בשיטת זרמי החוגים כותבים לכל חוג משוואת מתחים. נגד שמשותף לשני חוגים מופיע בסימן שלילי, מפני ששני החוגים עוברים בו בכיוונים מנוגדים.

חוג 1 — הנגדים שלו הם R₂, R₃ ו-R₁, והוא חולק את R₃ עם חוג 3 ואת R₁ עם חוג 2:

חוג 2 — הנגדים שלו הם R₁, R₅ ו-R₆, והוא חולק את R₁ עם חוג 1 ואת R₅ עם חוג 3. הוא עובר במקור מן הקוטב החיובי אל השלילי, ולכן כא"מ נכנס בסימן שלילי:

חוג 3 — הנגדים שלו הם R₃, R₄ ו-R₅, ואין בו מקור כלל:

נציב את הערכים ונחלק כל משוואה ב-20:

נפתור את המערכת. חיבור המשוואה הראשונה עם השנייה מבטל איברים ומוביל במהירות לתוצאה:

הסימן השלילי של I₂ מלמד שזרם החוג השני זורם בפועל נגד כיוון השעון, בניגוד לחץ שסומן באיור.

אימות — נציב את שלושת הזרמים בכל אחת מן המשוואות:

הנגד R₃ משותף לחוג 1 ולחוג 3, ולכן הזרם בו הוא הפרש שני זרמי החוגים:

נלך מ-A אל B דרך המחיצה האמצעית. הזרם בה הוא הפרש זרמי החוגים 2 ו-1:

אימות במאזן הספקים: ששת הנגדים בולעים יחד 12 W, והמקור היחיד במעגל מוסר בדיוק 12 W ✓

שלב ראשון — רק מקור המתח פועל. מקור זרם שאינו פועל מוחלף בנתק, ולכן הענף הימני נמחק. נשארת לולאה פשוטה של R₁ ו-R₂ בטור:

שלב שני — רק מקור הזרם פועל. מקור מתח שאינו פועל מוחלף בקצר, ולכן R₁ נמתח בין שני הפסים ומופיע במקביל ל-R₂. שני האמפרים מתחלקים ביניהם ביחס הפוך להתנגדויות:

שתי התרומות זורמות באותו כיוון, ולכן הן נאספות בחיבור:

נסמן ב-V את מתח הפס העליון מעל הפס התחתון, ונכתוב את חוק הזרמים בצומת העליון:

המשרעת היא ‏6√2, ולכן הערך היעיל של המקור הוא 6 V, והתדר הזוויתי הוא 1000 רדיאן לשנייה.

ומכאן שתי העכבות:

על שלושת הענפים מונח אותו מתח, ולכן כל זרם מתקבל בחלוקה ישירה. נבחר את מתח המקור כציר הייחוס:

חוק הזרמים בצומת העליון, בהצגה המלבנית:

הזווית חיובית — הזרם הכולל מקדים את המתח, ולכן המעגל קיבולי. הקבל גבר על הסליל, אף שעכבתו קטנה יותר: במעגל מקבילי, העכבה הקטנה היא זו שמושכת את הזרם הגדול.

אימות בדרך המוליכויות, שהיא הדרך הטבעית למעגל מקבילי:

בחיבור משולש כל עכבה מחוברת בין שני קווים, ולכן המתח עליה הוא המתח הקווי המלא:

אימות: המשולש חייב להיסגר, והנוסחה הקווית חייבת לתת את אותו הספק מדומה:

במשולש ההספקים: הניצב האופקי הוא P = 19.2 kW, הניצב האנכי הוא Q = 14.4 kvar כלפי מעלה, והיתר הוא S = 24 kVA. זהו משולש 3-4-5 מוכפל, ולכן כל צלעותיו יוצאות מספרים עגולים.

בכוכב כל עכבה מקבלת את המתח המופעי — קטן פי שורש שלוש — ולכן הזרם בה קטן פי שורש שלוש:

המתח על העומס הוא אפס לאורך כל חצי המחזור השלילי, ואפס גם מתחילת חצי המחזור החיובי ועד רגע ההצתה. מרגע ההצתה ועד חציית האפס הוא עוקב אחרי מתח הרשת. התוצאה: פעימה חיובית אחת בכל מחזור, שראשיתה קטומה.

המתח על הטיריסטור הוא ההשלמה: הוא נושא את מלוא מתח הרשת כשהרכיב חסום — הן בחצי המחזור השלילי כולו והן בתחילת החיובי — ונופל לאפס רק בזמן ההולכה. סכום שני המתחים בכל רגע שווה תמיד למתח הרשת.

