1. הכבל יוגן בפני פגיעות מכנית באמצעות כיסוי מגן קשיח עד לגובה של 2.4 מטר מהקרקע.
2. הכבל יוגן בפני פגיעות מכנית באמצעות כיסוי מגן קשיח עד לגובה של 2.2 מטר מהקרקע.
3. הכבל יוגן בפני פגיעות מכנית באמצעות כיסוי מגן קשיח עד לגובה של 2.0 מטר מהקרקע.
4. הכבל יוגן בפני פגיעות מכנית באמצעות כיסוי מגן קשיח עד לגובה של 1.8 מטר מהקרקע.

התקנות קובעות גובה אחד להגנה מכנית של כבל: ההגנה תוצב בגובה של 1.80 מטרים לפחות מפני הקרקע או הרצפה. אותו ערך חוזר גם בתקנה העוסקת בכבל היוצא מן הקרקע, שם נדרשת הגנה מעומק 20 סנטימטרים מתחת לפני הקרקע ועד 180 סנטימטרים מעליהם. הגובה שממנו יורד הכבל, 2.20 מטר, אינו משנה את הדרישה.

• תשובה 1: 2.4 מטר אינו ערך המופיע בתקנות לעניין הגנה מכנית של כבל.
• תשובה 2: 2.2 מטר הוא הגובה שממנו יורד הכבל, ולא הגובה הנדרש להגנה.
• תשובה 3: הגובה הנדרש הוא 1.80 מטר ולא 2.0 מטר.

1. כבל הנדרש בהגנה מכנית, יוגן באמצעות צינור העשוי ממתכת בלבד. הגנה זו תוצב עד לגובה של 2.0 מטר מהקרקע.
2. כבל הנדרש בהגנה מכנית, יוגן באמצעות כיסוי מגן קשיח, העשוי מחומר העמיד לקרינה אולטרה סגולית. הגנה זו תוצב עד לגובה של 2.0 מטר מהקרקע.
3. כבל הנדרש בהגנה מכנית, יוגן באמצעות כיסוי מגן העשוי ממתכת בלבד. הגנה זו תוצב עד לגובה של 1.8 מטר מהקרקע.
4. כבל הנדרש בהגנה מכנית, יוגן באמצעות צינור מתכת או כיסוי מגן או צינור פלסטיק קשיח, העשוי מחומר העמיד לקרינה אולטרה סגולית. הגנה זו תוצב עד לגובה של 1.8 מטר מהקרקע.

התקנה קובעת גם את החומר וגם את הגובה של ההגנה המכנית. החומר אינו מוגבל למתכת: מותרים צינור מתכת, צינור פלסטיק קשיח או כיסוי מגן קשיח אחר, ואם ההגנה עשויה חומר פלסטי — עליו להיות עמיד לקרינה אולטרה סגולית, מפני שההתקנה חשופה לשמש. הגובה הוא 1.80 מטרים לפחות מפני הקרקע.

• תשובה 1: החומר אינו מוגבל למתכת, והגובה הנדרש הוא 1.80 מטר ולא 2.0.
• תשובה 2: הגובה שגוי. דרישת העמידות לקרינה נכונה, אך היא חלה על הגנה מחומר פלסטי בלבד.
• תשובה 3: החומר אינו מוגבל למתכת. שלוש חלופות מותרות.

1. כן, רשאי אדם שאינו חשמלאי לבצע עבודות מכניות כגון חפירה והנחה של כבל, ובתנאי שהוא פועל לפי תוכנית כתובה החתומה ע"י חשמלאי עם רישיון מתאים.)(
2. כן, רשאי אדם שאינו חשמלאי לבצע עבודות מכניות כגון חפירה והנחה של כבל, ובתנאי שמדובר בכבל בודד (לא דרוש מרווח בין הכבלים לצורך מקדמי תיקון.)
3. לא, רשאי אדם שאינו חשמלאי לבצע עבודות מכניות כגון חפירה והנחה של כבל, ובתנאי שהוא פועל לפי הוראות החשמלאי ובפיקוחו הצמוד (חייב להיות נוכח בשלב שלפני כיסוי הכבלים.)
4. כן, רשאי אדם שאינו חשמלאי לבצע עבודות מכניות כגון חפירה והנחה של כבל, ובתנאי שהוא פועל לפי הוראות החשמלאי ובפיקוחו הצמוד (חייב להיות נוכח בכל שלב של העבודה.)

התקנות מתירות לאדם שאינו חשמלאי לבצע עבודות מכניות כגון חפירה והנחת כבל, אך מתנות זאת בשני תנאים מצטברים: פעולה לפי הוראות חשמלאי, ופיקוח צמוד שלו. בתיאור שבשאלה החשמלאי הנחה את הקבלן אך עזב את המקום, והקבלן הניח את הכבל וכיסה את החפירה בלא נוכחותו. תנאי הפיקוח הצמוד לא התקיים, ולכן העבודה שבוצעה אינה עומדת בדרישה.

• תשובה 1: תכנית כתובה וחתומה אינה תחליף לפיקוח צמוד; התקנות דורשות נוכחות מפקחת ולא מסמך.
• תשובה 2: מספר הכבלים אינו רלוונטי לשאלת ההסמכה.
• תשובה 4: התנאי אמנם מנוסח נכון, אך התשובה חיובית בעוד שבפועל החשמלאי עזב ולא פיקח, ולכן העבודה אינה תקינה.

