה הקודמת היא קיומו או היעדרו של חיבור ההארקה שהיצרן ייעד.

• תשובה 1: הפטור אינו מותנה במתח הדקים של 24 וולט; מיתקנים פוטו-וולטאיים פועלים במתח גבוה בהרבה.
• תשובה 2: בהיעדר חיבור ייעודי להארקה אין חובת הארקה.
• תשובה 3: החובה אינה תלויה בגובה ההתקנה.

1. לא נדרש להאריק את הקונסטרוקציה מאחר והמודולים מייצרים זרם ישר.
2. נדרש להאריק את הקונסטרוקציה רק במידה והמודולים המותקנים עליה אינם בעלי בידוד כפול.
3. נדרש להאריק את הקונסטרוקציה אל פס השוואת הפוטנציאלים במבנה באמצעות מוליך נחושת בשטח חתך של 16 ממ"ר לפחות או מוליך מחומר אחר בעל מוליכות שוות ערך.
4. נדרש להאריק את הקונסטרוקציה אל פס הארקות קרוב באמצעות מוליך נחושת בשטח חתך של 10 ממ"ר לפחות או מוליך מחומר אחר בעל מוליכות שוות ערך.

הקונסטרוקציה הנושאת את המודולים היא חלק מתכתי נגיש של המיתקן, ובמבנה שיש בו הארקת יסוד היא מוארקת אל פס השוואת הפוטנציאלים של המבנה ולא אל פס הארקות מקרי. חתך מוליך ההארקה נקבע לפי הספק המיתקן, ובמיתקן של 25 קילו-וואט נדרש מוליך נחושת בחתך 16 ממ"ר לפחות, או מוליך מחומר אחר בעל מוליכות שוות ערך.

• תשובה 1: ייצור בזרם ישר אינו פוטר מהארקת חלקי מתכת נגישים.
• תשובה 2: הקונסטרוקציה טעונה הארקה ללא תלות בסוג הבידוד של המודולים שעליה.
• תשובה 4: החיבור נעשה אל פס השוואת הפוטנציאלים של המבנה, ובחתך 16 ממ"ר ולא 10 ממ"ר בהספק זה.

1. לא נדרש להאריק את הקונסטרוקציה מאחר והמודולים מייצרים זרם ישר.
2. נדרש להאריק את הקונסטרוקציה רק במידה והמודולים המותקנים עליה אינם בעלי בידוד כפול.
3. נדרש להאריק את הקונסטרוקציה אל פס השוואת הפוטנציאלים במבנה באמצעות מוליך נחושת בשטח חתך של 10 ממ"ר לפחות או מוליך מחומר אחר בעל מוליכות שוות ערך.
4. נדרש להאריק את הקונסטרוקציה אל פס הארקות קרוב באמצעות מוליך נחושת בשטח חתך של הזהה לשטח החתך המזין את הלוח הראשי בבית.

הקונסטרוקציה מוארקת אל פס השוואת הפוטנציאלים של המבנה, ובמיתקן של 10 קילו-וואט די במוליך נחושת בחתך 10 ממ"ר לפחות או במוליך מחומר אחר בעל מוליכות שוות ערך.

• תשובה 1: ייצור בזרם ישר אינו פוטר מהארקת חלקי מתכת נגישים.
• תשובה 2: הקונסטרוקציה טעונה הארקה ללא תלות בסוג הבידוד של המודולים שעליה.
• תשובה 4: חתך מוליך ההארקה נקבע לפי דרישות התקנות ולא לפי חתך המוליך המזין את הלוח הראשי.

1. כן. חובה להתקין אמצעי ניתוק יחיד.
2. לא. ובתנאי ואמצעי המיתוג של כל אחד מהמתקנים סמוכים ובטווח ראיה זה מזה.
3. לא. אין חובה בהתקנת אמצעי מיתוג יחיד ואין כל חובה על הימצאותם בטווח ראיה זה מזה.
4. כן. ובתנאי שהספק המערכת עולה על 15kW.

תקנות המיתקן הפוטו-וולטאי אינן מחייבות אמצעי מיתוג יחיד המנתק בבת אחת את מיתקן הייצור ואת מיתקן הצריכה, אלא מסתפקות בכך שאמצעי הניתוק של שני המיתקנים יהיו סמוכים זה לזה ובטווח ראייה זה מזה, כדי שמי שמנתק את המבנה יראה מיד גם את מנתק המיתקן הפוטו-וולטאי ולא יישאר מקור מתח פעיל בלא ידיעתו.

• תשובה 1: אין בתקנות חובה לאמצעי ניתוק יחיד לשני המיתקנים.
• תשובה 3: דרישת הסמיכות וטווח הראייה כן קיימת, ולכן אין מדובר בהיעדר כל חובה.
• תשובה 4: החובה אינה נגזרת מסף הספק של 15 קילו-וואט.

1. מעגל סופי לטעינה יהא עשוי מכבל בלבד. כניסת הכבל לעמדת הטעינה תתבצע באמצעות התקן מבודד.
2. עמדת טעינה לרכב תוזן מלוח ציבורי ובלבד שתהיה מחוברת למעגל סופי עם מפסק מגן מדגם B.
3. מעגל סופי לטעינה יותקן בהתקנה סמויה בלבד, באמצעות כבל או מוליכים המתאימים לזרם העבודה.
4. עמדת טעינה לרכב תוזן מהלוח הציבורי, עם אמצעי להגנת המעגל בפני מתח יתר בלבד.

מעגל סופי שמזין עמדת טעינה לרכב חשמלי נושא זרם גבוה לאורך זמן ומותקן לרוב בחניון או בחוץ, חשוף לפגיעה מכנית ולרטיבות. לכן הוא ייעשה מכבל בלבד, והכבל ייכנס לעמדת הטעינה דרך התקן מבודד ששומר על שלמות הבידוד ועל דרגת ההגנה של העמדה.

• תשובה 2: הזנה מלוח ציבורי ומפסק מגן מסוג B אינם הדרישה הכללית.
• תשובה 3: אין חובה להתקנה סמויה בלבד, ומוליכים שאינם כבל אינם מותרים.
• תשובה 4: הגנה מפני מתח יתר לבדה אינה מספיקה; נדרשות גם הגנות מפני זרם יתר ומפני חישמול.

1. אחת לשש שנים באמצעות מכשיר מדידה מתאים על ידי בעל רישיון חשמלאי.
2. אחת לשלוש שנים באמצעות מכשיר בדיקת למפסק מגן על ידי בעל רישיון הנדסאי לפחות.
3. בדומה למפסק מגן ביתי, החוק אינו מחייב בדיקה תקופתית אלא קיימת המלצה בלבד לבדיקה לפי הוראות היצרן.
4. לפני הפעלה ראשונה בלבד, ואחת ל-5 שנים ע"י חשמלאי בעל רישיון בודק.