נשתמש בנוסחת בקרת חצי הגל בעומס אומי, כפי שהיא מופיעה בנוסחאון:

אימות מן הגרף שבנוסחאון: היחס שבין מתח העומס למתח הרשת הוא 0.674 — ובגרף "בקרת הספק עבור חצי מחזור" זהו בדיוק הערך שמעל זווית ההצתה 45° ✓

נעבוד אחורה — מן ההספק המבוקש אל המתח, ומן המתח אל היחס:

נכנסים עם היחס 0.455 אל גרף בקרת ההספק שבנוסחאון וקוראים ממנו את זווית ההצתה:

בדיקה חוזרת בנוסחה: עבור 98° מתקבל 100.0 V ולכן 100.0 W בדיוק ✓ שימו לב שזווית זו כבר עברה את 90°, כלומר הטיריסטור מוצת אחרי שיא הגל — שם כל תוספת זווית מקצצת הרבה יותר הספק.

מפסק פתוח פירושו שאין מסלול כלל אל הבסיס, ולכן זרם הבסיס הוא אפס. בלי זרם בסיס אין זרם קולט:

על הטרנזיסטור נופל כל מתח ההזנה, ‏12 V, ועל הנורה לא נופל דבר.

ברוויה נופלים על הטרנזיסטור 0.5 V בלבד, וכל היתר נופל על הנורה:

כדי שהטרנזיסטור יהיה רווי דרוש זרם בסיס גדול לפחות כמו זה שמפיק את זרם הקולט הזה:

על הלולאה שבין המקור לבסיס נופלים 0.8 V על המפגש, וכל היתר על R_B:

A₁ — מגבר הופך. הכניסה החיובית מוארקת, האות מגיע דרך R₁ אל השלילית ו-R₂ הוא המשוב. הוא מגדיל את האות פי שניים והופך את סימנו.

A₂ — מגבר לא-הופך. האות מגיע ישירות אל הכניסה החיובית, ורשת R₃ ו-R₄ מחוברת אל השלילית. הוא מגדיל את האות ושומר על סימנו.

A₃ — מגבר מסכם הופך. שני אותות נכנסים אליו דרך R₅ ו-R₆ אל אותה כניסה שלילית, ו-R₇ הוא המשוב. הוא מחבר את שני האותות במשקלים שונים והופך את סימן הסכום.

הכניסה השלילית של A₃ היא אדמה מדומה, ולכן כל אות מזרים דרך הנגד שלו זרם עצמאי, וסכום הזרמים עובר כולו דרך R₇:

בדיקה חשובה: מתחי ההזנה הם ‎±12 V, והמוצא הגיע ל-‎-10 V — קרוב לגבול אך עדיין בתוכו, ולכן אין חיתוך. תוספת קטנה ב-V₁ הייתה מפילה את המעגל אל הרוויה.

המוצא מתאפס כאשר סכום שני הזרמים בכניסה השלילית הוא אפס. מתח V₂ אינו משתנה, ולכן תרומתו נשארת קבועה:

כלומר: במקום ‎-2 V צריך ‎+0.5 V. גם הגודל וגם הסימן משתנים — הקוטב החיובי חייב לפנות אל R₁ ולא אל האדמה.

כשהמוצא גבוה הוא נמצא במתח ההזנה, ‏5 V. על הנורית נופל מפל קבוע וכל היתר נופל על הנגד:

מתח הייחוס נקבע במחלק המתח בין R₁ ל-R₂, והוא אינו תלוי כלל במפסק:

מתח המוצא. כשהמפסק פתוח אין אות במבוא, הקבל אינו טעון ועל הנגד R אין מפל — כלומר הנקודה A נמצאת באפס. הכניסה החיובית נמוכה מן השלילית, ולכן המשווה יושב ברוויה התחתונה:

ברגע הסגירה קופץ המבוא מאפס ל-5 V. הקבל אינו מאפשר קפיצה במתח שעליו, ולכן כל הקפיצה עוברת מיד אל הנקודה A, ומשם היא דועכת בקבוע הזמן של הרשת:

הגרפים. ‏V_A קופץ ל-5 V ודועך מעריכית לעבר האפס. ‏V_o קופץ ל-5 V יחד איתו ונשאר שם כל עוד V_A גדול מ-3 V; ברגע שהוא יורד מתחת ל-3 V המוצא צונח לאפס ונשאר שם. שני הגרפים מצוירים זה מתחת לזה על אותו ציר זמן, ועל ציר V_A מסמנים את קו הסף 3 V.

הנורית נכבית ברגע שמתח הנקודה A משתווה למתח הייחוס:

שתי השאלות האחרונות נשענות על קטעי קריאה באנגלית: שאלה 9 עוסקת בהגנה על אספקת החשמל — מדוע היא נחוצה, מהי מערכת אל-פסק, מה תפקידה של יחידת המיתוג ומה ההבדל בין שני סוגי האל-פסק; ושאלה 10 בדירוג האטימות IP — מה הקוד מגדיר, מה מייצגות שתי הספרות, פענוח קוד נתון ורמת ההגנה המומלצת. הנבחן עונה על אחת מהן בלבד.

מכיוון שהתשובות נגזרות ישירות מנוסח הקטעים, אין כאן פתרון מספרי לצטט. עברו על הקטע, סמנו בו את השורות הרלוונטיות לכל סעיף, וכתבו תשובה קצרה ומדויקת המפנה אליהן.