1. רק החשמלאי הצעיר צודק.
2. רק החשמלאי הוותיק צודק.
3. שני החשמלאים צודקים.
4. שני החשמלאים טועים.

טענת החשמלאי הצעיר תואמת את התקנות: בקרקע סלעית העומק המזערי הוא 60 ס"מ, תחתית התעלה מרופדת בשכבת חול של 5 ס"מ לפחות, לאחר ההנחה מכסים בשכבת חול נוספת של 5 ס"מ לפחות, ומעליה ממלאים באדמה עד פני הקרקע. גם טענת החשמלאי הוותיק תואמת: סרט אזהרה מונח בעומק 25 ס"מ לפחות מתחת לפני הקרקע, ובתעלה שרוחבה עולה על 40 ס"מ מונח סרט נוסף לכל 40 ס"מ נוספים או חלק מהם. שניהם צודקים.

• תשובה 1: גם טענת החשמלאי הוותיק מדויקת — 25 ס"מ הוא העומק שנקבע לסרט האזהרה.
• תשובה 2: גם טענת החשמלאי הצעיר מדויקת — 60 ס"מ בקרקע סלעית ושתי שכבות חול של 5 ס"מ.
• תשובה 4: שתי הטענות תואמות את נוסח התקנות.

1. רק החשמלאי הצעיר צודק.
2. רק החשמלאי הוותיק צודק.
3. שני החשמלאים צודקים.
4. שני החשמלאים טועים.

טענות החשמלאי הצעיר תואמות את התקנות: בקרקע סלעית עומק ההנחה 60 סנטימטרים, ריפוד בשכבת חול של 5 סנטימטרים לפחות, כיסוי בשכבת חול נוספת של 5 סנטימטרים לפחות, ומילוי התעלה באדמה עד פני הקרקע. גם טענות החשמלאי הוותיק תואמות אותן. התקנה קובעת שסרט האזהרה יונח לכל אורך הכבל בעומק של 25 סנטימטרים ”לפחות“ מתחת לפני הקרקע — עומק של 35 סנטימטרים עומד בדרישה ואינו סותר אותה — ושבתעלה שרוחבה עולה על 40 סנטימטרים יונח סרט נוסף לכל 40 סנטימטרים נוספים או חלק מהם. שני החשמלאים צודקים.

• תשובה 1: גם טענות החשמלאי הוותיק נכונות: 35 סנטימטרים עומדים בדרישה של 25 סנטימטרים לפחות.
• תשובה 2: גם טענות החשמלאי הצעיר תואמות את התקנות.
• תשובה 4: טענות שניהם תואמות את התקנות.

1. רק החשמלאי הצעיר צודק.
2. רק החשמלאי הוותיק צודק.
3. שני החשמלאים צודקים.
4. שני החשמלאים טועים.

כאן התהפכו היוצרות. החשמלאי הצעיר טעה: מדובר בקרקע חולית, ובאדמה או בחול העומק המזערי הוא 80 ס"מ ולא 60 ס"מ — 60 ס"מ הוא העומק בקרקע סלעית בלבד. שאר פרטי טענתו נכונים, אך די בטעות בעומק. טענת החשמלאי הוותיק מדויקת: סרט אזהרה בעומק 25 ס"מ לפחות, וסרט נוסף לכל 40 ס"מ רוחב נוספים או חלק מהם.

• תשובה 1: הצעיר נקב בעומק 60 ס"מ שמתאים לקרקע סלעית, ואילו בקרקע חולית נדרשים 80 ס"מ.
• תשובה 3: טענת הצעיר שגויה בעומק ההטמנה.
• תשובה 4: טענת הוותיק תואמת במדויק את נוסח התקנה.

1. חובה להתקין בקצוות המוליכים שרוול בידוד בצבע חום עם טבעת סימון למופעים L1,L2,L3.
2. לוח הבקרה, המוליכים והכבלים הם חלק ממכונה (קו הייצור) ולכן הסימון המתואר מאפשר זיהוי חד משמעי ועונה על הדרישות בתקנות.
3. חובה להחליף את המוליכים והכבלים לכאלה עם בידוד בצבע הנדרש בתקנות החשמל מפני שמדובר במתקן חדש שהוקם לאחר פרסום התקנות.
4. התקנה זו מקובלת מכיוון שעל פי תקנות החשמל בידוד בצבע שחור מסמן מופע.

תקנות התקנת הכבלים תוחמות את תחולתן בעצמן: הן אינן חלות על כבל המהווה חלק בלתי נפרד מציוד, שהותקן בו במהלך ייצור הציוד. הוראה מקבילה קיימת בתקנות התקנת המוליכים, שאינן חלות על מוליכים המותקנים בתוך מכשיר או ציוד חשמלי תוך ייצורם. קו ייצור שתוכנן והותקן כיחידה אינטגרלית אחת הוא ציוד כזה, ולוח הבקרה, המוליכים והכבלים שבתוכו הם חלקיו. עליהם חל תקן המכונות, שבו צבע המופעים הוא שחור והזיהוי נעשה בסימון L1, L2, L3 — סימון בר-קיימא המאפשר זיהוי חד-משמעי של כל מופע, כפי שגם תקנות החשמל דורשות מכל שיטת זיהוי.