מפסק מגן של מערכת טעינה, שאינו בתוך עמדת הטעינה ואינו ההגנה הבלעדית מפני חישמול, נבדק בבדיקה תקופתית אחת לשש שנים. הבדיקה נעשית במכשיר מדידה מתאים ובידי חשמלאי בעל רישיון. בגרסה הנוכחית של ההנחיות (23.4.2026) נוספה הבחנה: במערכת לשימוש הציבור הביקורת אחת לשנתיים, ובמערכת בשימוש פרטי אחת לשש שנים. השאלה אינה מתארת עמדה ציבורית ואין בה תשובה של שנתיים, ולכן שש שנים באמצעות מכשיר מתאים היא התשובה.

• תשובה 2: התדירות ודרגת הרישיון אינן הנדרשות.
• תשובה 3: ההוראות מחייבות בדיקה תקופתית, ולא רק ממליצות עליה.
• תשובה 4: התדירות ודרגת הרישיון אינן הנדרשות.

1. מצב פעולה 2, תקע העונה לתקן IEC 62196 מטיפוס 1.
2. מצב פעולה 3, תקע העונה לתקן ישראלי 60309.
3. מצב פעולה 3, תקע העונה לתקן IEC 62196 מטיפוס 2.
4. מצב פעולה 4, תקע העונה לתקן IEC 62196 מטיפוס 2.

באיור עמדת טעינה ייעודית המותקנת על הקרקע וטוענת בזרם חילופין, והכבל מתחבר לבית תקע שבעמדה. זה מצב פעולה 3, שבו העמדה עצמה מפקחת על הטעינה. המחבר המקובל למצב זה בישראל ובאירופה הוא מחבר לפי IEC 62196 מטיפוס 2.

• תשובה 1: מצב 2 הוא חיבור לבית תקע רגיל עם קופסת פיקוד על הכבל, ולא עמדת טעינה.
• תשובה 2: תקע תעשייתי לפי 60309 אינו המחבר של עמדת טעינה במצב 3.
• תשובה 4: מצב 4 הוא טעינה בזרם ישר, ואילו באיור זרם חילופין.

1. מצב פעולה 1, מחבר העונה לתקן IEC 62196 מטיפוס 1.
2. מצב פעולה 2, מחבר העונה לתקן ישראלי 60309.
3. מצב פעולה 1, מחבר העונה לתקן IEC 62196 מטיפוס 2.
4. מצב פעולה 2, מחבר העונה לתקן IEC 62196 מטיפוס 1 או מטיפוס 2.

באיור הרכב מחובר לבית תקע קבוע בכבל שבאמצעו קופסת פיקוד והגנה, וזה מצב פעולה 2. השאלה שואלת על המחבר בצד המקור, כלומר על התקע שנכנס לבית התקע שבקיר. לפי ההוראות בישראל החיבור במצב 2 נעשה לבית תקע לפי ת"י 60309. מחבר לפי IEC 62196 מטיפוס 1 או 2 הוא המחבר בצד הרכב, ולא בצד המקור.

• תשובה 1: קופסת הפיקוד על הכבל מלמדת שזה מצב 2 ולא מצב 1, ו-IEC 62196 הוא מחבר בצד הרכב.
• תשובה 3: זה אינו מצב 1, ו-IEC 62196 הוא מחבר בצד הרכב.
• תשובה 4: המצב נכון, אבל המחבר שנבחר הוא מחבר צד הרכב ולא צד המקור.

1. הספק מערכת אגירה חד מופעית לא יעלה על 5kW.
2. הספק מערכת אגירה חד מופעית לא יעלה על 15kW.
3. 15kW, ובלבד שמערכת האגירה קיבלה את אישור המחלק.
4. מערכות אגירה הן תלת מופעיות בלבד ובהספק העולה על 630kW.

ההנחיות למערכות אגירה במצברים המחוברות לרשת החלוקה קובעות תקרה מפורשת למערכת חד-מופעית: חמישה קילו-וולט-אמפר. גודל המערכת נמדד לפי הזרם המרבי בממיר בצד זרם החילופין, בטעינה או בפריקה, לפי הגדול משניהם. מעבר לסף זה נדרשת מערכת תלת-מופעית.

• תשובה 2: חמישה-עשר קילו-וואט אינם הסף שבהנחיות; הסף למערכת חד-מופעית הוא חמישה.
• תשובה 3: אישור המחלק נדרש לבדיקת התחברות, ואינו מעלה את הסף החד-מופעי.
• תשובה 4: מערכות אגירה אינן תלת-מופעיות בהכרח, וההנחיות מסדירות במפורש מערכת חד-מופעית.

1. לא. אורכו של כבל הטעינה לא יעלה בשום אופן על 8 מ.'
2. כן, ובתנאי שכבל הטעינה יהיה שלם לכל אורכו ויהא בעל דרגת הגנה IP44 לפחות.
3. כן, ובתנאי שהרכב ועמדת הטעינה נמצאים תחת אותו תחום השפעה של הארקת יסוד.
4. כן בתנאי שעמדת הטעינה תכלול מערכת ניהול כבילה..

אורך כבל הטעינה מוגבל בהנחיות לשמונה מטרים, וכבל באורך תשעה מטרים חורג מן המגבלה הזאת. ההנחיות עצמן קובעות חריג אחד ויחיד: אם העמדה כוללת מערכת ניהול כבילה — מערכת שנועדה להגן על הכבל מנזק מכני ושיש בה מקום ייעודי להנחת הכבל ולארגונו בזמן שאינו בשימוש — מותר שהכבל יעלה על שמונה מטרים ובלבד שלא יעלה על עשרה. תשעה מטרים נופלים בתחום החריג, ולכן ההתקנה תקינה בתנאי אחד: שהעמדה כוללת מערכת ניהול כבילה.

• תשובה 1: המגבלה אינה מוחלטת; ההנחיות עצמן מתירות עד עשרה מטרים בתנאי מערכת ניהול כבילה.
• תשובה 2: דרגת הגנה של הכבל אינה התנאי שההנחיות מציבות להארכת האורך מעבר לשמונה מטרים.
• תשובה 3: תחום ההשפעה של הארקת היסוד נוגע לשיטת ההגנה בפני חשמול ולא לאורך כבל הטעינה.

1. לא ניתן. התקנה כזו אסורה לפי התקנות.
2. יותקן בהתקנה שאינה נראית לעין בתוך אדמה, קיר, תקרה, רצפה, מחיצה, צינור או מובל אחר הרציפים לכל אורכם, ללא אפשרות פתיחת פתחים, הורדת מכסים או סילוק מחיצות, אלא באמצעות כלים בלבד.
3. יסומן באופן ברור ועמיד בכל 10מטרים לפחות ובשני קצותיו.
4. תשובות ב' ו-ג'.

כאשר עמדת הטעינה ניזונה מלוח ראשי אחד אך נמצאת בשטח הניזון מלוח ראשי אחר, טכנאי המפסיק את המתח בלוח שבשטח אינו מנתק בהכרח את כבל ההזנה של העמדה. הנחיות המנהל מתירות זאת בשתי דרכים חלופיות: התקנה שאינה נראית לעין, בתוך אדמה, קיר, תקרה, רצפה, מחיצה, צינור או מובל רציף לכל אורכו שאינו ניתן לפתיחה אלא בכלים; או סימון ברור ועמיד של הכבל בכל עשרה מטרים לפחות ובשני קצותיו. שתי הדרכים נכונות, ולכן התשובה היא ”תשובות ב׳ ו-ג׳“.