• תשובה 1: שרוול חום עם טבעת סימון הוא הפתרון שהתקנות קובעות לכבל קיים בלוח שצבעיו אינם תקניים, ולא לחיווט הפנימי של מכונה שהתקנות אינן חלות עליו.
• תשובה 3: מועד ההקמה אינו הקריטריון. הקריטריון הוא היות החיווט חלק בלתי נפרד מן הציוד.
• תשובה 4: צבע שחור אינו הצבע שתקנות החשמל קובעות למופע. לפי התקנות צבע המופע הוא חום.

1. פתיל הזינה של המכשיר הוא חלק ממתקן החשמל ולכן חלות עליו תקנות החשמל המגדירות את צבעי הבידוד של המוליכים גם אם בתקן שחל על המכשיר כתוב אחרת.
2. תקנות החשמל חלות על צבעי המוליכים בקווי הזינה ובמעגלים סופיים. פתיל הזינה עם תקע איננו חלק ממעגל סופי אלא חלק ממכשיר ולכן מותר שבתקן הרלבנטי למכשיר ייקבעו גם צבעים שונים מאלה הנדרשים בתקנות.
3. פתיל זינה של מכשיר עם תקע הוא חלק מהמעגל הסופי ולכן צבעי המוליכים חייבים להתאים לנדרש בתקנות בדבר התקנת מוליכים.
4. אם התקן שחל על המכשיר הוא תקן ישראלי רשמי כמוגדר בחוק התקנים, אזי הדרישות לצבעי המוליכים בפתיל הזינה המוגדרות בתקן גוברות על אלה שבתקנות החשמל.

המעגל הסופי מוגדר בתקנות כמעגל שתחילתו במבטח הקרוב ביותר וסיומו במכשיר או בבית התקע. פתיל זינה המסתיים בתקע מתחיל אפוא במקום שבו המעגל הסופי כבר הסתיים — הוא שייך למכשיר ולא למיתקן. בהתאם לכך תוחמות תקנות התקנת הכבלים את תחולתן ואינן חלות על כבל המהווה חלק בלתי נפרד מציוד שהותקן בו במהלך ייצורו, ותקנות התקנת המוליכים אינן חלות על מוליכים שבתוך מכשיר. מכאן שצבעי הבידוד בפתיל הזינה נקבעים בתקן החל על המכשיר, ויכולים להיות שונים מאלה שבתקנות החשמל.

• תשובה 1: התקנות עצמן מוציאות מתחולתן כבל שהוא חלק בלתי נפרד מציוד, ולכן אינן גוברות על תקן המכשיר.
• תשובה 3: פתיל זינה עם תקע מתחיל היכן שהמעגל הסופי מסתיים — בבית התקע — ולכן אינו חלק ממנו.
• תשובה 4: אין כאן התנגשות שיש להכריע בה לפי מעמד התקן. תקנות החשמל אינן חלות על פתיל הזינה מלכתחילה.

1. מתח נמוך. היות והמתח הנומינלי של המכשיר עולה על 50 וולט.
2. מתח נמוך. היות והמתח הנומינלי של המכשיר עולה על 24 וולט.
3. מתח נמוך מאוד. היות והמכשיר ניזון בזרם ישר והמתח שלו אינו עולה על 120 וולט.
4. אף תשובה אינה נכונה.

תקנות התקנת הכבלים מגדירות מתח נמוך מאוד כמתח שאינו עולה על 24 או 50 וולט בזרם חילופין, ועל 60 או 120 וולט בזרם ישר, הכל לפי התקנות החלות על המיתקן. המכשיר שבשאלה פועל בזרם ישר במתח נומינלי של 60 וולט, שאינו עולה על אף אחד משני הערכים שנקבעו לזרם ישר, ולכן הוא מסווג כמתח נמוך מאוד. חשוב להבחין בין הגדרה זו לבין ההגדרה שבתקנות ההארקות, שבה הגבול הוא 50 וולט בלא הבחנה בין זרם ישר לזרם חילופין.

• תשובה 1: הגבול של 50 וולט שייך לזרם חילופין ולהגדרה שבתקנות ההארקות.
• תשובה 2: הגבול של 24 וולט שייך לזרם חילופין.
• תשובה 4: התשובה השלישית נכונה.

1. יש להתקין כבל נחושת בעל שטח חתך של 1.5 ממ"ר.
2. יש להתקין כבל נחושת בעל שטח חתך של 2.5 ממ"ר.
3. יש להתקין כבל נחושת בעל שטח חתך של 4 ממ"ר.
4. יש להתקין כבל אלומיניום בעל בשטח חתך של 10 ממ"ר.

כבל עילי, כלומר כבל התלוי על תיל נושא או הכולל תיל נושא, כפוף לחתך מזערי מיוחד שנקבע משיקולי חוזק מכני ולא לפי הזרם: 4 ממ"ר למוליך מנחושת ו-16 ממ"ר למוליך מאלומיניום. הזרם כאן קטן, שכן 1,000 ואט במתח 230 וולט נותנים כ-4.3 אמפר, אך החתך המזערי המחייב הוא הקובע.

• תשובה 1: 1.5 ממ"ר מספיק לזרם אך נופל מן החתך המזערי לכבל עילי.
• תשובה 2: 2.5 ממ"ר נופל אף הוא מן החתך המזערי.
• תשובה 4: אלומיניום מותר מחתך 16 ממ"ר ומעלה, ו-10 ממ"ר אינו עומד בכך.

1. המרחק בין החבקים יהיה 80 ס"מ.
2. המרחק בין החבקים יהיה 100 ס"מ.
3. המרחק בין החבקים יהיה 120 ס"מ.
4. המרחק בין החבקים יהיה 180 ס"מ.

תקנות התקנת הכבלים קובעות שני תנאים מצטברים למרחק בין חבקים סמוכים לאורך כבל המותקן אופקית: המרחק לא יעלה על 80 סנטימטרים, ובנוסף לא יעלה על פי עשרים מן הקוטר החיצוני בכבל בלי שריון או פי שלושים בכבל משוריין. בכבל שקוטרו החיצוני 6 סנטימטרים נותן התנאי השני 120 סנטימטרים, אך התקרה המוחלטת של 80 סנטימטרים היא המחמירה, ולכן המרחק המרבי המותר הוא 80 סנטימטרים.

• תשובה 2: 100 ס"מ חורגים מן התקרה של 80 ס"מ.
• תשובה 3: 120 ס"מ הוא תוצאת המקדם בלבד, בלא התקרה המוחלטת
• תשובה 4: 180 ס"מ חורגים אף מן המרחק המרבי בהתקנה אנכית.

1. 6 ממ"ר למוליך מנחושת ו-25 ממ"ר למוליך מאלומיניום.
2. החתך יהיה כנדרש בתקנות בדבר העמסה והגנה של מוליכים מבודדים וכבלים במתח נמוך, אך כאשר מדובר בכבל עילי- לא פחות מ-4 ממ"ר למוליך מנחושת ו-16 ממ"ר למוליך מאלומיניום.
3. החתך יהיה כנדרש בתקנות בדבר העמסה והגנה של מוליכים מבודדים וכבלים במתח נמוך, אך כאשר מדובר בכבל הטמון במישרין באדמה-לא פחות מ-6 ממ"ר למוליך מנחושת ו-25 ממ"ר למוליך מאלומיניום
4. 4 ממ"ר למוליך מנחושת ו-16 ממ"ר למוליך מאלומיניום.

התקנות אינן קובעות לכבל חתך מזערי אחיד, אלא מפנות לחישוב שבתקנות ההעמסה — הזרם המתמיד המרבי, מקדמי התיקון והתאמת המבטח. לצד ההפניה נקבע חריג יחיד: כבל עילי, כלומר כבל התלוי על תיל נושא או הכולל תיל נושא בתוכו, יהיה בעל מוליכים בחתך מזערי של 4 ממ"ר בנחושת ו-16 ממ"ר באלומיניום. הטעם מכני ולא תרמי — כבל תלוי נושא את משקלו שלו ואת עומסי הרוח, ולכן נדרש לו חתך מזערי גם כשהזרם קטן.

• תשובה 1: 6 ו-25 ממ"ר אינם הערכים שבתקנה, ואין חתך מזערי אחיד לכל כבל.
• תשובה 3: החריג נקבע לכבל עילי ולא לכבל הטמון באדמה.
• תשובה 4: הערכים 4 ו-16 ממ"ר נכונים, אך הם חלים על כבל עילי בלבד ואינם חתך מזערי גורף.

1. מותר בתנאים הבאים: הכבל הנוסף משמש את אותה המערכת ושניהם משולבים בפעולתה, אין דרך אחרת להתקנתו של הכבל הנוסף, ומובטח שלא ייגרם נזק לשני הכבלים בעת ההשחלה או עקב צפיפות בצינור.
2. מותר בתנאי שרמת הבידוד של הכבל המזין את המעגל הנוסף זהה לזו של הכבל הקיים או גבוהה ממנו.
3. אסור בשום מקרה להתקין שני כבלי מתח נמוך במובל אחד.
4. מותר, בתנאי שהכבל הנוסף משמש להזנת מעגלי מאור בלבד במתקן ביתי ושלא ייגרם נזק לשני הכבלים בעת ההשחלה או עקב צפיפות בצינור.

הכלל בתקנות הוא שצינור ישמש כבל רב-גידי אחד בלבד, או שלושה כבלים חד-גידיים המשמשים אותו קו או מעגל. הטעם כפול — פיזור החום והאפשרות להשחיל ולהחליף כבל בלא לפגוע בשכנו. לצד הכלל מונות התקנות שני היתרים: להעביר באותו צינור כבלים המשמשים אותה מערכת ומשולבים בפעולתה, ולהוסיף לכבל קיים בצינור קיים כבל אחד נוסף כשאין דרך אחרת להתקנתו, ובלבד שלא ייגרם נזק לשני הכבלים בעת ההשחלה או עקב צפיפות בצינור. שלושת התנאים הללו הם בדיוק אלה שבתשובה 1.