• תשובה 1: ההתקנה מותרת באחת משתי הדרכים; אין איסור גורף.
• תשובה 2: דרך נכונה, אך אינה היחידה — גם הסימון מותר.
• תשובה 3: דרך נכונה, אך אינה היחידה — גם ההתקנה הסמויה מותרת.

1. אסור להזין עמדת טעינה הניזונה מלוח ראשי אחד ונמצאת בשטח הניזון מלוח ראשי אחר.
2. ניתן להזין עמדת טעינה הניזונה מלוח ראשי אחד ונמצאת בשטח הניזון מלוח ראשי אחר בתנאי שהכבל יותקן בהתקנה שאינה נראית לעין בתוך אדמה, קיר, תקרה, רצפה, מחיצה, צינור או מובל אחר הרציפים לכל אורכם.
3. ניתן להזין עמדת טעינה הניזונה מלוח ראשי אחד ונמצאת בשטח הניזון מלוח ראשי אחר בתנאי שהכבל יסומן באופן ברור ועמיד בכל 10-מטרים לפחות ובשני קצותיו.
4. תשובות ב' ו-ג' נכונות.

ההנחיות מתירות את ההזנה בשתי דרכים חלופיות: הכבל יותקן בהתקנה שאינה נראית לעין — בתוך אדמה, קיר, תקרה, רצפה, מחיצה, צינור או מובל רציף לכל אורכו שאינו ניתן לפתיחה אלא בכלים — או שיסומן באופן ברור ועמיד בכל עשרה מטרים לפחות ובשני קצותיו. שתי הדרכים נכונות, ולכן התשובה היא ”תשובות ב׳ ו-ג׳ נכונות“. ההתקנה הסמויה מונעת פגיעה מקרית בכבל, והסימון מיידע את מי שעובד בשטח שהכבל אינו שייך ללוח שבמקום.

• תשובה 1: ההתקנה מותרת, באחת משתי הדרכים.
• תשובה 2: דרך נכונה, אך אינה היחידה — גם הסימון מותר.
• תשובה 3: דרך נכונה, אך אינה היחידה — גם ההתקנה הסמויה מותרת.

1. איפוס TN-C-S.
2. מפסק מגן כהגנה בלעדית.
3. הארקת הגנה TT.
4. זינה צפה IT.

עמדת טעינה הממוקמת מחוץ למבנה במרחק של עד חמישה מטרים נמצאת בתחום ההשפעה של הארקת היסוד של המבנה המזין, ולכן אין חשש להפרש פוטנציאלים בין גוף הרכב לבין הקרקע שעליה עומד האדם. במצב זה נשמרת אחידות שיטת ההגנה: המבנה מוגן באיפוס, ולכן גם עמדת הטעינה תוגן באיפוס. שיטה אחרת הייתה יוצרת שילוב אסור של שתי שיטות הגנה במיתקן אחד. השאלה נוסחה לפי גרסת אפריל 2023 של ההנחיות, שקבעה במילים מפורשות שההגנה בעמדה הצמודה למבנה, עד חמישה מטרים ממנו, תהיה זהה לזו של המבנה. הגרסה הנוכחית (23.4.2026) מנסחת זאת כעיקרון: ההגנה לפי תקנות ההגנה בפני חשמול, והארקת העמדה תוך התחשבות בתחום השפעת הארקת היסוד של המיתקן המזין. עמדה בתוך תחום ההשפעה היא חלק מאותו מיתקן ומוגנת בשיטתו — באיפוס.

• תשובה 2: מפסק מגן כהגנה בלעדית מותר רק במקרים המנויים בתקנה 68, ואינו נדרש כאן.
• תשובה 3: הארקת הגנה בצד מבנה המוגן באיפוס יוצרת שילוב אסור של שתי שיטות.
• תשובה 4: זינה צפה מחייבת היעדר הארקת שיטה ומשגוח, ואינה מתאימה לעמדה הניזונה ממיתקן מאופס.

1. איפוס TN-C-S.
2. מפסק מגן כהגנה בלעדית.
3. הארקת הגנה TT.
4. זינה צפה IT.

כאשר העמדה נמצאת בתוך תחום ההשפעה של הארקת היסוד של המבנה, במרחק של עד חמישה מטרים, היא מוגנת באותה שיטה שבה מוגן המבנה. המבנה כאן מוגן בהארקת הגנה, ולכן גם עמדת הטעינה תוגן בהארקת הגנה. השאלה נוסחה לפי גרסת אפריל 2023 של ההנחיות, שקבעה במילים מפורשות שההגנה בעמדה הצמודה למבנה, עד חמישה מטרים ממנו, תהיה זהה לזו של המבנה. הגרסה הנוכחית (23.4.2026) מנסחת זאת כעיקרון: ההגנה לפי תקנות ההגנה בפני חשמול, והארקת העמדה תוך התחשבות בתחום השפעת הארקת היסוד של המיתקן המזין. עמדה בתוך תחום ההשפעה היא חלק מאותו מיתקן ומוגנת בשיטתו — בהארקת הגנה.

• תשובה 1: איפוס בצד מבנה המוגן בהארקת הגנה יוצר שילוב אסור של שתי שיטות.
• תשובה 2: מפסק מגן כהגנה בלעדית מותר רק במקרים המנויים בתקנה 68.
• תשובה 4: זינה צפה מחייבת היעדר הארקת שיטה ומשגוח, ואינה מתאימה כאן.

1. בכל נקודת חיבור בזרם חילופין למעט מערכות המוגנות בזינה צפה.
2. בכל נקודת חיבור בזרם חילופין או ישר למעט מערכות המוגנות בזינה צפה.
3. בכל נקודת חיבור הנמצאת מחוץ למבנה במרחק של עד 5 מטר ממנו.
4. בכל נקודת חיבור הנמצאת מחוץ למבנה במרחק של יותר מ-5 מטר ממנו.

ההנחיות מחייבות מפסק פחת בלעדי בכל נקודת חיבור, אך הדרישה מנוסחת במפורש לנקודת חיבור בזרם חילופין בלבד. בצד הזרם הישר ההגנה נשענת על אמצעים אחרים, ובהם התקן לזיהוי זרם פחת ישר המשולב במפסק או בעמדה. מן הדרישה פטורות מערכות המוגנות בזינה צפה ובהפרד מגן, שבהן אין מעגל לולאת תקלה שייסגר דרך האדמה.

• תשובה 2: ההנחיות מנוסחות לנקודת חיבור בזרם חילופין; הן אינן מחילות את חובת מפסק הפחת גם על זרם ישר.
• תשובה 3: המרחק מן המבנה קובע את שיטת ההגנה בפני חשמול, לא את חובת מפסק הפחת.
• תשובה 4: גם כאן המרחק אינו אמת המידה; החובה חלה בכל נקודת חיבור בזרם חילופין ללא תלות במרחק.

1. לפי החלטת המתכנן ותנאי הסביבה.
2. בעמדת טעינה המותקנת מחוץ למבנה.
3. בעמדת טעינה לשימוש הציבור או המתוקנן בחניון בית משותף ומיועדת לשימוש דיירי הבניין.
4. אין חובה להגן בפני מתחי יתר על עמדת טעינה.

החובה להגן בפני מתחי יתר אינה נגזרת מן השאלה אם העמדה מותקנת בפנים או בחוץ, אלא מאופי השימוש בה: היא חלה על עמדת טעינה המיועדת לשימוש הציבור, וכן על עמדה המותקנת בחניון של בית משותף ומיועדת לשימוש דיירי הבניין. במקומות אלה משתמשים רבים ובלתי מיומנים, וכשל בהגנה עלול לפגוע ברכבים ובאנשים רבים.

• תשובה 1: החובה קבועה בתקנות ואינה נתונה כולה לשיקול דעת המתכנן.
• תשובה 2: הקריטריון אינו מיקום פנימי או חיצוני אלא אופי השימוש.
• תשובה 4: קיימת חובת הגנה בפני מתחי יתר בעמדות מן הסוגים האמורים.

1. בלוח המזין.
2. תמיד בעמדת הטעינה או בצמוד אליה.
3. תמיד בעמדת הטעינה או בצמוד אליה וגם בלוח המזין.
4. לפי שיקול דעת המתכנן.

ההנחיות העדכניות של מנהל החשמל להתקנת מערכת טעינה, מנובמבר 2025, שינו את ההסדר. בנוסח הקודם, מאפריל 2023, נקבע שהתקן ההגנה בפני מתחי יתר יותקן בתוך עמדת הטעינה או צמוד אליה, אלא אם מותקן התקן כזה במעלה הזינה במרחק שאינו עולה על עשרה מטרים. בנוסח 2025 נותרה חובת ההגנה בנקודת חיבור לשימוש הציבור ובעמדה בחניון בית משותף, אך כללי המיקום בוטלו, ונקבע במפורש שבאחריות מתכנן מערכת הטעינה לקבוע את מיקום ההתקנה ואת סוג ההגנה. לכן לפי ההנחיות התקפות מיקום ההתקן נתון לשיקול דעת המתכנן.

• תשובה 1: אין הוראה המחייבת התקנה בלוח המזין דווקא.
• תשובה 2: ”תמיד בעמדה“ לא היה מדויק גם בנוסח 2023, שהתיר התקן במעלה הזינה עד עשרה מטרים; בנוסח 2025 המיקום נקבע בידי המתכנן.
• תשובה 3: אין דרישה להתקנה כפולה, בעמדה ובלוח המזין.

1. כל מפסק פחת מדגם A.
2. מפסק פחת מדגם B המופעל בזרם דלף העולה על 300mA.
3. מפסק פחת מדגם A המופעל בזרם דלף העולה על 30mA יחד עם התקן לזיהוי זליגה בזרם ישר.
4. לא ניתן להגן על עמדת טעינה לרכב חשמלי באמצעות מגן פחת.

בעמדת טעינה לרכב חשמלי עלול להיווצר זרם דלף רכיב ישר, שמקורו במעגלי ההספק שברכב. זרם ישר קטן ממגנט את ליבת שנאי הזרם שבמפסק הפחת מדגם A ומשתק אותו, ולכן דגם A לבדו אינו נותן הגנה. התקן דורש אחד משניים: מפסק פחת מדגם B, המזהה גם דלף בזרם ישר, או מפסק פחת מדגם A בזרם הפעלה של 30 מילי-אמפר בתוספת התקן ייעודי לזיהוי דלף בזרם ישר של 6 מילי-אמפר. החלופה השנייה היא זו המופיעה ברשימה. הנחיות מנהל החשמל (23.4.2026) קובעות זאת במפורש: מפסק פחת בלעדי ב-0.03 אמפר לכל נקודת חיבור, מטיפוס B, או מטיפוס A או F יחד עם התקן לזיהוי זרם פחת ישר. תשובה 2 נופלת כבר בזרם ההפעלה — 300 מילי-אמפר במקום 30.

• תשובה 1: מפסק פחת מדגם A לבדו מושתק על ידי רכיב זרם ישר בדלף.
• תשובה 2: זרם הפעלה של 300 מילי-אמפר מיועד להגנה בפני שריפה ואינו נותן הגנה לאדם.
• תשובה 4: הגנה במפסק פחת היא דווקא הדרישה, בכפוף לבחירת הדגם הנכון.

1. עפ"י מפת הברקים של ישראל, באזור הנגב צפויים להתרחש מעל 30 ברקים בשנה, ולכן חובה להתקין הגנה במקרה זה.
2. אין חובה בהתקנת אמצעי הגנה בפני ברקים ומתחי יתר. מתכנן המתקן יקבע את הצורך בהתאם לסוג המיתקן, מקום התקנתו ותנאי ההתקנה.
3. חובה להתקין אמצעי הגנה מסוג זה רק במתקנים הממוקמים בגובה העולה על 500 מטרים מעל פני הים.
4. אין כל משמעות להגנה על מודולים בפני ברקים ומתחי יתר מאחר והם עשויים מחומר חצי מוליך (חמרן), ואינם ניזוקים מתופעות מעבר שכאלו.

תקנות המיתקן הפוטו-וולטאי אינן קובעות חובה גורפת להתקנת אמצעי הגנה בפני ברקים ומתחי יתר לפי אזור גאוגרפי, אלא מטילות על המתכנן לקבוע את הצורך בהם לפי סוג המיתקן, מקום התקנתו ותנאי ההתקנה, ובכלל זה צפיפות פריקות הברק באזור, גובה המיתקן, אורך מעגלי הזרם הישר וקיומה של הגנה בפני ברקים במבנה עצמו.

• תשובה 1: התקנות אינן קובעות סף של שלושים ברקים בשנה ואינן מפנות למפת ברקים.
• תשובה 3: אין בתקנות תנאי של גובה 500 מטרים מעל פני הים.
• תשובה 4: מודולים ומהפכים רגישים מאוד למתחי יתר, ומתחי דורבן פוגעים בהם ובבידודם.

1. אין חובה בהתקנת משגוח בצד הזרם הישר, הדבר נתון לשיקול המתכנן בלבד.
2. חייב להתקין משגוח בצד הזרם הישר, רק במתקן פוטו-וולטאי שהספק עולה על 200kW.
3. אין חובה בהתקנת משגוח בצד הזרם הישר, חובה זו קיימת רק בצד זרם החילופין.
4. חייב להתקין משגוח בצד הזרם הישר, אפשר שהמשגוח יהיה חלק מהמהפך.

בצד הזרם הישר של מיתקן פוטו-וולטאי אין מוליך מוארק, ולכן תקלת בידוד ראשונה אינה מייצרת זרם קצר ואינה מפילה מבטח; היא מתגלה רק באמצעות משגוח המנטר את התנגדות הבידוד. לכן התקנת משגוח בצד הזרם הישר היא חובה, בכל הספק, ואפשר שהמשגוח יהיה מובנה בתוך המהפך ולא יחידה נפרדת.