• תשובה 2: רמת הבידוד אינה התנאי. התנאים הם שילוב במערכת, היעדר דרך אחרת והיעדר נזק.
• תשובה 3: אין איסור מוחלט. התקנה מונה שני היתרים מפורשים.
• תשובה 4: ההיתר אינו מוגבל למעגלי מאור ואינו מוגבל למיתקן ביתי.

1. פתיל הזינה, המורכב על ידי היצרן של המכשיר החשמלי, הוא חלק מהמכשיר ולכן הכתוב בתקנות בדבר התקנת כבלים במתח נמוך אינו חל על הפתיל.
2. פתיל הזינה האמור הוא כבל מתח נמוך לכל דבר ועניין ולכן חלות עליו הדרישות של התקנות בעניין צבעים של בידוד המוליכים. יש להחליף את פתיל הזינה לכבל מסוג מתאים עם מוליכים בצבעים תקניים.
3. פתיל הזינה האמור הוא כבל מתח נמוך לכול דבר ועניין. בגלל ייחודיות פתיל הזינה האמור יש לקיים את הנדרש בתקנות על ידי התקנת שרוולי בידוד בצבעים מתאימים בקצוות המוליכים בפתיל הזינה.
4. במקרה שלפנינו התקנות חלות על פתיל הזינה למכשיר. התקנות אינן חלות על פתילי זינה רק במכשירים לשימוש ביתי.

תקנות התקנת הכבלים תוחמות את תחולתן: הן אינן חלות על כבל המהווה חלק בלתי נפרד מציוד, שהותקן בו במהלך ייצור הציוד. פתיל הזינה שבשאלה הורכב על ידי יצרן המכשיר, נבחר בשל מאפייניו הייחודיים של המכשיר — גמישות וחוזק — ומוחלף בפתיל מקורי מטעם היצרן במסגרת חוזה השירות. הוא אפוא חלק מן המכשיר ולא מן המיתקן, ודרישות התקנות בדבר צבעי הבידוד אינן חלות עליו. הזיהוי במקרה כזה נשען על התקן החל על המכשיר עצמו.

• תשובה 2: התקנות מוציאות מתחולתן כבל שהוא חלק בלתי נפרד מציוד, ולכן אין חובה להחליף את הפתיל.
• תשובה 3: הוספת שרוולים היא הפתרון לכבל שהתקנות כן חלות עליו. כאן הן אינן חלות מלכתחילה.
• תשובה 4: אין בתקנות הבחנה בין מכשיר לשימוש ביתי לבין מכשיר תעשייתי לעניין זה. ההוצאה מתחולה נוגעת לכל ציוד.

1. כל צבע למעט צהוב, ירוק ושילוב של שניהם.
2. קוטב +""יהיה בצבע צהוב, קוטב"-"יהיה בצבע ירוק.
3. קוטב +""יהיה בצבע אדום, קוטב"- יהיה בצבע צהוב."
4. קוטב +""יהיה בצבע אדום, קוטב"- יהיה בצבע ירוק."

התקנות מפרטות את צבעי הזיהוי לפי סוג הזרם, ולזרם ישר הן קובעות כלל שלילי ולא חיובי: מוליכי הקטבים יהיו בכל צבע למעט צהוב, ירוק ושילוב של שניהם. הטעם ברור — הצבעים הללו שמורים באופן בלעדי למוליך ההארקה, וכל שימוש אחר בהם היה יוצר סכנת זיהוי שגוי. התקנות אינן מייחדות צבע מסוים לקוטב החיובי או לשלילי, ולכן הבחירה ביניהם נעשית לפי תקן המערכת ולא לפי תקנות החשמל.

• תשובה 2: צהוב וירוק הם בדיוק הצבעים האסורים למוליכי הקטבים.
• תשובה 3: צהוב אסור לקוטב, ואין בתקנות ייחוד של אדום לקוטב החיובי.
• תשובה 4: ירוק אסור לקוטב, ואין בתקנות ייחוד של אדום לקוטב החיובי.

1. במתקן לזרם ישר אסור להשתמש בהארקה.
2. שילוב הצבעים צהוב/ירוק.
3. אדום.
4. שילוב של לבן עם אדום כדי להבדיל בין הארקה של מתקן AC להארקה של מתקן DC.

התקנות קובעות למוליך ההארקה צבע אחד ויחיד, והוא זהה בזרם חילופין ובזרם ישר: שילוב הצבעים צהוב/ירוק. אין הבחנה בין מיתקן לזרם חילופין למיתקן לזרם ישר לעניין זה, וזו בחירה מודעת — מוליך ההארקה חייב להיות מזוהה מיד ובלי מחשבה בכל מיתקן, ולכן צבעו קבוע ובלעדי. בהתאמה, מוליכי הקטבים בזרם ישר מנועים מלשאת צהוב, ירוק או שילוב שלהם.

• תשובה 1: התקנות מסדירות במפורש מוליך הארקה במעגל לזרם ישר, ולכן אין איסור על הארקה.
• תשובה 3: אדום הוא אחד הצבעים המותרים לקוטב, ואינו צבע ההארקה.
• תשובה 4: אין בתקנות הבחנה בין הארקת מיתקן לזרם חילופין להארקת מיתקן לזרם ישר.