• תשובה 1: מדובר בחובה ולא בשיקול דעת של המתכנן.
• תשובה 2: החובה אינה מותנית בסף של 200 קילו-וואט.
• תשובה 3: דווקא בצד הזרם הישר, שאינו מוארק, נדרש הפיקוח על הבידוד.

1. 15 kΩ
2. 20 kΩ
3. 7 kΩ
4. 4 kΩ

ההנחיות קובעות טבלת כיוונון למשגוח הבידוד, והפרמטר שלפיו נבחרת המדרגה הוא הספק המערך המחובר למהפך — לא הספק המיתקן כולו. במיתקן זה ההספק הכולל הוא 200 קילו-וואט, אך הוא בנוי מחמישה מערכים של 40 קילו-וואט, ולכל מערך משגוח משלו בצד הזרם הישר. ההספק הקובע הוא אפוא 40 קילו-וואט, הנופל במדרגה שמעל 30 ועד 50, שהערך המזערי שלה הוא 15 קילו-אוהם.

• תשובה 2: 20 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 20 ועד 30 קילו-וואט, ולא ל-40.
• תשובה 3: 7 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 100 ועד 200; הוא היה מתקבל אילו חושב לפי הספק המיתקן כולו במקום לפי המערך.
• תשובה 4: 4 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 200 ועד 400 קילו-וואט.

1. 15 kΩ
2. 10 kΩ
3. 7 kΩ
4. 4 kΩ

הפרמטר הקובע בטבלת כיוונון משגוח הבידוד הוא הספק המערך המחובר למהפך, כלשון ההנחיות, ולא הספק המיתקן כולו. כאן המיתקן בן 200 קילו-וואט בנוי משלושה מערכים של 66.67 קילו-וואט, ולכל מערך משגוח משלו. ההספק הקובע נופל במדרגה שמעל 50 ועד 100 קילו-וואט, שהערך המזערי שלה הוא 10 קילו-אוהם. השוו לשאלה 992, בת הזוג, שבה אותו מיתקן מחולק לחמישה מערכים של 40 קילו-וואט והערך הוא 15 קילו-אוהם; שתי השאלות יחד בודקות בדיוק את ההבחנה הזאת.

• תשובה 1: 15 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 30 ועד 50 קילו-וואט.
• תשובה 3: 7 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 100 ועד 200, והוא מתקבל רק אם מציבים בטבלה את הספק המיתקן כולו במקום את הספק המערך.
• תשובה 4: 4 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 200 ועד 400 קילו-וואט.

1. המשגוח מספק התראה קולית וחזותית, יש צורך לבדוק אותו רק כאשר מספק חיווי.
2. לקראת כל בדיקה תקופתית של המתקן ע"י חשמלאי.
3. לפני כל הפעלה של המתקן ולפחות פעם ביום.
4. פעם ב-6 חודשים.

ההנחיות קובעות במפורש את תדירות המדידה שמבצע המשגוח: לפני כל הפעלה של המיתקן ולפחות פעם ביום. הדרישה כפולה, ולכן גם מיתקן שאינו מופעל ומופסק מדי יום נבדק לפחות אחת ליום. יש להבחין בין מדידה זו, שהמשגוח עושה מעצמו, לבין בדיקת תקינות המשגוח עצמו, שנעשית אחת לשלושה חודשים בלחיץ ואחת לשנה בכיול בידי חשמלאי.

• תשובה 1: ההמתנה לחיווי אינה עומדת בדרישה; המדידה עצמה חייבת להתבצע במחזוריות קבועה.
• תשובה 2: הבדיקה התקופתית בידי חשמלאי היא בדיקה של המשגוח, ואינה תדירות המדידה שהוא מבצע.
• תשובה 4: מחזור של חצי שנה אינו מופיע בהנחיות לעניין זה.

1. 300mA
2. 30mA
3. 400mA
4. 10mA

ההנחיות קובעות סף אחד של 300 מילי-אמפר למהפך שהספק המוצא שלו אינו עולה על 30 קילו-וולט-אמפר, ותוספת של 10 מילי-אמפר לכל קילו-וולט-אמפר מעבר לסף זה. הפרמטר הוא הספק המהפך של המערך הבודד, שכן בכל מערך מותקן משגוח משלו. כאן הספק כל מערך הוא 40 קילו-וולט-אמפר, כלומר עשרה מעל הסף, והתוספת היא 100 מילי-אמפר. הערך המתקבל הוא 400 מילי-אמפר.

• תשובה 1: 300 מילי-אמפר הוא הסף למהפך שהספקו אינו עולה על 30 קילו-וולט-אמפר; כאן ההספק גדול יותר.
• תשובה 2: 30 מילי-אמפר הוא סף ההגנה בפני חישמול במפסק פחת רגיל, ואינו הסף של המשגוח בצד הזרם הישר.
• תשובה 4: 10 מילי-אמפר הוא שיעור התוספת לכל קילו-וולט-אמפר, ולא הערך עצמו.

1. 300mA
2. 30mA
3. 400mA
4. 10mA

ההנחיות קובעות סף של 300 מילי-אמפר למהפך שהספק המוצא שלו אינו עולה על 30 קילו-וולט-אמפר, ותוספת של 10 מילי-אמפר לכל קילו-וולט-אמפר מעבר לכך. הפרמטר הוא הספק המהפך של המערך הבודד, שכן בכל מערך מותקן משגוח משלו. כאן הספק כל מערך הוא 25 קילו-וולט-אמפר, כלומר אינו עולה על הסף, ולכן הערך נשאר 300 מילי-אמפר ואין תוספת. השוו לשאלה 995, בת הזוג, שבה ההספק למערך הוא 40 קילו-וולט-אמפר והערך עולה ל-400 מילי-אמפר.

• תשובה 2: 30 מילי-אמפר הוא סף ההגנה בפני חישמול במפסק פחת רגיל, ואינו הסף של המשגוח בצד הזרם הישר.
• תשובה 3: 400 מילי-אמפר הוא הערך למערך של 40 קילו-וולט-אמפר, כבשאלה 995.
• תשובה 4: 10 מילי-אמפר הוא שיעור התוספת לכל קילו-וולט-אמפר מעבר ל-30, ואינו הערך עצמו.

1. "זהירות! המתקן מוזן מחברת חשמל וגם ממערכת סולארית", בלוח הראשי ובכל לוח הניזון מהמערכת.
2. "מפסק ניתוק חירום לגנרטור,” בסמוך למפסק הראשי.
3. "זהירות! הכניסה אסורה-קרינה סולארית,” בכל כניסה למבנה או חדר חשמל.
4. "מפסק חירום", ליד כל ממיר או סוללות ליתיום.

הסכנה העיקרית לכבאים במבנה עם מערכת פוטו-וולטאית היא שניתוק החיבור לחברת החשמל אינו מנתק את המתח שממשיך להגיע מהפנלים. לכן ההוראה דורשת שלט אזהרה שמודיע שהמתקן מוזן משני מקורות, בלוח הראשי ובכל לוח הניזון מן המערכת.