1. אסור להמשיך להשתמש בכבלים הקיימים, יש להחליפם לכבלים חדשים ובהם מוליכים עם צבע בידוד הנדרשים בתקנות.
2. ניתן להמשיך להשתמש בכבלים הקיימים ללא צורך בפעולות מיוחדות מלבד חיבורם ללוח החדש.
3. ניתן להמשיך להשתמש בכבלים הקיימים ובלבד שיסומנו בסימוני זיהוי, כגון שרוולים, בצבעים הנדרשים בתקנות ובנוסף יותקן שלט בלוח הראשי:"זהירות-הצבע הכחול יכול שמסמן מוליך אפס (N או מוליך מופע.")
4. ניתן להמשיך להשתמש בכבלים הקיימים. הפעולה היחידה הנדרשת במקרה זה היא התקנת שלט בלוח הראשי בנוסח: "זהירות-הצבע הכחול יכול שמסמן מוליך אפס (N או מוליך מופע.")

התקנות מסדירות בדיוק את המצב שבשאלה — החלפת לוח ראשי במיתקן שבו כבלים קיימים בצבעים ישנים — וקובעות שני צעדים משלימים. הראשון: בלוח מוחלף יהיו צבעי הזיהוי כנדרש, ואולם ניתן להמשיך להשתמש בכבל קיים שצבעיו אינם תואמים, ובלבד שיסומן בסימוני זיהוי כגון שרוולים בצבעים הנדרשים. השני: משהוחלף לוח בלוח חדש, יותקן באותו לוח וכן בלוח הראשי המזין אותו ובכל לוח משנה המוזן ממנו שלט בנוסח שהתקנה מכתיבה, המזהיר שהצבע הכחול יכול לסמן מוליך אפס או מוליך מופע. שני הצעדים יחד הם התשובה, ואין חובה להחליף את הכבלים.

• תשובה 1: התקנה מתירה במפורש להמשיך להשתמש בכבל קיים, בתנאי סימון.
• תשובה 2: חיבור ללוח החדש בלבד אינו מספיק. נדרשים גם סימוני זיהוי וגם שלט.
• תשובה 4: השלט לבדו אינו מספיק. נדרש גם סימון הכבלים הקיימים בשרוולים בצבעים הנדרשים.

1. אסור, על פי התקנות הכבל יחוזק אך ורק למבנה יציב (במקרה הנדון-מבנה קבע.)
2. מותר ובלבד שהכבל המזין את המבנה היביל יחובר באמצעות תקע ובית תקע מתאים, שיותקן על מבנה הקבע ובטווח ראיה ממנו.
3. אסור. מדובר במבנה ארעי ולכן חובה להזין אותו רק באמצעות כבל שהותקן באדמה כנדרש בתקנות החשמל.
4. מותר ובלבד שיזין אך ורק את המבנה שאליו הוא יחוזק.

התקנות קובעות ככלל שכבל יחוזק למבנה יציב בלבד — מבנה שאינו זז ואינו מפורק, כדי שהכבל לא יימשך ולא ייקרע. מיד לאחר הכלל מופיע חריג מדויק: על אף האמור, רשאי מתקין לחזק כבל למבנה ארעי או מיטלטל, ובלבד שיזין רק את אותו מבנה. ההיגיון שבתנאי ברור — אם המבנה יוזז או יפורק ייפגע רק הכבל שמזין אותו עצמו, ולא יתנתקו מבנים אחרים. החיזוק עצמו ייעשה בחבקים מתאימים לקוטר הכבל ולסוגו.

• תשובה 1: הכלל בדבר מבנה יציב נכון, אך התקנה קובעת לו חריג מפורש למבנה ארעי או מיטלטל.
• תשובה 2: תקע ובית תקע אינם התנאי שבתקנה. התנאי הוא שהכבל יזין רק את המבנה שאליו הוא מחוזק.
• תשובה 3: אין חובה להטמין באדמה כבל המזין מבנה ארעי. ההתקנה הגלויה מותרת.

1. אפשר להתקין את הכבל ישירות באדמה ולסטות מהערכים הנדרשים בתקנות החשמל, בתנאי שתותקן הגנה מכנית מתאימה.
2. אפשר לסטות מהערכים הנדרשים בתקנות החשמל, בתנאי שהכבל יותקן במוביל מסוג צינור בתוספת הגנה מכנית מתאימה.
3. אפשר לסטות מהערכים הנדרשים בתקנות החשמל, בתנאי שיותקן שילוט אזהרה בר קיימא, לאורך תוואי הכבל שבו הוא חורג מהעומק המזערי הנדרש.
4. אפשר לסטות מהערך הנדרש בתקנות החשמל, רק כאשר הכבל מותקן בקרקע סלעית שבה קיימת הגנה מכנית מתאימה.

בתרשים הכבל טמון ישירות באדמת חול, ולכן חלה עליו תקנת עומק ההטמנה שבתקנות התקנת כבלים — 80 ס"מ באדמה או בחול. תקנות אלה אינן מתירות סטייה כללית מן העומק; ההיתר היחיד לעומק קטן יותר מותנה בהגנת הכבל בשרוול מחומר קשיח. משמע, כדי לסטות מן העומק יש להעביר את הכבל אל תוך מובל מסוג צינור, ואז חלה עליו תקנת עומק ההטמנה של הצינורות, שבה נקבע במפורש שמותר לסטות מן העומקים המזעריים על ידי תוספת הגנה מכנית מתאימה.

• תשובה 1: כבל הטמון ישירות באדמה כפוף לתקנות הכבלים, ואלה אינן מתירות סטייה כללית מן העומק בתמורה להגנה מכנית. ההיתר לעומק קטן יותר מותנה בהגנה בשרוול קשיח.
• תשובה 3: שילוט אינו תחליף לעומק או להגנה מכנית. סרט אזהרה נדרש בכל מקרה, בעומק 25 ס"מ.
• תשובה 4: בקרקע סלעית העומק המזערי הוא 60 ס"מ ואינו מבטל את הצורך בהגנה. ההיתר לסטייה אינו מוגבל לסוג קרקע.

1. כן. סימון המוליך הכחול כמפורט בשאלה בוצע בצורה נכונה.
2. כן. סימון המוליך הכחול כמפורט בשאלה הוא תקני אבל רק אם יבוצע בשני קצוות הכבל.
3. לא. אסור להשתמש במוליך הכחול כמוליך המופע בכל מקרה.
4. לא. סימון המופע החוזר כמפורט בשאלה צריך להתבצע על המוליך בצבע צהוב ירוק.

ועדת הפירושים הכריעה בשאלה זו בדיוק: אסור להשתמש בגיד כחול כמוליך מופע, גם אם יולבש עליו בשני הקצוות שרוול מתכווץ בצבע חום. הטעם הוא שהשרוול עלול להיפגע או להיעלם עם השנים, ואז יישאר גיד כחול חי שנראה כמו מוליך אפס. הוועדה מבחינה במפורש בין מקרה זה לבין גיד כחול המשמש מוליך הארקה בכבל להזנת מנוע: שם היעלמות השרוול אינה יוצרת סכנה, כי המוליך מחובר להארקה.

• תשובה 1: הוועדה אסרה שימוש בגיד כחול כמוליך מופע, גם עם שרוול חום.
• תשובה 2: גם סימון בשני הקצוות אינו מכשיר את השימוש; השרוול עלול להיעלם עם השנים.
• תשובה 4: הגיד הצהוב־ירוק שמור למוליך הארקה ואין לייעד אותו למופע.

1. כן. סימון המוליך הכחול כמוליך הארקה מותר בתנאי שיולבש עליו, בכל קצה של הכבל, שרוול מתכווץ בעל צבע צהוב ירוק המהודק לבידוד המקורי.
2. כן. סימון המוליך הכחול כמוליך הארקה מותר תמיד.
3. כן. בתנאי שיותקן במקביל לכבל הזינה מוליך הארקה נוסף בחתך 10 ממ"ר לפחות.
4. לא. אסור להשתמש במוליך הכחול בכל מקרה.

ועדת הפירושים הכריעה בשאלה זו: לחיבור מנוע תלת־מופעי מותר להשתמש בכבל בן ארבעה גידים שאין בו גיד צהוב־ירוק, ולייעד את הגיד הכחול למוליך הארקה, בתנאי שיולבש עליו בכל קצה של הכבל שרוול מתכווץ צהוב־ירוק המהודק לבידוד המקורי לכל אורך הבידוד הגלוי. בפסיקה מאוחרת הסבירה הוועדה מדוע מותר כאן ואסור בגיד כחול המשמש מופע: אם השרוול ייעלם, המוליך עדיין מחובר להארקה ואין סכנה.

• תשובה 2: הוועדה התירה זאת רק בתנאי השרוול הצהוב־ירוק בכל קצה.
• תשובה 3: מוליך הארקה נוסף אינו התנאי שקבעה הוועדה.
• תשובה 4: הוועדה התירה את השימוש במפורש, בתנאי הסימון.

1. אפשרות מספר 1.
2. אפשרות מספר 2.
3. אפשרות מספר 3.
4. אפשרות מספר 4.

מעגל המזין משאבת כיבוי אש הוא מעגל המזין מיתקן חירום, ולגביו התקנות קובעות במפורש שאין צורך בהגנה מפני זרם העמסת יתר. הטעם ברור: הפסקה בשל עומס יתר תשבית את מערכת הכיבוי בדיוק ברגע שבו היא נחוצה. לכן ההגנה על המעגל היא בפני קצר בלבד. מבין ארבע האפשרויות רק אפשרות 3 מציגה מפסק בעל מדרג מגנטי בלבד — קו האופיין שלה מראה ניתוק מיידי בערך זרם אחד ואין בה כלל מדרג תרמי — וזו ההגנה המתאימה. הכיוונון שנבחר, כ-1980 אמפר, גבוה דיו מזרם ההזנק של מנוע שזרמו הנומינלי כ-160 אמפר, ונמוך מזרם התקלה בלוח שהוא כ-3300 אמפר, ולכן קצר אכן ינתק את המפסק.