• תשובה 2: השאלה עוסקת במערכת פוטו-וולטאית ולא בגנרטור.
• תשובה 3: אין דרישה לשלט "קרינה סולארית" בכניסות למבנה.
• תשובה 4: השלט הנדרש עוסק בהזנה הכפולה, ולא במפסק חירום ליד כל ממיר.

1. אדם שמכיר את המערכת ובלבד שהוא מחזיק ברישיון חשמלאי.
2. מהנדס חשמל בלבד.
3. חשמלאי בעל רישיון מתאים.
4. נציג חברת החשמל בלבד.

אישור תקינותם של אמצעים שמגבילים את הזרמת האנרגיה לרשת הוא בדיקה של מיתקן חשמלי, ולכן הוא נעשה בידי חשמלאי בעל רישיון המתאים לגודל המיתקן. ההכרעה אינה שמורה למהנדס בלבד ולא לנציג חברת החשמל בלבד. לא די בכך שאדם מכיר את המערכת; נדרש רישיון המתאים למיתקן. כך קובעות אמות המידה של רשות החשמל: אחת לחמש שנים נדרש אישור לתקינות ולדיוק של האמצעי להגבלת הזרמת האנרגיה, מאת חשמלאי בעל רישיון מתאים.

• תשובה 1: הכרת המערכת אינה מספיקה; הרישיון צריך להתאים לגודל המיתקן.
• תשובה 2: הסמכות אינה שמורה למהנדס בלבד.
• תשובה 4: האישור אינו שמור לנציג חברת החשמל.

1. ANSI 52
2. ANSI 67
3. ANSI 21
4. ANSI 32

השאלה מתארת ממסר כיווני שפועל לפי זווית המופע בין הזרם למתח. זה ממסר זרם היתר הכיווני, ANSI 67. הוא מזהה את כיוון זרימת הזרם לפי הזווית, ופועל כשהזרם בכיוון הלא רצוי עולה על הסף. שאר המספרים מייצגים מפסק, ממסר מרחק וממסר הספק כיווני. מסמך חברת החשמל בנושא הגבלת הזרמת אנרגיה לרשת מתיר שתי הגנות — ANSI 67 ו-ANSI 32 — ומבחין ביניהן בדיוק לפי עקרון הפעולה: ממסר 67 מודד זרם ומתח ובוחן את הזווית ביניהם, ואילו ממסר 32 פועל לפי ההספק הפעיל וכיוונו. השאלה מתארת ממסר כיווני לפי זווית המופע בין הזרם למתח, ולכן התשובה היא ANSI 67.

• תשובה 1: ANSI 52 הוא מפסק הזרם עצמו ולא ממסר.
• תשובה 3: ANSI 21 הוא ממסר מרחק, המשמש בקווי הולכה.
• תשובה 4: ממסר ההספק הכיווני פועל לפי ההספק הפעיל וכיוונו, לא לפי הזווית בין הזרם למתח; גם הוא מותר להגבלת הזרמה, אך אינו הממסר שבשאלה.

1. למדוד הספק ולנתק במצב של זרם גבוה מדי.
2. לאפשר הגנה על מערכות מתח נמוך.
3. לזהות הספק בכיוון בלתי רצוי ולבצע ניתוק.
4. למדוד את הטמפרטורה של הפאנלים הסולאריים.

ממסר הספק כיווני (ANSI 32) מודד את ההספק הפעיל ואת כיוונו. במתקן פוטו-וולטאי הוא מזהה זרימת הספק בכיוון שאינו רצוי, למשל הזרמה לרשת במתקן שאסור לו להזרים, ומפעיל ניתוק.

• תשובה 1: ניתוק בזרם גבוה הוא תפקידו של ממסר זרם יתר.
• תשובה 2: הממסר אינו מיועד להגנה כללית על מערכות מתח נמוך.
• תשובה 4: הממסר אינו מודד טמפרטורה.

1. את התחזוקה השוטפת תבצע חברת החשמל בלבד. בעל המתקן יקבל דיווחים תקופתיים בלבד ולא תהיה לו מעורבות ישירה בתפעול.
2. בעל המתקן אחראי לביצוע תחזוקה שוטפת על פי מדריך התפעול שקיבל מהחברה המתקינה, כולל טיפול מונע ושמירה על תקינות הציוד בהתאם להנחיות חברת החשמל.
3. ספק הציוד אחראי בלעדית לכל פעולות התחזוקה, והבעלים מתבקש לאשר את ביצוען פעם בחמש שנים.
4. מהנדס חיצוני שממונה על ידי רשות החשמל מבצע את כלל פעולות התחזוקה במתקן, והבעלים אינו נדרש להשתתף בתחזוקה השוטפת. ולבדיקות המתקן.

ההנחיות למערכות אגירת אנרגיה מטילות את האחריות לתחזוקה על בעל המיתקן ומפעילו, ומחייבות אותם גם להזמין את הבדיקות הנדרשות. התחזוקה עצמה מבוצעת לפי הוראות היצרן, בדגש על בדיקת תקינות המצברים, דליפת חומרים מסוכנים והתחממות — כלומר טיפול מונע ושמירה על תקינות הציוד. ספק המערכת אינו נושא באחריות לתחזוקה אלא חייב לתת למפעיל הדרכה הכוללת הוראות הפעלה, הפסקה, תחזוקה ומקרי חירום, ואת מסמכי המיתקן ובהם הוראות האחזקה ומועדי התחזוקה. מכאן שהאחריות היא של בעל המיתקן, והיא מבוצעת לפי המדריך שקיבל מן החברה המתקינה.

• תשובה 1: ההנחיות מטילות את התחזוקה על בעל המיתקן ומפעילו ולא על חברת החשמל.
• תשובה 3: ספק הציוד נותן הדרכה ומסמכים, ואינו אחראי בלעדית לתחזוקה; גם מחזור של חמש שנים אינו מופיע בהנחיות.
• תשובה 4: אין בהנחיות מהנדס חיצוני מטעם רשות החשמל, ובעל המיתקן אינו פטור מן התחזוקה.

1. פליטת גז מימן מוגברת עקב טעינת יתר, העלולה להוביל לפיצוץ הסוללה ונזק סביבתי ובטיחותי.
2. שריפה או פיצוץ עם פליטת גזים רעילים לתאי הסוללה והסביבה כתוצאה מקצר חשמלי בין האנודה לקטודה בתוך הסוללה.
3. יצירת חומצה גופרתית רעילה כתוצאה מתהליך הפריקה, המובילה לקורוזיה חמורה של האלקטרודות ונזק לסוללה.
4. התייבשות האלקטרוליט כתוצאה מחוסר אוורור, הפוגעת ביכולת הסוללה לאגור אנרגיה חשמלית נדרשת.

בריחה תרמית בתא ליתיום-יון מתחילה בכשל בידוד פנימי או בהתחממות מקומית, המובילים לקצר בין האנודה לקטודה. הקצר מחמם את התא, החום מפרק את האלקטרוליט האורגני, הפירוק משחרר גזים ומייצר חום נוסף, וכך נסגר מעגל משוב חיובי שאינו ניתן לעצירה. התוצאה החמורה ביותר היא שרפה או פיצוץ בליווי פליטת גזים רעילים ודליקים אל הסביבה, ולעתים התפשטות התהליך אל התאים הסמוכים.

• תשובה 1: פליטת מימן אופיינית למצברי עופרת-חומצה בטעינת יתר ולא לתאי ליתיום-יון.
• תשובה 3: חומצה גופרתית היא האלקטרוליט במצבר עופרת-חומצה ואינה קיימת בתא ליתיום-יון.
• תשובה 4: התייבשות אלקטרוליט היא כשל הדרגתי המפחית קיבולת, ואינה הסכנה החמורה בבריחה תרמית.

1. ההתקנה תואמת את הנחיות רשות החשמל.
2. שטח החתך למפסק הראשי קטן.
3. ההתקנה אינה תואמת את הנחיות הרשות, נדרש להוסיף מפסק ראשי לכל עמדה.
4. שטח חתך הכבל המזין את העמדות קטן ונדרש להגדיל לשטח חתך x4 N2XY5.

בשרטוט מוזן לוח הטעינה בכבל של חמישה גידים בחתך 10 ממ״ר דרך מפסק תלת-מופעי של 40 אמפר, ומשם יוצאים שני מעגלים, אחד לכל עמדה, בכבל בחתך 2.5 ממ״ר. בכל מעגל כזה מותקן מפסק פחת ארבע-קוטבי של 40 אמפר בזרם הפעלה של 30 מילי-אמפר מטיפוס A — ותו לא. הגנת הפחת אמנם תקינה: העמדה כוללת התקן לזיהוי זליגה בזרם ישר, ולכן מתקיימת החלופה של מפסק פחת מטיפוס A יחד עם התקן כזה. אבל ההנחיות דורשות שכל נקודת חיבור תוגן בפני זרם יתר במפסק אוטומטי או במפסק אוטומטי זעיר, ושבסמוך לכל עמדה יותקן מפסק — נפרד ובטווח ראייה, או ניתן לנעילה ומשולט — כשמא״ז או מפסק אוטומטי של המעגל הסופי יכולים לשמש לכך. מפסק פחת אינו מגן בפני זרם יתר, והמפסק המשותף של 40 אמפר אינו מגן על כבל בחתך 2.5 ממ״ר. לכן חסר לכל עמדה מפסק אוטומטי משלה, וזהו הפגם בהתקנה.

• תשובה 1: ההתקנה אינה תואמת: למעגלי העמדות אין הגנה בפני זרם יתר, ואין לכל עמדה מפסק משלה.
• תשובה 2: חתך 10 ממ״ר מתאים למפסק של 40 אמפר; אין בו פגם.
• תשובה 4: חתך המעגל הסופי אינו הבעיה המרכזית; הבעיה היא היעדר מפסק אוטומטי לכל נקודת חיבור. עם מא״ז מתאים לכל עמדה, חתך 2.5 ממ״ר יכול לעמוד בדרישות לפי זרם הטעינה המכוונן.

1. יש לנתק את מוליך האפס באמצעות מגען נפרד, ולהבטיח שהניתוק יתרחש במקביל לניתוק מוליכי הפאזה כדי למנוע הזרמה חוזרת.
2. יש להבטיח את רציפות מוליך האפס בנקודה זו, בהתאם להנחיות של יצרן המהפך.
3. אין צורך בניתוק מוליך האפס בנקודה זו, כל עוד מוכח כי המהפך עובר לאספקה עצמאית בטווח של ms100 מזיהוי נפילת המתח ברשת.
4. חובה לנתק את מוליך האפס לפני מוליכי הפאזה, וזאת באמצעות אמצעי מיתוג מכני נפרד.

במהפך היברידי ההנחיות דורשות שני דברים נפרדים. הראשון הוא אמצעי מיתוג המבטיח הפרדה גלוונית בין מוליכי המופעים של הרשת לבין מוליכי המופעים המקבלים הזנה עצמאית מן המהפך, ואפשר שיהיה חלק מן המהפך עצמו. השני נוגע למוליך האפס, וכאן ההנחיה הפוכה מן האינטואיציה: אין לנתק את האפס אלא להבטיח את רציפותו, בהתאם להנחיות יצרן המהפך. הטעם הוא שבמצב גיבוי המהפך משמש מקור זינה, ורציפות האפס היא תנאי לקיומה של שיטת ההגנה בפני חשמול במוצא.

• תשובה 1: ההנחיות אינן דורשות ניתוק של מוליך האפס במגען נפרד, אלא להפך — להבטיח את רציפותו.
• תשובה 3: זמן המעבר לאספקה עצמאית אינו מייתר את הדרישה הנוגעת למוליך האפס.
• תשובה 4: אין דרישה לנתק את האפס לפני המופעים; הדרישה היא רציפות האפס.

1. 10 kcal
2. 100 kcal
3. 1000 kcal
4. 10000 kcal

קוב מים הוא מטר מעוקב אחד, ומסתו 1000 קילוגרמים. החום הסגולי של המים הוא קילו-קלוריה אחת לכל קילוגרם ולכל מעלת צלזיוס, והפרש הטמפרטורה הוא מעלה אחת. הצבה בנוסחה נותנת אנרגיה של 1000 קילו-קלוריות.

• תשובה 1: 10 קילו-קלוריות מתאימות לעשרה ליטרים.
• תשובה 2: 100 קילו-קלוריות מתאימות למאה ליטרים.
• תשובה 4: 10,000 קילו-קלוריות מתאימות לעשרה קוב או להפרש של עשר מעלות.

1. 30KΩ
2. 20KΩ
3. 15KΩ
4. KΩ10

טבלת כיוונון משגוח הבידוד שבהנחיות בנויה לפי הספק המערך המחובר למהפך. הספק של 50 קילו-וואט נופל במדרגה שמעל 30 ועד 50 קילו-וואט, ולכן הערך המזערי שהמשגוח יכוונן לפיו הוא 15 קילו-אוהם. שים לב שהמדרגה כוללת את הקצה העליון שלה: 50 קילו-וואט עדיין בתוכה, ורק הספק גדול ממנה עובר למדרגה של 10 קילו-אוהם.

• תשובה 1: 30 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שעד 20 קילו-וואט.
• תשובה 2: 20 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 20 ועד 30 קילו-וואט.
• תשובה 4: 10 קילו-אוהם הוא הערך למדרגה שמעל 50 ועד 100 קילו-וואט; 50 קילו-וואט עצמם עדיין במדרגה שמתחתיה.

1. 35%
2. 25%
3. 15%
4. 40%

מצב הטעינה ועומק הפריקה הם שני צדדים של אותו נתון: מצב הטעינה מציין את שיעור האנרגיה הנותרת בסוללה ועומק הפריקה את שיעור האנרגיה שנפרקה ממנה. סכומם הוא מאה אחוזים, ולכן במצב טעינה של 65 אחוזים עומק הפריקה הוא 35 אחוזים.

• תשובה 2: 25 אחוזים אינם משלימים את 65 למאה.
• תשובה 3: 15 אחוזים אינם משלימים את 65 למאה.
• תשובה 4: 40 אחוזים אינם משלימים את 65 למאה.