• תשובה 1: אפשרות 1 כוללת מדרג תרמי מכוונן להגנה בפני עומס יתר, ומדרג כזה עלול להשבית את משאבת הכיבוי בשעת שריפה.
• תשובה 2: אף כאן קיים מדרג תרמי בפני עומס יתר, ובנוסף הכיוונון המגנטי 1250 אמפר קרוב מדי לזרם ההזנק של המנוע ועלול לגרום לניתוקי שווא בהתנעה.
• תשובה 4: יחידה אלקטרונית מלאה הכוללת הגנת עומס יתר, ובנוסף ערך הניתוק המיידי שבה — 4800 אמפר — גבוה מזרם התקלה הצפוי בלוח, ולכן קצר לא ינתק אותה מיידית.

1. לזרם המחושב מספיק להתקין כבל בעל מוליכי נחושת בעלי שטח חתך של 1.5 ממ"ר.
2. משיקולים מכניים, נדרש להתקין כבל אלומיניום בלבד, עם מוליכים בעלי שטח חתך העולה על 16 ממ"ר כנדרש בתקנות החשמל.
3. ניתן להתקין כבל נחושת עם מוליכים בעלי שטח חתך של 4 ממ"ר.
4. עפ"י תקנות החשמל, לא ניתן להזין גופי תאורה באמצעות כבלים עיליים אלא רק בתצורה תת קרקעית. לפי חישוב הזרם המתמיד נדרש כבל עם מוליכי נחושת בעלי שטח חתך של 2.5 ממ"ר.

כבל עילי הוא כבל התלוי על תיל נושא או הכולל תיל נושא, וזו ההתקנה המתוארת בין עמודי העץ. תקנות התקנת הכבלים קובעות לכבל עילי חתך מזערי של 4 ממ"ר לנחושת ו-16 ממ"ר לאלומיניום, ללא תלות בזרם המחושב. הזרם כאן קטן, שכן 2000 ואט במתח 230 וולט נותנים כ-8.7 אמפר, אך שיקול החוזק המכני הוא הקובע, ולכן נדרש כבל נחושת בחתך 4 ממ"ר.

• תשובה 1: 1.5 ממ"ר מספיק לזרם אך נופל מן החתך המזערי המחייב לכבל עילי.
• תשובה 2: אלומיניום אינו חובה; נחושת מותרת מחתך 4 ממ"ר ומעלה.
• תשובה 4: התקנות מתירות במפורש כבל עילי, ופרק ח' כולו עוסק בהתקנתו.

1. אין להניח כבל מדגם זה ללא הוראות יצרן ברורות.
2. רדיוס הכיפוף הפנימי המזערי לכבל זה הוא 78 ס"מ.
3. הקבלן רשאי לכופף את הכבל כל עוד לא נראה עיוות ויזואלי.
4. רדיוס הכיפוף הפנימי המזערי לכבל זה הוא 97.5 ס"מ.

בהיעדר הוראות יצרן קובעות תקנות התקנת הכבלים את רדיוס הכיפוף הפנימי המזערי ביחס לקוטר החיצוני של הכבל: פי שנים עשר בכבל בלי שריון ופי חמישה עשר בכבל עם שריון. הכינוי NA2XY מציין מוליכי אלומיניום, בידוד פוליאתילן מוצלב ומעטה פי.וי.סי, בלא שריון. לכן הרדיוס המזערי הוא שנים עשר כפול 65 מילימטרים, כלומר 780 מילימטרים או 78 סנטימטרים.

• תשובה 1: התקנות קובעות ערך ברירת מחדל בדיוק למקרה שבו אין הוראות יצרן.
• תשובה 3: התקנות קובעות רדיוס מזערי מספרי ואינן מסתפקות בהיעדר עיוות נראה.
• תשובה 4: 97.5 ס"מ הם פי חמישה עשר מן הקוטר החיצוני, כנדרש לכבל עם שריון; כבל מדגם זה אינו משוריין.

1. הנחת הכבל תתבצע עפ"י הוראות היצרן, עם רדיוס כיפוף פנימי מזערי של 34.8 ס"מ.
2. התקנות מחייבות במקרה זה רדיוס כיפוף פנימי מזערי של פי 15 מקוטרו החיצוני של הכבל.
3. הקבלן רשאי לכופף את הכבל כל עוד לא נראה עיוות ויזואלי, כלל אצבע לכיפוף כבל מסוג זה הוא רדיוס מזערי של 60 ס"מ.
4. הנחת הכבל תתבצע עפ"י הנדרש בתקנות החשמל, עם רדיוס כיפוף פנימי מזערי של 78 ס"מ (רדיוס הכיפוף האחיד לכבלי מתח נמוך.)

התקנות קובעות שכיפוף כבל ייעשה לפי הוראות היצרן ובאופן שלא ייגרם לו נזק. הטבלה שבתקנה (פי 12 לכבל בלי שריון ופי 15 לכבל עם שריון) חלה רק כשאין הוראות יצרן. כאן היצרן קבע רדיוס כיפוף של פי 12 מהקוטר החיצוני, ולכן הרדיוס הפנימי המזערי הוא 34.8 סנטימטרים.

• תשובה 2: היחס של פי 15 חל רק כשאין הוראות יצרן, וכאן יש.
• תשובה 3: אין בתקנות "כלל אצבע" של 60 סנטימטרים, והיעדר עיוות נראה לעין אינו מבחן.
• תשובה 4: אין בתקנות רדיוס כיפוף אחיד לכבלי מתח נמוך.