1. לא, בשום מצב אין אפשרות.
2. כן, משום שמפסק המגן ייתן מענה הולם לשתי נקודות החיבור בכל רגע.
3. תלוי איפה ממוקם מפסק המגן.
4. כן, כאשר מדובר בעמדה בה מתאפשרת טעינת רכב חשמלי אחד באמצעות נקודת חיבור אחת בלבד בכל רגע נתון (נקודת החיבור השנייה משמשת כעתודה-אין אפשרות לטעינה משתי נקודות החיבור במקביל.)

ההנחיות דורשות שכל נקודת חיבור תוגן במפסק פחת בלעדי, כלומר מפסק המשמש אותה ואותה בלבד. בעמדה כפולה שבה שתי נקודות החיבור יכולות לטעון בו זמנית, מפסק מגן אחד אינו בלעדי לאף אחת מהן: זרמי הדלף של שתי הנקודות מצטברים בו, ותקלה בנקודה אחת מנתקת גם את השנייה. לעומת זאת, כאשר העמדה בנויה כך שרק רכב אחד יכול להיטען בכל רגע נתון והנקודה השנייה משמשת עתודה בלבד, פועלת בכל רגע נקודת חיבור אחת, והמפסק משמש אותה בלבד. תנאי הבלעדיות מתקיים אפוא, ומפסק מגן יחיד נותן את ההגנה המלאה.

• תשובה 1: הלשון המוחלטת שגויה; כאשר רק נקודת חיבור אחת יכולה לפעול, מפסק אחד עומד בדרישת הבלעדיות.
• תשובה 2: הנימוק הפוך: כאשר שתי הנקודות פועלות במקביל, מפסק משותף אינו בלעדי לאף אחת מהן.
• תשובה 3: מיקום המפסק אינו הקובע; הקובע הוא אם שתי נקודות החיבור יכולות לפעול בו זמנית.

1. בדיקת העמסה והגנה על מוליכים.
2. בדיקת עכבת לולאת תקלה תקינה.
3. בדיקת ממסר הספק חוזר RP (Reverse Power).
4. בדיקת אמצעי מיתוג ואבטחה בצד זרם ישר.

ההנחיות מונות במפורש את הבדיקות הנכללות בבדיקה לצורך הפעלה של מיתקן פוטו-וולטאי. ברשימה מופיעות בדיקת התאמת העמסת המוליכים ואמצעי המיתוג והאבטחה בצד הזרם הישר ובצד זרם החילופין, ומדידה של עכבת לולאת התקלה בכל לוח. ממסר הספק חוזר אינו מופיע ברשימה, וגם לא יכול היה להופיע בה: תפקידו למנוע הפעלת יחידת ייצור מסתובבת כמנוע, ומהפך פוטו-וולטאי אינו מכונה מסתובבת. שלוש הבדיקות האחרות שברשימת התשובות נכללות אפוא בבדיקה, והבדיקה שאינה נכללת היא בדיקת ממסר ההספק החוזר.

• תשובה 1: בדיקת העמסה והגנה על מוליכים נכללת במפורש בסעיף 29(א)(3).
• תשובה 2: מדידת עכבת לולאת התקלה נכללת במפורש בסעיף 29(א)(8).
• תשובה 4: בדיקת אמצעי המיתוג והאבטחה בצד הזרם הישר נכללת אף היא בסעיף 29(א)(3).

1. 5MW
2. 200KW
3. 5MWh
4. 200KWh

מקדם הפריקה והטעינה, המסומן באות C, הוא היחס שבין הספק המערכת לבין קיבולתה, כלומר קצב הפריקה ביחידות של קיבולת לשעה. מקדם של 0.2 פירושו שהמערכת נפרקת בקצב של חמישית מקיבולתה בכל שעה, כלומר במשך חמש שעות. במערכת שקיבולתה מגה-וואט-שעה אחת ההספק הוא אפוא 0.2 מגה-וואט, כלומר 200 קילו-וואט.

• תשובה 1: 5 מגה-וואט מתקבלים מחלוקה במקדם במקום מהכפלה בו.
• תשובה 3: מגה-וואט-שעה היא יחידת אנרגיה ולא הספק.
• תשובה 4: קילו-וואט-שעה היא יחידת אנרגיה ולא הספק.

1. 1000kWh
2. 100kWh
3. 1600kWh
4. 160kWh

מקדם הפריקה הוא היחס שבין ההספק לקיבולת, ולכן הקיבולת היא ההספק חלקי המקדם. מערכת שהספקה 400 קילו-וואט ומקדם הפריקה שלה 0.25 נפרקת בקצב של רבע מקיבולתה בשעה, כלומר במשך ארבע שעות, וקיבולתה 1,600 קילו-וואט-שעה.

• תשובה 1: 1000 קילו-וואט-שעה מתאימים למקדם של 0.4.
• תשובה 2: 100 קילו-וואט-שעה מתקבלים מהכפלה במקדם במקום מחלוקה בו.
• תשובה 4: 160 קילו-וואט-שעה קטנים פי עשרה מן התוצאה.

1. 21 פאנלים במחרוזת ו-5 מחרוזות במערך.
2. 22 פאנלים במחרוזת ו-5 מחרוזות במערך.
3. 21 פאנלים במחרוזת ו-11 מחרוזות במערך.
4. 22 פאנלים במחרוזת ו-11 מחרוזות במערך.

מספר הפאנלים במחרוזת נקבע בשני אילוצים: מתח המעגל הפתוח של המחרוזת לא יעלה על 1100 וולט, ומתח נקודת ההספק המרבי חייב להיכנס לתחום המעקב של המהפך, 580 עד 900 וולט. בפאנל של 630 ואט מתח המעגל הפתוח הוא 49.48 וולט ומתח ההספק המרבי 41.02 וולט. עשרים ושניים פאנלים נותנים 1088 וולט במעגל פתוח, בגבול המותר, אך 902 וולט בנקודת ההספק המרבי, מעל התחום; עשרים ואחד פאנלים נותנים 1039 וולט במעגל פתוח ו-861 וולט בנקודת ההספק המרבי, ולכן זהו המספר המרבי. מספר המחרוזות נקבע לפי זרם הכניסה המרבי של המהפך, 90 אמפר: זרם ההספק המרבי של פאנל הוא 15.36 אמפר, ולכן חמש מחרוזות נותנות 76.8 אמפר ומתאימות, ואילו אחת עשרה מחרוזות היו נותנות 169 אמפר, כפליים מן המותר. גם ההספק הכולל תומך בכך: 21 כפול 630 כפול 5 הם כ-66 קילו-וואט, מתחת ל-70 קילו-וואט המומלצים.

• תשובה 2: 22 פאנלים מוציאים את מתח ההספק המרבי מתחום המעקב של המהפך.
• תשובה 3: 11 מחרוזות נותנות 169 אמפר, הרבה מעל זרם הכניסה המרבי של 90 אמפר, וכן הספק של כ-146 קילו-וואט מול 70 קילו-וואט מומלצים
• תשובה 4: שני החלקים שגויים.